Page 505 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 505
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ח 483
טו ֶע ֶבד ֶׁשִּנְׁשָּבהִ :אם ִנ ְת ָי ֵאׁש ִמֶּמּנּו ַרּבֹו ִראׁשֹון – ָּכל ַהּפֹו ֶדה טו ָּפ ָדהּו ְלֵׁשם ֶּבן ֹחִרין – כדי לשחררו,
שהפודה אותו אינו מקבל תמורה ,משום
שלא ציפה לתמורה ,שהרי פדה אותו אֹותֹו ְלֵׁשם ֶע ֶבד ִיְׁש ַּת ְעֵּבד ּבֹוַ ,ו ֲהֵרי הּוא ֶׁשּלֹוְ ,ו ִאם ָּפ ָדהּו ְלֵׁשם
ֶּבן ֹחִריןֲ ,הֵרי ֶזה ֶּבן חִֹרין; ְו ִאם ֹלא ִנ ְת ָי ֵאׁש ִמֶּמּנּו ַרּבֹו ִראׁשֹון –
לחירות.
ֲהֵרי ַהּפֹו ֶדה אֹותֹו ְלֵׁשם ֶע ֶבד נֹו ֵטל ִּפ ְדיֹונֹו ֵמַרּבֹוְ ,וחֹו ֵזר ְלַרּבֹו ,טז ַהּפֹו ִתי ִקי – הדברים אמורים
ְו ִאם ָּפ ָדהּו ְלֵׁשם ֶּבן חֹ ִרין ,חֹו ֵזר ְל ַרּבֹו ָה ִראׁשֹון ְּבֹלא ְּכלּום .בהפותיקי מפורש ,שהוא נכס שנאמר
במפורש שרק הוא משמש לגביית
החוב" ,שלא יהיה לו פירעון אלא מזו". טז ֶע ֶבד ֶׁש ָעָׂשהּו ַרּבֹו ַהּפֹו ִתי ִקי ְל ַב ַעל חֹובֹוְ ,וִׁש ְחְררֹו – ֲהֵרי
ֶזה ְמֻׁש ְח ָררְ .וכֹו ִפין ְל ַב ַעל חֹוב ְלַׁש ְח ְררֹו ַּגם הּוא ִמְּפ ֵני ִּתּקּון מקור המילה ביוונית ,וחכמים השתמשו
בה כנוטריקון' ,פה תקנה חובך' (ראה
פה"מ גטין ד,ד) .לכן אם שחררו בעליו, ָהעֹו ָלםֶׁ ,שֹּלא ִי ְפַּגע ּבֹו ְל ַא ַחר ְז ַמן ְויֹא ַמר לֹו ' ַע ְב ִּדי ָא ָּתה'.
לא יהיה לבעל החוב ממה לגבות. עבד שעשה פעולות של בן חורין בפני רבו
להפותיקי מפורש יש דמיון מסוים יזֶ 1ע ֶבד ֶׁש ִהׂ ִּשיאֹו ַרּבֹו ַּבת חִֹרין ,אֹו ֶׁש ִהִּני ַח לֹו ַרּבֹו ְּת ִפִּלין
למושג "בערבון מוגבל" (או בע"מ),
שמוסיפים בימינו לשמן של חברות ְּברֹאׁשֹו ,אֹו ֶׁש ָא ַמר לֹו ַרּבֹו ִל ְקרֹות ְׁשלָׁשה ְּפסּו ִקין ְּב ֵס ֶפר ּתֹוָרה
כדי לציין שיש אחריות מוגבלת של ִּב ְפ ֵני ַהִּצּבּורְ ,ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ְּב ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ֵאין ַח ָּיב ָּב ֶהן ֶאָּלא
ֶּבן חֹ ִרין – ָי ָצא ְל ֵחרּותְ ,וכֹו ִפין ֶאת ַרּבֹו ִל ְכּ ֹתב לֹו ֵּגט ִׁש ְחרּור .הבעלים לחובות החברה ,שייגבו רק
מנכסיהְ .וִׁש ְח ְררֹו – בעליו ,והרי הוא
יזְ 2ו ֵכן ִאם ָנ ַדר ֶנ ֶדר ֶׁשּכֹו ִפין ָע ָליו ֶאת ָה ֲע ָב ִדיםְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו בן חורין" ,שהחמץ [האסור בהנאה
בכניסת הפסח] והשחרור וההקדש ִּב ְנ ָד ִרים (נזירות ב,יז-יח)ְ ,ו ָא ַמר לֹו ַרּבֹו 'מּו ָפר ְלָך' – ָי ָצא ְל ֵחרּות;
[הקדשה לבית המקדש] מפקיעין מיד ֶׁשֵּכיָון ֶׁשֹּלא ָּכ ָפה אֹותֹו ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש לֹו ִל ְכּפֹותֹו – ִּגָּלה ַּד ְעּתֹו
השעבוד" .מכל מקום ,המשחרר את
העבד חייב לכתוב שטר חוב חדש ֶׁש ִה ְפ ִקי ַע ִׁש ְעּבּודֹו.
לבעל החוב על דמי העבד (מלווה ולווה יזִ 3מָּכאן ֲא ִני אֹו ֵמר ֶׁש ַהְּמַׁש ְחֵרר ַע ְבּדֹו ְּב ָכל ָלׁשֹוןְ ,והֹו ִציא
יח,ו)ִ .מְּפ ֵני ִּתּקּון ָהעֹו ָלם – לקיים סדר
ְּד ָב ִרים ִמִּפיו ֶׁשַּמְׁש ָמ ָען ֶׁשֹּלא ִנְׁש ַאר לֹו ָע ָליו ִׁש ְעּבּוד ְּכ ָלל ,חברתי ראויַ .ע ְב ִּדי ָא ָּתה – ויוציא לעז
על בניו ,שהם עבדים (רש"י גטין מא,א). ְוֶׁשָּג ַמר ְּב ִלּבֹו ְל ָד ָבר ֶזה – ֶׁש ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוְ ,וכֹו ִפין אֹותֹו
ִל ְכּ ֹתב לֹו ֵּגט ִׁש ְחרּור ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ָּכ ַתב.
יזֶׁ 1ש ִהׂ ִּשיאֹו ַרּבֹו ַּבת ֹחִרין – דווקא
יזֲ 4א ָבל ִאם ָלָוה ֵמ ַע ְבּדֹו אֹו ֶׁש ָעָׂשהּו ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ,אֹו ֶׁש ִהִּני ַח
כשהשיא אותו אדוניו ,ומניחים שלא
רצה לגרום לאישה לעבור עברה בנשיאת ְּת ִפִּלין ִּב ְפ ֵני ַרּבֹו אֹו ָקָרא ְׁשלָׁשה ְּפסּו ִקים ְּב ֵבית ַהְּכ ֶנ ֶסת ִּב ְפ ֵני
עבד שהוא גוי ,ולכן שחרר אותו (המאירי
גטיןמ,א)ֶׁ .ש ִהִּני ַח לֹו ַרּבֹו ְּת ִפִּלין ְּברֹאׁשֹו – ַרּבֹוְ ,וֹלא ִמ ָחה ּבֹו – ֹלא ָי ָצא ְל ֵחרּות .יח ְו ָאסּור ְל ָא ָדם
שהעבד פטור ממצַות תפילין ,מפני שכל
"מצַות עשה שאין הנשים חייבות בה ,אין ְל ַלֵּמד ֶאת ַע ְבּדֹו ּתֹוָרה; ְו ִאם ִלְּמדֹו – ֹלא ָי ָצא ְל ֵחרּות.
העבדים חייבים בה" (חגיגהב,א) .ומניחים
שעשה זאת כדי להכניסו למצוות (המאירי שם) ,והתפילה של ראש היא בגלוי (ק')ְ .וכֹו ִפין ֶאת ַרּבֹו ִל ְכּתֹב לֹו ֵּגט ִׁש ְחרּור – כי
אף על פי שהראה אדוניו במעשיו שהוא רוצה לשחרר אותו ,אין העבד יוצא לחירות אלא בשטר גט שחרור (לעיל ה,ג).
יזֶ 2נ ֶדר ֶׁשּכֹו ִפין ָע ָליו ֶאת ָה ֲע ָב ִדים – כגון שנדר העבד להיות נזיר או שנדר נדר הפוגע בטיב עבודתוָ .י ָצא ְל ֵחרּות
וכו' – אם נדר העבד להיות נזיר ,היה צריך אדוניו להפגין את בעלותו עליו ולכוף אותו לשתות יין ולהיטמא למתים.
ומתוך שלא כפה עליו לעשות כן ,ונהג עמו כדין בן חורין ,כשאמר לו 'מופר לך' ,אף על פי שאין לשון זה מועיל אלא
לאשתו ,שאינו יכול לכוף אותה אלא רק להפר לה ,לכן יצא לחירות ,וצריך לכתוב לו גט שחרור (ראה לעיל ה,ג; רדב"ז).
יזָ 4לָוה ֵמ ַע ְבּדֹו – ולא לקח ממנו בלי לבקש ממנו רשותַ .אִּפ ְטרֹוּפֹוס – ראה לעיל ביאור ז,חֹ .לא ָי ָצא ְל ֵחרּות – בכל
אלו אין הוכחה מספקת שרצה לשחרר אותו .יח ְל ַלֵּמד ֶאת ַע ְבּדֹו ּתֹוָרה – שלא יחשבו שהוא בן חורין וישיאו לו
בת חורין (ר"ן כתובות יג,א בדפי הרי"ף .ללימוד תורה לגוי ,ראה מלכים ט,ט-י).
