Page 496 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 496
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ה 474
ח ִהָּכהּו ַעל ֵעינֹו ְו ִח ֵּסר ְמאֹוָרּהַ ,על ִׁשּנֹו ְו ִנ ְד ְנ ָדּהִ :אם ח ִח ֵּסר ְמאֹוָרּה – שנחלשה ראייתה.
ט ֵעינֹו ֵּכ ָהה – אינו רואה היטבְ .ו ִאם
ָיכֹול ְל ִהְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהן – ֵאינֹו יֹו ֵצא ְל ֵחרּות; ְו ִאם ָלאו – ָי ָצא
ָלאו – הרי שלא נעשה בעל מום יותר
ְל ֵחרּות .ט ָה ְי ָתה ֵעינֹו ֵּכ ָהה ְו ָח ֵסר ְמאֹוָרּה אֹו ִׁשּנֹו נֹו ֶד ֶדת, ממה שהיה קודם.
ְו ִהָּכהּו ָה ָאדֹון ְו ִהִּפיל ַהׁ ֵּשן ַהּנֹו ֶד ֶדת אֹו ִסֵּמא ָה ַע ִין ַהֵּכ ָההִ :אם י ְו ָצ ָבת ָידֹו – התנפחה ידו (ת"א במדבר
ָה ָיה ִמְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהן ְּכ ָבר ָּכל ֶׁשהּוא – ָי ָצא ְל ֵחרּות; ְו ִאם ָלאו
ה,כא) .סֹו ָפּה ַל ֲחזֹר – למצבה הראשון.
ְו ִד ְל ֵּדל ּבֹו ֶע ֶצם ִמן ַהֶּל ִחי – ששבר חלק – ֹלא ָי ָצא ְל ֵחרּות.
מעצם הלסתִּ .בֵּטל ַמ ֲעֵׂשה ַהׁ ִּשַּנ ִים וכו'
י ִהָּכהּו ַעל ָידֹוְ ,ו ָצ ָבת ָידֹו ְוסֹו ָפּה ַל ֲחזֹר – ֵאינֹו יֹו ֵצא ְל ֵחרּות. – שאף על פי שאין כאן חיסור אבר גלוי,
יש כאן השבתת פעולת השיניים במקום ָּת ַלׁש ִּב ְז ָקנֹוְ ,ו ִד ְל ֵּדל ּבֹו ֶע ֶצם ִמן ַהֶּל ִחי – ָי ָצא ְל ֵחרּותֶׁ ,ש ֲה ֵרי
שנשברה הלסת.
ִּבֵּטל ַמ ֲעֵׂשה ַהׁ ִּשַּנ ִים ַהְּקבּו ִעין ְּבאֹותֹו ָה ֶע ֶצם.
יב ִל ְמ ֵעי ִׁש ְפ ָחתֹו – לרחם שפחתו
הכוונה במכה בראשי אברים
המעוברת ,כדי ליילד את העובר (רש"י
יא ִהִּפיל ִׁשּנֹו אֹו ִסֵּמא ֵעינֹו ְּבֹלא ַּכָּו ָנהְּ ,כגֹון ֶׁש ָּז ַרק ֶא ֶבן קידושין כד,ב)ֶׁ .ש ֲה ֵרי ֹלא ָי ַדע ָּד ָבר ֶׁש ִּי ְתַּכ ֵּון
לֹו – לא התכוון לגעת בעינו של העוברַּ ,בְּב ֵה ָמה ְו ָנ ְפ ָלה ָּב ֶע ֶבדְ ,ו ִהִּפי ָלה ִׁשּנֹו אֹו ָח ְת ָכה ֶא ְצָּבעֹו – ֹלא ָי ָצא
ולא התכוון להטיל בו מום.
ְל ֵחרּותֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִאם ֵׁשן ַע ְבּדֹו אֹו ֵׁשן ֲא ָמתֹו ַיִּפיל" (שםכא,כז) –
יג ְּכחֹל ִלי ֵעי ִני – מרח לי כוחל על
ַעד ֶׁש ִּי ְתַּכֵּון .יב הֹוִׁשיט ָידֹו ִל ְמ ֵעי ִׁש ְפ ָחתֹוְ ,ו ִסֵּמא ֵעין ָה ֻעָּבר
עיני .הכוחל או הכחול הוא חומר
ֶׁשְּב ֵמ ֶעי ָה – ֹלא ָי ָצא ְל ֵחרּותֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ָי ַדע ָּד ָבר ֶׁש ִּי ְתַּכֵּון לֹו. בצבע כחול עז שנהגו למרוח במכחול
יג ָה ָיה ַרּבֹו רֹו ֵפאְ ,ו ָא ַמר לֹו 'ְּכ ֹחל ִלי ֵעי ִני'ְ ,ו ִסְּמ ָאּה; ' ֲחתֹר על הריסים והעפעפיים לרפואה
וליופיֲ .חתֹר ִלי ִׁשִּני – חפור ,קדח בשני
ִלי ִׁשִּני'ְ ,ו ִהִּפי ָלּה – ִׂש ֵחק ָּב ָאדֹון ְו ָי ָצא ְל ֵחרּותֶׁ ,ש ַאף ַעל ִּפי הכואבתִׂ .ש ֵחק ָּב ָאדֹון – הערים עליו.
ֶׁשֹּלא ִנ ְתַּכֵּון ְל ַה ִּזיקֲ ,הֵרי ִנ ְתַּכֵּון ִל ְנּ ֹג ַע ְּב ֵא ְבֵרי ָה ֶע ֶבד ּו ְל ַסֵּכן ְו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר – אם התכוון האדון
לעקור את השן .רֹו ֵפא* – בכ"י מ'ֻ :אָּמןָּ .ב ֶהםְ .ו ֵאין ָצ ִריְך לֹו ַמר ִאם ָה ְי ָתה ֵׁשן ָה ֶע ֶבד ּכֹו ֶא ֶבתְ ,ו ָה ָיה ַרּבֹו
והמשמעות אחת.
רֹו ֵפא* ַו ֲע ָקָרּה לֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ָי ָצא ְל ֵחרּות.
יד ֲהֵרי ֶזה ָי ָצא ְל ֵחרּות ְּבִׁשּנֹו ְונֹו ֵתן לֹו
העבד היוצא בראשי אברים
ְּד ֵמי ֵעינֹו – גם החבלה השנייה נעשתה
יד ַהַּמִּפיל ֵׁשן ַע ְבּדֹו ְו ִסֵּמא ֶאת ֵעינֹו – ֲהֵרי ֶזה ָי ָצא ְל ֵחרּות כשהעבד בחזקת אדוניו ,כיוון שעדיין
לא נתבע האדון בבית דין ,והתורה קנסה ְּבִׁשּנֹוְ ,ונֹו ֵתן לֹו ְּד ֵמי ֵעינֹוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
את המכה את עבדו באברים אלו שיפצה
טו ִמי ֶׁש ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן חִֹריןְ ,ו ֶע ֶבד ֶׁשִּלְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפין אותו (מרהמ"ח; ראה חובל ומזיק ד,יא וביאורנו
– ֵאינֹו יֹו ֵצא ְּבָראֵׁשי ֵא ָבִריםְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻי ָחד ְלַרּבֹו ֶׁש ָח ַבל שם .ובעדות כא,ד פסק כהלכה כאן).
טו ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן חִֹרין – כגון ּבֹו .טז ַע ְב ֵדי צֹאן ַּבְר ֶזל יֹו ְצ ִאין ְּבָראֵׁשי ֵא ָבִרים ִאם ִח ְּסָרן
עבד של שני שותפים ששחרר אותו רק ַהַּב ַעלֲ ,א ָבל ֹלא ָה ִאׁ ָּשהְ .ו ַע ְב ֵדי ְמלֹוג ֵאי ָנן יֹו ְצ ִאין ְּב ָראֵׁשי
אחד מהם (להלן ז,ד)ֶׁ .ש ֵאינֹו ְמ ֻי ָחד ְלַרּבֹו –
שנאמרְ" :ו ִכי ַיֶּכה ִאיׁש ֶאת ֵעין ַע ְבּדֹו" (שמות כא,כו) ,בעבד השייך כולו לאדון אחד הכתוב מדבר (בבלי ב"ק צ,א) .טז ֹצאן
ַּבְר ֶזלְ ...מלֹוג – נכסים שהאישה מכניסה עם נישואיה .הנכסים הללו נשארים בבעלותה ,אך אינה רשאית למכור אותם,
ובעלה רשאי ליהנות מן השימוש בהם ולאכול את פירותיהם (=התוצרת של הנכסים) .בגמר הנישואין ,הן בגירושין הן
במיתת הבעל ,הנכסים חוזרים לרשות האישה לפי מעמדם :אם הם 'נכסי מלוג' – הם חוזרים כפי שהם בגמר הנישואים,
והבעל אינו נהנה מעליית ערכם משעת הנישואים (רווחיהם) ,והוא פטור מלשאת בהפסד שנגרם להם ,כגון שאבדו או
שירד ערכם; ואם הם 'נכסי צאן ברזל' – הריהם חוזרים לאישה כפי שהיו בשעת הנישואים ,והבעל נהנה מן הרווחים
שלהם ואחראי להפסד שנגרם להם (אישות טז,א ,וראה שם הקדמתנו) .ופירוש השמות :נכסי צאן ברזל – נכסים יציבים
כברזל ,שהבעל אחראי אותם לפי ערכם בשעה שקיבלה אותם; נכסי מלוג – נכסים שהבעל נהנה מפירותיהם כאילו
הוא קוטף (=מולג) את פירותיהם (ראה :יום טוב ג,ז .ר' תנחום; הערוך)ִ .אם ִח ְּס ָרן ַהַּב ַעל וכו' – שהרי הם ברשות הבעל ולא
