Page 504 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 504
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ח 4 82
ְו ִי ְכּ ֹתבָ ע ָליוְׁ ש ַטר חֹוב ְּב ָד ָמיו – ואין ֲאדֹ ָניוֲ ,אֶׁשר ִיָּנ ֵצל ֵא ֶליָך ֵמ ִעם ֲאדֹ ָניו" (דברים כג,טז)ְ .ואֹו ְמ ִרין
קונסים את רבו ,שהרי לא עבר עברה.
ְלַרּבֹו ֶׁש ִּי ְכּ ֹתב לֹו ֵּגט ִׁש ְחרּורְ ,ו ִי ְכּתֹב ָע ָליו ְׁש ַטר חֹוב ְּב ָד ָמיו, ַעד ֶׁש ַּתׂ ִּשיג ָידֹו – יהיה לעבד המשוחרר
ַעד ֶׁש ַּתׂ ִּשיג ָידֹו ְו ִי ֵּתן לֹוְ .ו ִאם ֹלא ָר ָצה ָה ָאדֹון ְלַׁש ְחְררֹו –
כסף לתת דמי פידיונו לאדוניו.
ַמ ְפ ִקי ִעין ֵּבית ִּדין ֶאת ִׁש ְעּבּודֹו ֵמ ָע ָליו ְו ֵי ֵלְך לֹו.
יאֲ 1הֵרי הּוא ֵּגר ֶצ ֶדק – בסופו של
יאֶ 1ע ֶבד ֶזה ֶׁשָּבַרח ָל ָאֶרץ – ֲהֵרי הּוא ֵּגר ֶצ ֶדקְ ,והֹו ִסיף לֹו דבר ,לאחר שיקבל גט שחרור או
שיפקיע בית דין את שעבודו ,וגם עליו
ַהָּכתּוב ַא ְז ָהָרה ַא ֶחֶרת ְל ִמי ֶׁשּמֹו ֶנה אֹותֹוִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְׁש ַפל לטבול כדי להשלים את תהליך גיורו
(איסורי ביאה יג,יב) .מֹו ֶנה – מרמה אותו רּו ַח ָי ֵתר ִמן ַהֵּגרְ ,ו ִצ ָּוה ָע ָליוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִ " :עְּמָך ֵיֵׁשב ְּב ִק ְרְּבָך...
או פוגע בו .הֹו ָנ ַית ְּד ָבִרים – פגיעה לא
ַּבּטֹוב לֹוֹ ,לא ּתֹו ֶנּנּו" (שם כג,יז) – ְוזֹו הֹו ָנ ַית ְּד ָב ִרים. ממונית אלא בדיבור בלבד כדי לבייש
יאִ 2נ ְמ ֵצא ָת ָל ֵמד ֶׁש ַהּמֹו ֶנה ֶאת ַהֵּגר ַה ֶּזה עֹו ֵבר ִּבְׁשלָׁשה אותו (פה"מ ב"מ ד,י .וראה מכירה יד,יב-יח).
יאִּ 2בְׁשלָׁשה ָלאִוין – לפי סדרם ָלא ִויןִ :מּׁשּום " ְוֹלא תֹונּו ִאיׁש ֶאת ֲע ִמיתֹו" (ויקרא כה,יז)ּ ,ו ִמּׁשּום
בהלכה :מהיותו ישראל ,מהיותו גר,
" ְו ֵגר ֹלא תֹו ֶנה" (שמות כב,כ)ּ ,ו ִמּׁשּום "ֹלא ּתֹו ֶנּנּו" (דברים כג,יז)ְ .ו ֵכן מהיותו עבד משוחרר .ותוספת הלאו
עֹו ֵבר ִמּׁשּום " ְוֹלא ִת ְל ָח ֶצּנּו" (שמות כב,כ)ְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִע ְנ ַין היא מפני שהעבד "יותר חלוש הנפש
ויותר שפל מן הגר ,עד שלא תאמר
הֹו ָנ ָיה (מכירה יד,טו-יז).
'זה עבד לא יתבייש מאונאת דברים'"
מקרים שמותר למכור עבד לגויים (סה"מ ל"ת רנה)ִ .מּׁשּום " ְו ֵגר ֹלא תֹו ֶנה ְוֹלא
ִת ְל ָח ֶצּנּוִּ ,כי ֵגִרים ֱה ִיי ֶתם ְּב ֶאֶרץ ִמ ְצָר ִים".
יבַ 1הּקֹו ֶנה ֶע ֶבד ִמן ַהּגֹו ִיים ְס ָתםְ ,וֹלא ָר ָצה ָלמּול ּו ְל ַקֵּבל
יבְ 1ס ָתם – בלא תנאיְ .מ ַג ְלְּג ִלין ִמ ְצוֹות ָה ֲע ָב ִדים – ְמ ַג ְלְּג ִלין ִעּמֹו ָּכל ְׁש ֵנים ָעָׂשר ֹח ֶדׁשִ .אם
ֹלא ָר ָצה – חֹו ֵזר ּומֹו ְכרֹו ַלּגֹו ִיים אֹו ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץְ .ו ִאם ִה ְת ָנה – מנסים לשכנעו שימול את עצמו,
ָה ֶע ֶבד ָע ָליו ַּב ְּת ִחָּלה ֶׁשֹּלא ִיּמֹול – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר ְל ַק ְּימֹו ָּכל ְז ַמן כיוון שאסור לישראל להחזיק ברשותו
בקביעות עבדים שלא נימולו (בבלי יבמות
ֶׁש ִּיְר ֶצה ְּב ַגּיּותֹוּ ,ומֹו ְכרֹו ַלּגֹו ִיים אֹו ְלחּו ָצה ָל ָאֶרץ. מח,ב) .חֹו ֵזר ּומֹו ְכרֹו ַלּגֹו ִיים – שיש איסור
יבְ 2ו ֵכן ֶע ֶבד ֶׁשָּמל ְו ָט ַבל ְלֵׁשם ַע ְבדּות ְו ַא ַחר ָּכְך ִהִּפיל ַע ְצמֹו להחזיק בו אם אינו שומר את המצוות
שהעבד חייב לקיים (מילה א,ו; איסורי ביאה
ַלְּג ָיסֹותְ ,ו ֵאין ַרּבֹו ָיכֹול ְלהֹו ִציאֹו ֹלא ְּב ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל ְוֹלא ְּב ִדי ֵני יד,ט)ֲ .הֵרי ֶזה ֻמ ָּתר ְל ַק ְּימֹו ָּכל ְז ַמן ֶׁש ִּיְר ֶצה
ְּב ַגּיּותֹו – כגר תושב המקיים את שבע ֻאּמֹות ָהעֹו ָלם – ֲה ֵרי ֶזה ֻמ ָּתר לֹו ִלּטֹל ָּד ָמיו ִמן ַהּגֹו ִייםְ ,וכֹו ֵתב
מצוות בני נח ,הנחשב שכיר אצלו (רש"י ּו ַמ ֲע ֶלה ָּב ַע ְרָּכאֹות ֶׁשַּלּגֹו ִייםִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְּכ ַמִּציל ִמ ָּי ָדם.
יבמות מח,ב .להגדרת גר תושב ,ראה לעיל במניין
המצוות) .ו"אין מקיימין עבד כזה אלא אבדן בעלות על העבד
בזמן היובל" (איסורי ביאה יד,טו) .אבל יג ַהַּמ ְפ ִקיר ַע ְבּדֹו – ָי ָצא ְל ֵחרּותְ ,ו ָצ ִריְך ֵּגט ִׁש ְחרּורְ .ו ִאם ֵמת
יכול למכרו לחוץ לארץ או לגוי כל
ָה ָאדֹון ֶׁש ִה ְפ ִקירֹו – ַהּיֹוֵרׁש ּכֹו ֵתב לֹו ֵּגט ִׁש ְחרּור. אימת שירצה.
יבִ 2הִּפיל ַע ְצמֹו ַלְּג ָיסֹות – נמלט כדי יד ֶע ֶבד ֶׁשָּבַרח ִמֵּבית ָה ֲאסּוִרין – ִאם ִנ ְת ָי ֵאׁש ִמֶּמּנּו ַרּבֹוָ ,י ָצא
ליפול בשבי בידי צבא של גוייםּ .כֹו ֵתב ְל ֵחרּותְ ,וכֹו ִפין ֶאת ַרּבֹו ְוכֹו ֵתב לֹו ֵּגט ִׁש ְחרּור.
ּו ַמ ֲע ֶלה ָּב ַעְרָּכאֹות ֶׁשַּלּגֹו ִיים – תובע
בבתי דין של גויים ,אף על פי שאסור להזדקק לדיניהם (סנהדרין כו,ז).
יג ַהַּמ ְפ ִקיר ַע ְבּדֹו – מוותר על בעלותו עליוָ .צִריְך ֵּגט ִׁש ְחרּור – שאין העבד יוצא לחירות בלא גט שחרור (לעיל ה,ג).
יד ִמֵּבית ָה ֲאסּוִרין – שנשבה על ידי גויים או פשע ונאסר במשפט הגוייםִ .אם ִנ ְת ָי ֵאׁש ִמֶּמּנּו ַרּבֹו – שהביע אדוניו
השלמה עם העובדה שלא יחזור אליו עבדו ,ובזה ויתר על בעלותו.
