Page 498 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 498
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ו 476
דִ 1מי ֶׁשִּצָּוה ִּבְׁש ַעת ִמי ָתתֹו ְו ָא ַמר 'ְּפלֹו ִנית ִׁש ְפ ָח ִתיַ ,אל דֲ 1הֵרי זֹו ִׁש ְפ ָחה ְּכֶׁש ָה ְי ָתה – שלא
ִיְׁש ַּת ְעְּבדּו ָּבּה יֹוְרִׁשים' – ֲהֵרי זֹו ִׁש ְפ ָחה ְּכֶׁש ָה ְי ָתהְ ,ו ָאסּור ציווה לשחרר אותה ,אלא רק שלא
ַלּיֹוְרִׁשים ְל ִהְׁש ַּת ְעֵּבד ָּבּהִ ,מְּפ ֵני ֶׁשִּמ ְצָוה ְל ַק ֵּים ִּד ְבֵרי ַהֵּמת. יכבידו עליה בעבודתה.
דְ 2ו ֵכן ִאם ָא ַמר ' ֲעׂשּו ָלּה קַֹרת רּו ַח' – ּכֹו ִפין ֶאת ַהּיֹוְרִׁשין, ד 2קַֹרת רּו ַח – הנאה ,שביעות רצון.
ְו ֵאין ִמְׁש ַּת ְעְּב ִדין ָּבּה ֶאָּלא ִּב ְמ ָלא ָכה ֶׁש ִהיא רֹו ָצה ָּבּהִ .צָּוה ִּב ְמ ָלא ָכה ֶׁש ִהיא רֹו ָצה ָּבּה – "מכל
ְו ָא ַמר 'ַׁש ְחְררּו ָה' – ּכֹו ִפין ֶאת ַהּיֹוְרִׁשין ְלַׁש ְחֵרר אֹו ָתּה. העבודות הידועות לעבדים באותו
מקום" (זכייה ומתנה י,יב .וראה שם ציוויים
אחרים)ּ .כֹו ִפין ֶאת ַהּיֹו ְרִׁשין ְלַׁש ְח ֵרר
דמיון בין גט שחרור לבין גט גירושין אֹו ָתּה – מפני שמצוה לקיים את דברי
המת.
הְּ 1בִׁשׁ ָּשה ְּד ָבִרים ָׁשִוין ִׁש ְחרּוֵרי ֲע ָב ִדים ְל ִגֵּטי ָנִׁשיםּ ,ו ִבְׁש ָאר
הָׁ 1שִוין ִׁש ְחרּוֵרי ֲע ָב ִדים ְל ִגֵּטי
ַה ְּד ָבִרים ֲהֵרי ֵהן ִּכְׁש ָאר ַהׁ ְּש ָטרֹותְ .ו ֵאּלּו ֵהן ַהׁ ִּשׁ ָּשהְּ :פסּו ִלין
ְּב ַעְרָּכאֹות ֶׁשַּלּגֹו ִייםּ ,ו ְכֵׁשִרין ְּב ֵעד ּכּו ִתיּ ,ו ְצִרי ִכין ְּכ ִתי ָבה ְלֵׁשם ָנִׁשים – יש חומרות יתרות בגטי
נשים מבשטרות מכירה או מתנה ,ויש
הקלות שתיקנו חכמים בגטין שאינן ַהְּמֻׁש ְח ָרר ַע ְצמֹוְ ,ו ֵאין ִנ ְכ ָּת ִבין ַּבְּמ ֻחָּברְ ,ו ֵאין ֵע ֵדי ֶהם חֹו ְת ִמין
בשאר שטרותַ .עְרָּכאֹות – בתי משפט.
ֶאָּלא ֶזה ִּב ְפ ֵני ֶזהְ ,ו ֶא ָחד ִּגֵּטי ָנִׁשים ְוִׁש ְחרּוֵרי ֲע ָב ִדים ָׁשִוין ּכּו ִתי – שומרוני .והם האנשים שהביא
ַּבּמֹו ִליְך ּו ַבֵּמ ִביא. סנחריב מכותה ,אחר שהגלה את עשרת
הֵּ 2כי ַצד? ָּכל ַהׁ ְּש ָטרֹות ָהעֹו ִלים ְּב ַעְרָּכאֹות ֶׁשַּלּגֹו ִיים ְּכֵׁשִרים השבטים ,שלמדו את דרכי התורה והיו
מוחזקים כיהודים ,עד שמצאו חכמים
ְּב ָכל ַה ְּת ָנ ִאים ֶׁש ָאנּו ְמ ָב ֲא ִרים ְּב ִה ְלכֹות ַה ְל ָו ָאה (מלוה ולווה כז,א), שהם עובדים עבודה זרה בהר גריזים
וקבעו שהם גויים לכל דבר (פה"מ ברכות
חּוץ ִמִּגֵּטי ָנִׁשים ְוִׁש ְחרּוֵרי ֲע ָב ִדים .וְ 1ו ָכל ְׁש ָטר ֶׁש ֵּיׁש ָע ָליו
ח,ח) .והדברים אמורים ביחס אליהם
ֲא ִפּלּו ֵעד ֶא ָחד ּכּו ִתי – ָּפסּול ,חּוץ ִמִּגֵּטי ָנִׁשים ְוִׁש ְחרּוֵרי לפני שהוחלט שהם גויים (ראה להלן ו.)2
ֲע ָב ִדיםֶׁ ,ש ֵהם ְּכֵׁשִרין ְּב ֵעד ֶא ָחד ִיְׂשָר ֵאל ְו ֵעד ֶא ָחד ּכּו ִתיְ ,והּוא ְּכ ִתי ָבה ְלֵׁשם ַהְּמֻׁש ְחָרר ַע ְצמֹו – שהשטר
נכתב רק לשם אותו העבדְ .ו ֵאין ִנ ְכ ָּת ִבין
ֶׁש ִּי ְה ֶיה ּכּו ִתי ָח ֵבר.
וּ 2ו ַב ְּז ַמן ַה ֶּזהֶׁ ,ש ַהּכּו ִתים ַּכּגֹו ִיים ְל ָכל ִּד ְבֵרי ֶהםָ ,אנּו ְל ֵמ ִדין ַּבְּמ ֻחָּבר – השטר חייב להיכתב על משהו
המנותק מן האדמה ,ולא למשל על עץ.
ֵמ ֶהם ַלְּצדֹו ִקיןֶׁ ,ש ַהְּצדֹו ִקין ַּב ְּז ַמן ַה ֶּזה ְּכמֹו ַהּכּו ִתים ְּבאֹותֹו ָׁשִוין ַּבּמֹו ִליְך ּו ַבֵּמ ִביא – יתבאר להלן ז.
הְּ 2ב ָכל ַה ְּת ָנ ִאים – שיהיו השטרות ַה ְּז ַמן ,קֹ ֶדם ֶׁש ִּי ְג ְזרּו ֲע ֵלי ֶהם ֶׁש ִּי ְהיּו ַּכּגֹו ִיים ְל ָכל ִּד ְב ֵרי ֶהם.
וְּ 3ב ֵגט ִאּ ָׁשה הּוא אֹו ֵמרְ " :ו ָכ ַתב ָלּה" (דברים כד,א; כד,ג) – שטרי מקח וממכר או שטרי חוב,
שייעשה התשלום בפני העדים וייכתב
בשטר ,ושייכתב השטר בבתי המשפט ִלְׁש ָמּה; ּו ְב ֵגט ִׁש ְחרּור הּוא אֹו ֵמר" :אֹו ֻח ְפָׁשה ֹלא ִנ ַּתן ָלּה"
הרשמיים שלהם ,ושיעידו שני ישראלים (ויקרא יט,כ) – ַעד ֶׁש ִּי ְכּ ֹתב ִלְׁש ָמּהְּ .ב ֵגט ִאׁ ָּשה הּוא אֹו ֵמרְ " :ו ָכ ַתב
על עדי השטר ועל השופט שאינם
ידועים כמקבלי שוחד (מלווה ולווה כז,א) .וֲ 1א ִפּלּו ֵעד ֶא ָחד ּכּו ִתי ָּפסּול – מפני שהוא חשוד על עדות שקר (רש"י גטין
י,א)ְ .והּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה ּכּו ִתי ָח ֵבר – מקפיד על המצוות (וראה משכב ומושב י,א) .ודווקא בגטי נשים ועבדים ,שחייבים שני העדים
לחתום יחד ,ואלמלא היה הכותי חבר ,לא היה היהודי חותם יחד אתו ,וכיוון ששניהם חתומים ,משמע שבדק היהודי
שהעד שחתם אתו הוא כשר (בבלי גטין י,א).
וְ 2צדֹו ִקין – הכופרים בתורה שבעל פה ומקבלים עליהם רק את התורה שבכתב ,וכן כל הנוהים אחריהם (תשובה ג,ח;
שחיטה ד,טז; עבודת יו"כ א,ז).
ו 3אֹו ֵמרְ" :ו ָה ָיה ִאם ֹלא ִת ְמ ָצא ֵחן ְּב ֵעי ָניו ִּכי ָמ ָצא ָבּה ֶעְרַות ָּד ָבר ְו ָכ ַתב ָלּה ֵס ֶפר ְּכִרי ֻתת ְו ָנ ַתן ְּב ָי ָדּה ְוִׁשְּל ָחּה ִמֵּביתֹו" .הּוא
אֹו ֵמר – בביאת שפחה חרופהְ" :ו ִאיׁש ִּכי ִיְׁשַּכב ֶאת ִאׁ ָּשה ִׁש ְכ ַבת ֶז ַרע ְו ִהוא ִׁש ְפ ָחה ֶנ ֱחֶר ֶפת ְל ִאיׁש [חציה שפחה וחציה בת
חורין והיא מקודשת לעבד עברי] ְו ָה ְפ ֵּדה ֹלא ִנ ְפ ָּד ָתה אֹו ֻח ְפָׁשה ֹלא ִנ ַּתן ָלּה [לא נשתחררה]ִּ ,בּקֶֹרת ִּת ְה ֶיה [היא לוקה] ֹלא
יּו ְמתּו ִּכי ֹלא ֻחָּפָׁשה [אך אם הייתה משוחררת ,ימותו שניהם]" (ויקרא יט,כ .וראה איסורי ביאה ג,יג-יד .ללשון חרופה = נטויה ,ראה
