Page 491 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 491
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ד 469
ְי ִצי ָאה ַא ֶח ֶרת ְּב ִחָּנם ָי ֵתר ַעל ָה ֶע ֶבדּ ,ו ִמִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה ָל ְמדּו ִמִּפיַ הׁ ְּשמּו ָעה – ראה לעיל ביאור ג,ז.
ֶׁש ִהיא ֲה ָב ַאת ִסי ָמ ֵני ַנ ֲערּות; ְו ַת ֲחזֹר ִל ְרׁשּות ָא ִבי ָה ַעד ֶׁש ִּת ְבּ ֹגר הֶׁ 2ש ֵאין ָלּה ְי ֵמי ַנ ֲערּות – אם הגיעה
הבת לגיל עשרים שנה ועדיין לא נראו
בה סימני נערות ,אך נראו בה סימני ְו ֵת ֵצא ֵמְרׁשּות ָא ִבי ָה.
הָ 2ה ְי ָתה ַהַּבת ַא ְילֹו ִניתֶׁ ,ש ֵאין ָלּה ְי ֵמי ַנ ֲערּותֶ ,אָּלא יֹו ְצ ָאה איילוניות ,או הגיעה לגיל שלושים
וחמש בלא שיהיו בה סימני נערות או
סימני איילוניות ,הרי היא בגדר איילונית ִמ ַּק ְטנּו ָתּה ְל ֶב ֶגר – ֵּכיָון ֶׁשָּב ְגָרהֵּ ,ת ֵצא ְל ֵחרּות.
ונחשבת בוגרת ,אף על פי שלא נראו בה וֵ 1אין ָא ָמה ִע ְבִר ָּיה יֹו ְצ ָאה ְּבָראֵׁשי ֵא ָבִריםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא
סימני נערות מעולם (אישות ב,ד).
ֵת ֵצא ְּכ ֵצאת ָה ֲע ָב ִדים" (שם כא,ז); ְו ֵכן ֶע ֶבד ִע ְב ִרי – ִאם ִהִּפיל
וָ 1ראֵׁשי ֵא ָבִרים – שחרור בגלל שהכה ִׁשּנֹו אֹו ִסֵּמא ֵעינֹוְ ,מַׁשֵּלם לֹו ְּכ ִדין ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹוְּ ,כמֹו
אותו אדוניו ופגע בו באבר שהעבד יוצא ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות חֹו ֵבל (ד,י).
בו לחירות (להלן ה,ד-ה)ִ .סֵּמא – עיוור.
ְמַׁשֵּלם לֹו ְּכ ִדין ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו – ארבעה וִ 2נ ְמ ֵצא ָת ָל ֵמד ֶׁש ָא ָמה ִע ְבִר ָּיה ִנ ְק ֵנית ִּבְׁש ֵני ְּד ָבִריםְּ ,ב ֶכ ֶסף
תשלומים :נזק (קנס על שהפחית
אֹו ִּבְׁש ָטרְ ,וקֹו ָנה ַע ְצ ָמּה ְּבִׁשׁ ָּשה ְּד ָב ִריםַּ :בׁ ָּש ִניםּ ,ו ַבּיֹו ֵבל ,לצמיתות מערך גופו) ,צער (קנס על
הכאב הפיזי שגרם לו) ,ריפוי (פיצוי ּו ְב ִגְרעֹון ֶּכ ֶסףּ ,ו ִבְׁש ַטר ִׁש ְחרּורּ ,ו ְב ִמי ַתת ָאדֹוןּ ,ו ְב ִסי ָמ ִנין.
לכיסוי הוצאות ריפוי החבלה) ,ובושת
(קנס על הפגיעה בכבוד הנחבל ,הבושה הייעוד
המתלווה למגע הפיזי שבחבלה) .אבל
אינו נותן לו דמי שבת (פיצוי על השכר זִ 1י ֵעד אֹו ָתּה ָה ָאדֹון ְל ַע ְצמֹו אֹו ִל ְבנֹו – ֲהֵרי ִהיא ִּכְׁש ָאר
שנמנע ממנו כשנאלץ לשבות ממלאכתו
בימי חוליו) ,משום שבטל ממלאכתו ָה ֲארּוסֹותְ ,ו ֵאי ָנּה יֹו ְצ ָאה ְּב ֶא ָחד ִמָּכל ֵאּלּו ֶאָּלא ְּב ִמי ַתת ַהַּב ַעל
אֹו ְּב ֵגטּ .ו ִמ ְצַות ִיעּוד קֹו ֶד ֶמת ְל ִמ ְצַות ְּפ ִד ָּיה.
אצל אדוניו (חובל ומזיק ד,י). זֵּ 2כי ַצד ִמ ְצַות ִיעּוד? אֹו ֵמר ָלּה ִּב ְפ ֵני ְׁש ַנ ִים ' ֲהֵרי ַא ְּת ְמ ֻק ֶּדֶׁשת
וַּ 2בׁ ָּש ִנים – בסיום שש שניםּ .ו ַבּיֹו ֵבל – ִלי'ֲ ' ,הֵרי ַא ְּת ְמ ֹאֶר ֶסת ִלי'ֲ ' ,הֵרי ַא ְּת ִלי ְל ִאׁ ָּשה'ֲ ,א ִפּלּו ְּבסֹוף
ֵׁשׁש ָסמּוְך ִלְׁש ִקי ַעת ַה ַחָּמהְ .ו ֵאינֹו ָצִריְך ִל ֵּתן ָלּה ְּכלּוםֶׁ ,שָּמעֹות
בתחילת שנת החמישיםּ .ו ְב ִגְרעֹון ֶּכ ֶסף
– בתשלום (ראה לעיל ב,ח).
ָהִראׁשֹונֹות ְל ִקּדּוִׁשין ִנ ְּתנּוְ .ונֹו ֵהג ָּבּה ִמ ְנ ַהג ִאיׁשּותֹ ,לא ִמ ְנ ַהג זִ 1י ֵעד – ייחד ,הועיד את האמה
ִׁש ְפחּותְ .ו ֵאינֹו ְמ ַי ֵעד ְׁש ַּת ִים ְּכ ַא ַחתֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ " :י ָע ָדּה" (שםכא,ח) .לנישואיםּ .ו ִמ ְצַות ִיעּוד קֹו ֶד ֶמת ְל ִמ ְצַות
ְּפ ִד ָּיה – עדיף שיישא אותה האדון או
בנו מאשר לקבל כסף תמורת שחרורה, זְ 3ו ֵכי ַצד ְמ ַי ֲע ָדּה ִל ְבנֹו? ִאם ָה ָיה ְּבנֹו ָּגדֹולְ ,ו ָנ ַתן ְרׁשּות
ְל ָא ִביו ְל ַי ֲע ָדּה לֹו – ֲה ֵרי ָה ָאב אֹו ֵמר ָלּה ִּב ְפ ֵני ְׁש ַנ ִים ' ֲה ֵרי ַא ְּת מפני שהייעוד הוא מצַות קידושין,
הכוללת מצוה גדולה של פרו ורבו
(רדב"ז). ְמ ֻק ֶּדֶׁשת ִל ְב ִני'.
זֲ 2הֵרי ַא ְּת ְמ ֻק ֶּדֶׁשת ִלי – שכל אלו הם לשונות קידושין (ראה אישות ג,א)ֶׁ .שָּמעֹות ָהִראׁשֹונֹות ְל ִקּדּוִׁשין ִנ ְּתנּו – הכסף
ששולם בעבור קנייתה היה למעשה כדי להבטיח את עתידה כנשואה לאדון העשיר ולהציל אותה מחרפת העוני .וכל
זמן שהוא יכול ,חייב לפדותהִ .מ ְנ ַהג ִאיׁשּות – יחס כבוד של הבעל לאשתו" .וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את
אשתו ָיתר מגופו ,ואוהבה כגופו .ואם יש לו ממון – מרבה בטובתה כפי הממון .ולא יטיל עליה אימה יתרה ,ויהיה
דבורו עמה בנחת ,ולא יהיה עצב ולא רוגז" (אישות טו,יט) ,יחס זה כולל יחסי אישות בכבוד ועבודות שאין האישה
עושה אלא לבעלה (אישות כא,ג-ד)ִ .מ ְנ ַהג ִׁש ְפחּות – יחס של האדון לשפחותיו ,שאף אם אין בו משום הפליה במאכל
או במשתה או בלבוש או במגורים ,הרי הם כנועים לו (לעיל א,ט)ְ .ו ֵאינֹו ְמ ַי ֵעד ְׁש ַּת ִים ְּכ ַא ַחת – מעשה הייעוד אינו יכול
להיעשות לשתי שפחות בו זמנית (="כאחת") ,בניגוד לקידושין ,שאפשר לקדש שתי נשים בבת אחת (מרהמ"ח; השווה
לעיל ג,ט" :2ואין רוצעין שני עבדים כאחד ,שאין עושין מצוות חבילות חבילות")ְ .י ָע ָדּה – לשון יחיד.
זְּ 3בנֹו ָּגדֹול וכו' – אף על פי שהייעוד בא מכוח האב ששילם ,יכול לייעד אותה רק לבנו בהיותו גדול ובהסכמתו,
ולא לבנו בעודו קטן (בבלי קידושין יט,א).
