Page 495 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 495
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ה 473
דְּ 1ב ַכָּו ָנה – להכאה בלא כוונה ,ראה יציאה בראשי אברים
להלן יאֶׁ .ש ֵאי ָנן חֹו ְזִרין – פציעה בלתי דֵּ 1כי ַצד ְּבָראֵׁשי ֵא ָבִרים? ַהַּמֶּכה ֶאת ַע ְבּדֹו ְּב ַכָּו ָנהְ ,ו ִח ְּסרֹו
הפיכה (בחבלה רגילה האדון פטור ,ראה :חובל
ֶא ָחד ֵמ ֶעְׂשִרים ְו ַאְרָּב ָעה ֵא ָבִרים ֶׁש ֵאי ָנן חֹו ְזִרין – ָי ָצא ְל ֵחרּות,
ומזיק ד,י; רוצח ב,יב .ואם הכה את עבדו של חברו,
ְו ָצ ִריְך ֵּגט ִׁש ְחרּורִ .אם ֵּכןָ ,לָּמה ֹלא ֶנ ֱא ַמר ַּבּתֹו ָרה ֶאָּלא 'ֵׁשן' לוקה ,ראה סנהדרין טז,יבְ .)2ו ָצִריְך ֵּגט ִׁש ְחרּור
– אין השחרור מיידי כבעבד עברי בסוף
שש שנים או ביובל ,והכאת האבר היא ְו' ַע ִין' (שמות כא,כו-כז)? ָלדּון ֵמ ֶהןַ :מה ׁ ֵּשן ְו ַע ִין מּו ִמין ֶׁשַּבָּגלּוי
רק עילה לשחרורו ,וצריך שיכתוב לו ְו ֵאי ָנן חֹו ְזִריןַ ,אף ָּכל מּום ֶׁשַּבָּגלּוי ֶׁש ֵאינֹו חֹו ֵזר ,יֹו ֵצא ָה ֶע ֶבד
האדון גט שחרורֵׁ .שן ְו ַע ִין – שנאמר: ּבֹו ְל ֵחרּות.
"ְו ִכי ַיֶּכה ִאיׁש ֶאת ֵעין ַע ְבּדֹו אֹו ֶאת ֵעין
ֲא ָמתֹו ְוִׁש ֲח ָתּהַ ,ל ָח ְפִׁשי ְיַׁשְּל ֶחּנּו ַּת ַחת דֲ 2א ָבל ַהְּמ ָסֵרס ַע ְבּדֹו ַּבֵּבי ִצים ,אֹו ַהחֹו ֵתְך ְלׁשֹונֹו – ֵאינֹו
ֵעינֹוְ .ו ִאם ֵׁשן ַע ְבּדֹו אֹו ֵׁשן ֲא ָמתֹו ַיִּפיל,
יֹו ֵצא ְל ֵחרּותֶׁ ,ש ֵאי ָנן מּו ִמין ֶׁשַּבָּגלּויְ .ו ֵכן ַהַּמִּפיל ֵׁשן ַה ָּק ָטן –
ַל ָח ְפִׁשי ְיַׁשְּל ֶחּנּו ַּת ַחת ִׁשּנֹו". ֵאינֹו יֹו ֵצא ְל ֵחרּותֶׁ ,ש ֲהֵרי סֹופֹו ַל ֲחזֹר.
דַ 2הְּמ ָסֵרס ֵּבי ִצים – הכורת אשכים
(פה"מ ב"ב ה,ג). הֵ 1אין יֹו ֵצא ְּבָראֵׁשי ֵא ָבִרים ֶאָּלא ֲע ָב ִדים ֶׁשָּמלּו ְו ָט ְבלּו,
הֶׁ 1ש ֲהֵרי ֶיְׁש ָנן ְּב ִמ ְק ָצת ִמ ְצוֹות – עבד ֶׁש ֲהֵרי ֶיְׁש ָנן ְּב ִמ ְק ָצת ִמ ְצוֹותֲ .א ָבל ֶע ֶבד ֶׁשהּוא ְּב ַגּיּותֹו – ֵאינֹו
כנעני שנימול ונטבל לשם עבדות הוא
במצב ביניים ,בין יהודי לבין גוי ,וחייב יֹו ֵצא ְּבָראֵׁשי ֵא ָבִרים.
רק בחלק מן המצוות כאישה (איסורי
ביאה יב,יא; חגיגה ב,א) ,והוא העבד שמותר הְ 2ו ֵאּלּו ֵהן ָראֵׁשי ֵא ָבִרים ֶׁש ֵאי ָנן חֹו ְזִריןֶ :א ְצְּבעֹות ָי ַד ִים
להחזיק בו (איסורי ביאה יד,ט; וראה להלן ח,
יב)ֶ .ע ֶבד ֶׁשהּוא ְּב ַגּיּותֹו – שעדיין לא מל ְוַר ְג ַל ִים – ֶעְׂשִרים; ָראֵׁשי ָה ָא ְז ַנ ִיםְ ,ורֹאׁש ַהחֹ ֶטםְ ,ורֹאׁש
ַהְּגִו ָּיהְ ,וָראֵׁשי ַה ַּד ִּדין ֶׁשָּב ִאׁ ָּשהֲ .א ָבל ָה ֵעי ַנ ִים ְו ַהׁ ִּשַּנ ִים
או שעדיין לא טבל.
הֹ 2ח ֶטם – האף .רֹאׁש ַהְּגִו ָּיה – – ֲהֵרי ֵהן ְמ ֹפָרִׁשין ַּבּתֹוָרה .וָ 1ה ְי ָתה לֹו ֶא ְצַּבע ְי ֵתָרה
העטרה של אבר הזכרות (פה"מ נגעים ַו ֲח ָת ָכּה – ִאם ִנ ְסֶּפֶרת ַעל ַּגב ַה ָּידֶ ,ע ֶבד יֹו ֵצא ָּבּה ְל ֵחרּות.
ו,ז) .והגוויה היא גם גוף המת ,ונראה
שנקרא האבר בשם זה כדי להרחיק מכת החסרון בראשי אברים
את האדם מלעסוק ביצר הממית
את האדם (השווה לצירוף "פתיחת הקבר", וָ 2ה ְי ָתה ֵעינֹו ְסמּו ָיהַ ,ו ֲח ָט ָטּה – ֶע ֶבד יֹו ֵצא ָּבּה ְל ֵחרּות,
בבלי שבת קכט,א; מו"נ ב,לו; ג,ח)ָ .ראֵׁשי
ֶׁש ֲהֵרי ִח ְּסרֹו ֵא ֶברְ .והּוא ַה ִּדין ְל ֶא ָחד ֵמָראֵׁשי ֵא ָבִרים ֶׁש ָה ָיה
ָה ָא ְז ַנ ִים – נמנים כאבר אחד מן ה24-
ָּב ֵטל ְו ֵאינֹו עֹוֶׂשה ּבֹו ְמ ָלא ָכהֶׁ ,ש ִאם ֲח ָתכֹו – ֲהֵרי ִח ְּסרֹו ֵא ֶבר,
שנזכרו בהלכה ד .וִ 1נ ְסֶּפֶרת ַעל ַּגב ְויֹו ֵצא ְל ֵחרּות.
ַה ָּיד – שנמצאת בשורה אחת עם שאר
האצבעות (רש"י קידושין כה,א) .שאם לא ז ִהָּכהּו ַעל ֵעינֹו ְו ִסְּמ ָאּהַ ,על ָא ְזנֹו ְו ֵחְרָׁשּה – ֶע ֶבד יֹו ֵצא ָּב ֶהן
כן ,אינה נחשבת כאצבע אלא כסתם
ְל ֵחרּותִ .הָּכהּו ְּכ ֶנ ֶגד ֵעינֹו ְו ֵאינֹו רֹו ֶאהְּ ,כ ֶנ ֶגד ָא ְזנֹו ְו ֵאינֹו ׁשֹו ֵמ ַע בליטה ,שאין בהשחתתה משום כריתת
אבר חשוב.
– ֵאין ֶע ֶבד יֹו ֵצא ָּב ֶהן ְל ֵחרּות.
וֵ 2עינֹו ְסמּו ָיה – עין שאינו רואה בה.
ֲח ָט ָטּה – עקר אותהֶׁ .ש ֲהֵרי ִח ְּסרֹו ֵא ֶבר – אף על פי שלא חיסר מיכולת הראייה שלו ולא כלוםָּ .ב ֵטל – שאינו פועל.
ז ֶע ֶבד יֹו ֵצא ָּב ֶהן ְל ֵחרּות – משום שהטיל בו מום ,והמום נחשב גלוי ,מפני שהדבר ניכר מיד בהתנהגותו או מפני
שהאיבר גלוי (תוספות ב"ק צח,א)ִ .הָּכהּו ְּכ ֶנ ֶגד ֵעינֹו ְו ֵאינֹו רֹו ֶאה – לא נגע בעינו ,אלא למשל הכה בכותל ואיבד העבד את
מאור עיניו ,שגם במי שאינו עבד פטור בנזק זה (חובל ומזיק ב,ז).
