Page 502 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 502
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ח 4 80
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִמי ִני א ָי ָצא ֶּבן חִֹרין ְוכֹו ִפין ֶאת ַרּבֹו וכו'
ח – יצא בן חורין משעבודו של היהודי,
דרכים אחרות ליציאה לחירות מכיוון שאין העבד הכנעני יכול לקיים
איסור למכור עבדו לגוי מצוות בבית הגוי ,אך חייבוהו חכמים
לפדות אותו ולשחרר אותוַ .עד ֲעָׂשָרה
א ַהּמֹו ֵכר ֶאת ַע ְבּדֹו ַלּגֹו ִיים – ָי ָצא ֶּבן חִֹריןְ ,וכֹו ִפין ֶאת ַרּבֹו ְּב ָד ָמיו – עד סכום הגדול פי עשרה מן
הסכום שקיבל כשמכר אותוְ .וכֹו ֵתב לֹו ַל ֲחזֹר ְו ִל ְקנֹותֹו ִמן ַהּגֹו ִיים ַעד ֲעָׂש ָרה ְּב ָד ָמיוְ ,וכֹו ֵתב לֹו ֵּגט
ֵּגט ִׁש ְחרּור ְויֹו ֵצא – משום שאין הגוי
ִׁש ְחרּור ְויֹו ֵצא; ְו ִאם ֹלא ָר ָצה ַהּגֹוי ְל ָמ ְכרֹו ֲא ִפּלּו ַּב ֲעָׂשָרה קונה את העבד לגופו אלא רק למעשי
ְּב ָד ָמיו – ֵאין ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹו ָי ֵתרּ .ו ְק ָנס ֶזה – ֵאין ּגֹו ִבין אֹותֹו ידיו (להלן ט,ה) ,שעדיין נשאר העבד קנוי
בגופו לישראל וצריך גט שחרורֵּ .בית ְו ָד ִנין ּבֹו ֶאָּלא ֵּבית ִּדין ֻמ ְמ ִחיןְ .ו ִאם ֵמת ַהּמֹו ֵכר – ֵאין קֹו ְנ ִסין
ִּדין ֻמ ְמ ִחין – בית דין של דיינים סמוכים
ֶאת ַהּיֹוֵרׁש ְל ַה ֲח ִזיר ָה ֶע ֶבד ּו ְלַׁש ְחְררֹו. (סנהדרין ה,ח) ,שהם דיינים שהוסמכו
בָ 1לָוה ַעל ַע ְבּדֹו ִמן ַהּגֹויִ :אם ָק ַבע לֹו ְז ַמן ְו ָא ַמר לֹו ' ִאם לדון ממי שהוסמכו לדון עד משה רבנו
(סנהדרין ד,א)ֵ .אין קֹו ְנ ִסין ֶאת ַהּיֹו ֵרׁש –
ִהִּגי ַע ְז ַמן ְּפלֹו ִני ְוֹלא ַא ֲח ִזיר ְלָךִּ ,ת ְק ֶנה ּגּוף ֶע ֶבד ֶזה' – ֲהֵרי וכן במקומות רבים ,הקנס הוא רק על
ֶזה ָי ָצא ְל ֵחרּות ִמ ָּיד; ְו ִאם ָא ַמר לֹו ' ִּת ְק ֶנה ַמ ֲעֵׂשה ָי ָדיו' – ֹלא החוטא עצמו (יום טוב ז,ד; שמיטה ויובל א,יג;
ָי ָצא ְל ֵחרּות. בכורות ב,ז).
בָּ 2ג ָבהּו ַהּגֹוי ְּבחֹובֹו ,אֹו ֶׁשָּבאּו ַעל ָה ָאדֹון ְמ ֵצִרין ּו ִבְּקׁשּו בָ 1לָוה ַעל ַע ְבּדֹו ִמן ַהּגֹוי – לווה
ישראל כסף מן הגוי והתנה שאם לא
יהיה לו ממה להחזיר ,יגבה הגוי את ְל ָה ְרגֹו ּו ָפ ָדה ַע ְצמֹו ִמ ָּי ָדן ְּב ַע ְבּדֹו – ֹלא ָי ָצא ְל ֵחרּותִ ,מְּפ ֵני
העבד כפירעון חובוִּ .ת ְק ֶנה ּגּוף ֶע ֶבד
ֶׁשִּנ ְל ַקח ִמֶּמּנּו ֶׁשֹּלא ִּבְרצֹונֹו. ֶזה – שיש במשמעות אמירה זו משום
מכירת העבדֲ .הֵרי ֶזה ָי ָצא ְל ֵחרּות ִמ ָּיד ג ָמ ַכר ַע ְבּדֹו ְל ֶא ָחד ֵמ ַע ְב ֵדי ַהֶּמ ֶלְך אֹו ִמְּגדֹו ָליו – ַאף ַעל ִּפי
– כדין מוכר עבדוִּ .ת ְק ֶנה ַמ ֲעֵׂשה ָי ָדיו
ֶׁשהּוא ִמ ְת ָי ֵרא ֵמ ֶהןָ ,י ָצא ָה ֶע ֶבד ְל ֵחרּותִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ָה ָיה ָיכֹול – שאין גוף העבד קנוי לגוי אלא רק
ְל ַפ ְּיסֹו ְּב ָממֹון ַא ֵחר. מה שהוא עושה ומרוויח ,ואינו דומה
ד ְמ ָכרֹו ַלּגֹוי ִלְׁשלִׁשים יֹוםְ ,מ ָכרֹו חּוץ ִמְּמ ַלא ְכּתֹו ,חּוץ ִמן למכירה ,ולכן לא גזרו בו (בבלי גטין מג,ב).
ַהִּמ ְצוֹות ,חּוץ ִמׁ ַּשָּבתֹות ְו ָי ִמים טֹו ִבים – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפק ִאם בָּ 2ג ָבהּו ַהּגֹוי ְּבחֹובֹו – בלא שהסכימו
ִנְׁש ַּת ְחֵרר אֹו ֹלא ִנְׁש ַּת ְחֵררְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ָּת ַפׂש ָה ֶע ֶבד ְּכ ֵדי ָּד ָמיו
עליו מראש ,כבהלכה הקודמתְ .מ ֵצִרין
– מציקים ,מתנכליםִ .מְּפ ֵני ֶׁשִּנ ְל ַקח
ִמֶּמּנּו ֶׁשֹּלא ִּבְרצֹונֹו – ולא גזרו חכמים ְל ַרּבֹו ְּכ ֵדי ֶׁש ֵּי ֵצא ָּב ֶהן ְל ֵחרּות ִמ ַּיד ַהּגֹוי – ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו.
שישתחרר העבד אלא רק אם מכר אותו
האדון לרצונו (בבלי גטין מד,א).
ג ִמְּפ ֵני ֶׁש ָה ָיה ָיכֹול ְל ַפ ְּיסֹו ְּב ָממֹון ַא ֵחר – ומתוך שלא פייס אותו ,משמע שמכר את העבד לרצונו ,ולכן קנסו אותו
חכמים (שם).
ד ִלְׁשלִׁשים יֹום – שאף על פי שהיא מכירה לגוי ,היא זמנית .חּוץ ִמְּמ ַלא ְכּתֹו – לא כדי לעבוד ,אלא כדי להוליד
ולדות מבלי להפקיעו מן המצוות (רש"י שם) .חּוץ ִמן ַהִּמ ְצוֹות – שהעבד יכול להמשיך לקיימן .חּוץ ִמׁ ַּשָּבתֹות ְו ָי ִמים
טֹו ִבים – שאין העבד חייב לעבוד בהם ,ונמצא שלא ביטל אותו מן המצוות (רש"י שם)ִ .אם ָּת ַפׂש ָה ֶע ֶבד וכו' – אם
תפס העבד נכסים מנכסי רבו בשווי הסכום שהוא יכול לפדות בו את עצמו מן הגויֵ .אין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו – כדין כל
ספק בנזקי ממון ,שהמזיק אינו משלם .אבל אם תפס הניזק ,אין מוציאין ממנו את הכסף (ראה למשל נזקי ממון יב,יא).
וכאן העבד כניזק ,מפני שהגוי משתעבד בו בפרך ואף מבטלו מן המצוות (מג"ע) .וחייב האדון לכתוב לו שטר שחרור
אחרי שפדה את עצמו.
