Page 480 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 480
נייןק רפס עבדים הלכות פרק א 458
ְו ֵאין ָא ָדם ַרׁ ַּשאי ִל ְמּ ֹכר ֶאת ַע ְצמֹו – וכן ֶאָּלא ִאם ָצ ַרְך ְל ָא ְכ ָלן ִּב ְל ַבדְ .ו ֵאין ָא ָדם ַרׁ ַּשאי ִל ְמּ ֹכר ֶאת
הוא הדין שאסור לאדם למכור את בתו
ַע ְצמֹוַ ,עד ֶׁשֹּלא ִיׁ ָּש ֵאר לֹו ְּכלּוםַ ,ו ֲא ִפּלּו ְּכסּות ֹלא ִּתׁ ָּש ֵאר לֹו, (להלן ד,ב) ,ולא את ביתו או את שדה
ְו ַא ַחר ָּכְך ִי ְמּ ֹכר ַע ְצמֹו. אחוזתו (שמיטה ויובל יא,ג) .ואם מכר
נשים וגרים אינם נמכרים לעבדות מכירתו מכירה.
ב ְּכ ָבר ֵּב ַאְרנּו (גנבה ג,יב) ֶׁש ֵאין ָה ִאׁ ָּשה ִנ ְמֶּכֶרת ִּב ְג ֵנ ָב ָתּהְ ,ו ֵכן ב ֶׁש ֵאין ָה ִאׁ ָּשה ִנ ְמֶּכֶרת ִּב ְג ֵנ ָב ָתּה – דין
ֵאי ָנּה מֹו ֶכֶרת ֶאת ַע ְצ ָמּהְ ,ו ֵאי ָנּה קֹו ָנה ֶע ֶבדֹ ,לא ִע ְבִרי ְוֹלא זה נלמד מן הקבלה כהלכות שנתקבלו
ְּכ ַנ ֲע ִניִ ,מְּפ ֵני ַה ֲחָׁשדְ .ו ֵאין ַהֵּגר ִנ ְק ֶנה ְּב ֶע ֶבד ִע ְבִריֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר: במסורת שבעל פה ממשה רבנו (גנבה
ג,יב)ֹ .לא ִע ְבִרי ְוֹלא ְּכ ַנ ֲע ִני – ואם קנתה,
העבדים קנויים לה (להלן ט,ו) וחייבת " ְוָׁשב ֶאל ִמְׁשַּפ ְחּתֹו" (ויקרא כה,מא) – ִמי ֶׁש ֵּיׁש לֹו ִמְׁשָּפ ָחה.
למכור אותם מיד (המאירי ב"מ עא,א).
הגבלות על המכירה והקנייה ִמְּפ ֵני ַה ֲחָׁשד – שמא יאמרו שקנתה
את העבד כדי לזנות אתוֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר
ג ֶע ֶבד ִע ְבִרי ֶׁשְּמ ָכרּוהּו ֵּבית ִּדין – ֵאין מֹו ְכִרין אֹותֹו ֶאָּלא
– בשחרור העבדְ" :ו ָי ָצא ֵמ ִעָּמְך הּוא ְל ִיְׂש ָר ֵאל אֹו ְל ֵגר ֶצ ֶדקְ .ו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו – ֵאינֹו ַרׁ ַּשאי ִל ְמּ ֹכר
ּו ָב ָניו ִעּמֹוְ ,וָׁשב ֶאל ִמְׁשַּפ ְחּתֹו ְו ֶאל
ַע ְצמֹו ְלגֹויַ ,ו ֲא ִפּלּו ְל ֵגר ּתֹוָׁשבְ .ו ִאם ָע ַבר ּו ָמ ַכר ַע ְצמֹוֲ ,א ִפּלּו ֲא ֻח ַּזת ֲאבֹ ָתיו ָיׁשּוב" ,ולגר אין משפחה,
ְלעֹו ֵבד ֲעבֹו ָדה ָז ָרהַ ,ו ֲא ִפּלּו ַל ֲעבֹו ָדה ָז ָרה ַע ְצ ָמּה – ֲהֵרי ֶזה מפני שכל קשרי המשפחה הקודמים
ָמכּורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר" :אֹו ְל ֵע ֶקר ִמְׁשַּפ ַחת ֵּגר" (שם כה,מז); " ְל ֵע ֶקר" – שלו מתבטלים ,ש"גר שנתגייר ועבד
שנשתחרר הרי הוא כקטן שנולד ,וכל ֶזה ַהִּנ ְמָּכר ַל ֲעבֹו ָדה ָז ָרה.
שאר בשר שהיו לו כשהוא גוי או
ד ָּבא ְו ָא ַמר ְלָך ' ֲהֵרי ִני מֹו ֵכר ַע ְצ ִמי ַלּגֹו ִיים' – ֵאין ַא ָּתה ָזקּוק כשהוא עבד אינן שאר בשר" (איסורי
לֹוַ ,עד ֶׁש ִּיָּמ ֵכרֲ .א ָבל ַא ַחר ֶׁשִּנ ְמַּכר ַלּגֹוי – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָע ַבר ביאה יד,יא).
ְו ָעָׂשה ֶׁשֹּלא ַּכ ֹה ֶגןִ ,מ ְצָוה ִל ְפּדֹותֹוֶׁ ,שֹּלא ִיָּט ַמע ָּב ֶהםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר:
ג ִל ְמּ ֹכר ַע ְצמֹו ְלגֹוי – מפני שלא
" ַא ֲח ֵרי ִנ ְמַּכר ְּג ֻאָּלה ִּת ְה ֶיה ּלֹו" (שם כה,מח).
יוכל לקיים מצוות אצל הגויֵּ .גר
ה ֶא ָחד ַהּמֹו ֵכר ַע ְצמֹו אֹו ֶׁשְּמ ָכרּוהּו ֵּבית ִּדין – ֵאינֹו ִנ ְמָּכר ּתֹוָׁשב – לביאור הדברים ,ראה לעיל,
ְּב ַפְר ֶה ְס ָיא ַעל ֶא ֶבן ַהֶּמ ָּקח ְוֹלא ְּב ִס ְמ ָטא ְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ָה ֲע ָב ִדים מניין המצוות בפתיחה להלכות אלו.
ִנ ְמָּכ ִריןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ִיָּמ ְכרּו ִמ ְמֶּכ ֶרת ָע ֶבד" (שם כה,מב) – ֵאינֹו ַל ֲעבֹו ָדה ָז ָרה ַע ְצ ָמּה – לשרת בבית
עבודה זרה ,כגון לחטוב עצים או
לשאוב מים (בבלי ערכין ל,ב ורש"י שם),
ולא לשם כבוד ,כגון לנקות את ִנ ְמָּכר ֶאָּלא ְּב ִצ ְנ ָעה ְו ֶד ֶרְך ָּכבֹוד.
הפסילים וכדומה ,שאינו מכור לשם
איסור עבודת פרך בעבד זה (רדב"ז)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – לעניין מי שמוכר
את עצמוְ" :ו ִנ ְמַּכר ְל ֵגר ּתֹוָׁשב ִעָּמְך
וָּ 1כל ֶע ֶבד ִע ְבִרי – ָאסּור ַל ֲעבֹד ּבֹו ְּב ֶפֶרְךְ .ו ֵאי זֹו ִהיא ֲעבֹו ַדת
אֹו ְל ֵע ֶקר ִמְׁשַּפ ַחת ֵּגר" .ועבודה זרה ֶּפ ֶרְך? זֹו ֲעבֹו ָדה ֶׁש ֵאין ָלּה ִק ְצָּבה ,אֹו ֲעבֹו ָדה ֶׁש ֵאינֹו ָצ ִריְך ָלּה,
נקראת עקר ,מפני "שאדם חייב לשרש
ֶאָּלא ִּת ְה ֶיה ַמ ֲחַׁש ְבּתֹו ְל ַה ֲע ִבידֹו ִּב ְל ַבד ֶׁשֹּלא ִיָּב ֵטל. אחריה ולעקרה" (רמב"ן לפסוק).
ד ֵאין ַא ָּתה ָזקּוק לֹו – לתת לו ממון כדי שלא ימכור עצמוִ .יָּט ַמע – יתבולל וייבלע בין הגוייםִ .מ ְצָוה ִל ְפּדֹותֹו – לסדר
הקדימויות בפידיונו ,ראה להלן ב,ז.
ה ְּב ַפְר ֶה ְס ָיא – בפומביֶ .א ֶבן ַהֶּמ ָּקח – אבן גבוהה שהסוחרים מעמידים עליה חפצים למכירהִ .ס ְמ ָטא – מיוונית:
'שביל'' ,רחוב צר'ֶ .אָּלא ְּב ִצ ְנ ָעה ְו ֶדֶרְך ָּכבֹוד – מפני "שהתורה חסה על כבוד הבריות ,אפילו עוברי עברה ,וכל שכן
על כבוד הצדיקים" (רדב"ז).
וֶׁ 1ש ֵאין ָלּה ִק ְצָּבה – שסיומה אינו מוגדר וניתן להימדד מראש ,לא בזמן העבודה ולא ביעד העבודה .ולעבד נגרם
צער נפשי ,מפני שאינו יודע מתי תסתיים עבודתו.
