Page 497 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬עבדים הלכות‪  ‬פרק ה‪-‬ו ‪ 475‬‬ ‫ ‬

‫ֵא ָב ִרים‪ֹ ,‬לא ִאם ִהִּפי ָלן ַהַּב ַעל‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ֵאין לֹו ָּב ֶהן ֶאָּלא ֵּפרֹות‪ ,‬ברשות האישה‪ִ .‬הִּפי ָלן – פגע בראשי‬
‫אבריהם‪ ,‬כמו שנאמר‪ְ" :‬ו ִאם ֵׁשן ַע ְבּדֹו‬
‫אֹו ֵׁשן ֲא ָמתֹו ַיִּפיל" (שמות כא‪,‬כז)‪.‬‬ ‫ְוֹלא ִאם ִהִּפי ָלה אֹו ָתן ָה ִאׁ ָּשה‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵאי ָנן ְמ ֻי ָח ִדין ָלּה‪.‬‬

‫יז ְי ִצי ַאת ָה ֶע ֶבד ְּבָראֵׁשי ֵא ָבִרים ֵאינֹו נֹו ֵהג* ְּב ָכל ָמקֹום ּו ְב ָכל יז ֵאינֹו נֹו ֵהג* – שלא בכל מקום ולא‬

‫בכל זמן יש בית דין סמוכים‪ .‬בכ"י מ'‪:‬‬ ‫ְז ַמן‪ְ ,‬ו ֵאין ָּד ִנין ּבֹו ֶאָּלא ֵּבית ִּדין ְסמּו ִכין‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְק ָנס‪.‬‬
‫נֹו ֵהג‪ .‬והכוונה זהה‪ ,‬מפני שאפשר להקים‬ ‫ְל ִפי ָכְך‪ֶ ,‬ע ֶבד ֶׁש ָא ַמר ְלַרּבֹו ' ִהַּפ ְל ָּת ֶאת ִׁשִּני' ְו' ִסִּמי ָת ֶאת ֵעי ִני'‪,‬‬
‫את הסנהדרין בכל זמן (סנהדרין ד‪,‬יא)‪ֵּ .‬בית‬ ‫ְו ָה ָאדֹון אֹו ֵמר 'ֹלא ָעִׂשי ִתי ֶזה' – ָּפטּור; ֶׁש ִאם יֹו ֶדה ֵמ ַע ְצמֹו –‬
‫ִּדין ְסמּו ִכין – דיינים שהוסמכו לדון‬

‫על ידי מי שהוסמכו לדון‪ ,‬ששרשרת‬ ‫ֵאינֹו ַח ָּיב ְלהֹו ִציאֹו ְל ֵחרּות ְּבֹלא ֵע ִדים‪ֶׁ ,‬ש ַהּמֹו ֶדה ִּב ְק ָנס ָּפטּור‪,‬‬
‫הסמיכה מגיעה עד משה רבנו (שם ד‪,‬א)‪.‬‬ ‫ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ְּג ֵנ ָבה (א‪,‬ה)‪ֶׁ ,‬שָּכל מֹו ֶדה ִּב ְק ָנס ָּפטּור‬
‫ְק ָנס – "דיני קנסות‪ ...‬אין דנין אותן אלא‬
‫ִמְּלַׁשְּלמֹו‪.‬‬
‫שלושה מומחין‪ ,‬והן הסמוכין בארץ‬

‫ישראל" (שם ה‪,‬ח)‪ָּ .‬פטּור – מתשלום‬

‫ומשבועת היסת שנשבע מי שכופר בכל טענת חברו (לביאורה‪ ,‬ראה שלוחין ושותפין א‪,‬ז)‪ ,‬מפני ש"כל הטוען על חברו טענה‪,‬‬

‫שאם הודה בה אינו חיב לשלם ממון‪ ,‬אף על פי שכפר‪ ,‬אין מחייבין אותו לא שבועת היסת ולא חרם סתם" (טוען ונטען‬

‫א‪,‬טו)‪ֶׁ .‬ש ַהּמֹו ֶדה ִּב ְק ָנס ָּפטּור – מפני שהקנס בא להרתיע‪ ,‬וכשהודה הושגה המטרה‪ ,‬שהרי אילו היה מחזיק ברשעו‪ ,‬לא‬

‫היה מודה‪ ,‬שהרי אין עדים על מה שעשה‪.‬‬

‫א ִזָּכה לֹו ּבֹו ַעל ְי ֵדי ַא ֵחר – נתן את‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ִׁש ִּׁשי‬ ‫ ‬

‫הגט לאדם אחר כדי שיקבל אותו עבור‬ ‫דיני גט שחרור‬ ‫ו‬
‫העבד‪ְּ .‬תנּו ֵּגט ֶזה ְל ַע ְב ִּדי – שהקפיד‬
‫בדבריו לומר שיתנו את הגט לעבדו‪,‬‬ ‫גט שחרור באמצעות שליח‬
‫ולא יזכו בו הם בעבורו‪ֹ .‬לא ִי ְּתנּו ְל ַא ַחר‬
‫ִמי ָתה – מכיוון שהשחרור מסתיים רק‬ ‫א ַהּכֹו ֵתב ֵּגט ִׁש ְחרּור ְל ַע ְבּדֹו‪ְ ,‬ו ִזָּכה לֹו ּבֹו ַעל ְי ֵדי ַא ֵחר‪ְ ,‬ו ָא ַמר‬
‫במתן הגט לעבד‪ ,‬ואין גט לאחר מיתה‬
‫' ְז ֵכה ְּב ֵגט ֶזה ִל ְפלֹו ִני ַע ְב ִּדי' – ָי ָצא ֶּבן חִֹרין ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא‬
‫(גירושין ו‪,‬כח; זכייה ומתנה ח‪,‬י)‪.‬‬ ‫ִהִּגי ַע ַהֵּגט ְל ָידֹו‪ֶׁ ,‬ש ָּז ִכין ָל ָא ָדם ֶׁשֹּלא ְּב ָפ ָניו‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָא ַמר ' ְּתנּו‬
‫ֵּגט ֶזה ְל ַע ְב ִּדי' – ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו‪ְ ,‬וֹלא ָי ָצא ָה ֶע ֶבד ְל ֵחרּות‬
‫ב ֶא ֱעֶׂשּנּו ֶּבן ֹחִרין – הבטחה עתידית‪,‬‬ ‫ַעד ֶׁש ַּיִּגי ַע ַהֵּגט ְל ָידֹו‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ָ ,‬האֹו ֵמר ' ְּתנּו ֵּגט ֶזה ְל ַע ְב ִּדי'‪,‬‬

‫שאינה בגדר הוכחה שהעבד השתחרר‪,‬‬ ‫ּו ֵמת – ֹלא ִי ְּתנּו ְל ַא ַחר ִמי ָתה‪.‬‬
‫מפני שהבטחה להקנות דבר מה בעתיד‬
‫אינה מועילה (וראה מכירה ב‪,‬ח; זכייה ומתנה‬ ‫הנוסח המועיל לשחרור‬

‫ד‪,‬יא)‪.‬‬ ‫ב ַהּכֹו ֵתב ִּבְׁש ָטר ' ָעִׂשי ִתי ְּפלֹו ִני ַע ְב ִּדי ֶּבן חִֹרין' אֹו ' ַנ ֲעָׂשה‬

‫ג חֹוְׁשִׁשין ֶׁשָּמא ִזָּכה לֹו ַעל ְי ֵדי ַא ֵחר‬ ‫ְּפלֹו ִני ַע ְב ִּדי ֶּבן ֹחִרין' אֹו ' ֲהֵרי הּוא ֶּבן חִֹרין' – ֲהֵרי ֶזה ָי ָצא‬
‫ְל ֵחרּות‪ָּ .‬כ ַתב ִּבְׁש ָטר ' ֶא ֱעֶׂשּנּו ֶּבן ֹחִרין' – ֹלא ָי ָצא ְל ֵחרּות‪.‬‬
‫– ההנחה היא שהוא משוחרר אף אם‬
‫לא ידע העבד על הדבר‪ .‬ושחרורו תקף‬ ‫הצהרת האדון על שחרור עבדו‬
‫לענייני ממון‪ ,‬אבל לא לעניין איסור‪,‬‬
‫שהרי העבד טוען שהוא עבד‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫ג ָהאֹו ֵמר ' ָעִׂשי ִתי ְּפלֹו ִני ַע ְב ִּדי ֶּבן חִֹרין'‪ְ ,‬והּוא אֹו ֵמר 'ֹלא‬
‫צריך לקבל גט שחרור כדי שיהא מותר‬
‫לו להינשא לבת ישראל (ריטב"א גטין מ‪,‬ב)‪.‬‬ ‫ֲעָׂש ַא ִני' – חֹוְׁשִׁשין ֶׁשָּמא ִזָּכה לֹו ַעל ְי ֵדי ַא ֵחר‪ָ .‬א ַמר 'ָּכ ַת ְב ִּתי‬
‫הֹו ָד ַאת ַּב ַעל ִּדין ְּכ ֵמ ָאה ֵעד – הודאה‬ ‫ֵּגט ִׁש ְחרּור ְו ָנ ַת ִּתי לֹו'‪ְ ,‬והּוא אֹו ֵמר 'ֹלא ָּכ ַתב ְוֹלא ָנ ַתן ִלי' –‬
‫עצמית בדיני ממונות תקפה כעדות‬ ‫הֹו ָד ַאת ַּב ַעל ִּדין ְּכ ֵמ ָאה ֵעד‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ֶזה ֶע ֶבד ַעד ֶׁש ְּיַׁש ְחְרֶרּנּו‬
‫חיצונית‪ .‬וייתכן שהאדון סבור בטעות‬
‫ְּב ָפ ֵנינּו‪.‬‬
‫שקיבל העבד גט שחרור‪.‬‬