Page 501 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 501
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ז 479
דַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שאין חציו דַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשׁ ִּש ְחֵרר ֶח ְציֹו ִּבְׁש ָטר ְו ִהִּני ַח
יוצא לחירות בשטר. ֶח ְציֹוֲ .א ָבל ִאם ִׁש ְחֵרר ֶח ְציֹו ּו ָמ ַכר ֶח ְציֹו ,אֹו ִׁש ְחֵרר ֶח ְציֹו ְו ָנ ַתן
ֶח ְציֹו ַמ ָּת ָנה – הֹו ִאיל ְו ָי ָצא ֻּכּלֹו ֵמְרׁשּותֹוָ ,ק ָנה ָה ֶע ֶבד ֶח ְציֹו,
ה ְּד ָבָריו ַק ָּי ִמין – האם נושאת את ַו ֲהֵרי ֶזה ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן ֹחִריןְ .ו ֵכן ֶע ֶבד ֶׁשִּלְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפין
ֶׁשׁ ִּש ְחֵרר ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶאת ֶח ְלקֹוֵּ ,בין ְּב ֶכ ֶסף ֵּבין ִּבְׁש ָטר – ָק ָנה
העובר ,וכשהיא משתעבדת ,גם הוא
משתעבד ,מפני שה"עובר איבר מאמו
הוא" (שחיטה יב,י; נזקי ממון יא,יב) .והעובר
נמשך אחר האם ,מפני שהוא זקוק לה, ֶח ְציֹוַ ,ו ֲהֵרי ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן ֹחִרין.
אבל האם אינה נמשכת אחריו ,מפני ה ַהּכֹו ֵתב ְלִׁש ְפ ָחתֹו ַהְּמ ֻעֶּבֶרת ' ֲהֵרי ַא ְּת ַּבת חִֹריןּ ,וְו ָל ֵדְך
שאינה זקוקה לו (רד"ע).
ֶע ֶבד' – ְּד ָבָריו ַק ָּי ִמין; ' ֲהֵרי ַא ְּת ִׁש ְפ ָחהּ ,וְו ָל ֵדְך ֶּבן חִֹרין' – ֹלא ו ִׁש ְפ ָחה ֲחרּו ָפה – "מי שחציה שפחה
[גויה] וחציה בת חורין שקידשּה עבד ָא ַמר ְּכלּוםֶׁ ,ש ֶּזה ְּכ ִמי ֶׁשׁ ִּש ְחֵרר ֶח ְצ ָיּה.
עברי" (אישות ד,יז .וראה לעיל ביאור ו,ו.)3
ֶׁש ַאף ַהֶּכ ֶסף ּגֹו ֵמר ִׁש ְחרּוָרּה – אף אם ו ִׁש ְפ ָחה ֲחרּו ָפה – ִאם ָר ָצה ְלַׁש ְחֵרר ֶח ְצ ָיּה ַהִּנְׁש ָאר ְו ֵת ָעֶׂשה
ֵאֶׁשת ִאיׁש ְּגמּו ָרהֲ ,ה ֵרי ֶזה ְמַׁש ְח ֵרר ֵּבין ִּבְׁש ָטר ֵּבין ְּב ֶכ ֶסף ,נשתחרר חציה בשטר (רדב"ז).
זֹ 1לא ְּבִׁש ְפ ָחה – מפני שהוא גם בן
ֶׁש ַאף ַהֶּכ ֶסף ּגֹו ֵמר ִׁש ְחרּוָרּה.
חוריןְ .וֹלא ְּב ַבת ֹחִרין – מפני שהוא
חציו עבד וחציו בן חורין
גם עבדְ .וכֹו ֵתב ְׁש ָטר ָע ָליו ַּב ֲח ִצי ָּד ָמיו
זִ 1מי ֶׁש ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן חִֹרין – הֹו ִאיל ְו ֵאינֹו ֻמ ָּתר ֹלא
– האדון כותב שטר חוב שכתוב בו
ְּבִׁש ְפ ָחה ְוֹלא ְּב ַבת חֹ ִריןּ ,כֹו ִפין ֶאת ַרּבֹו ְועֹוֶׂשה אֹותֹו ֶּבן חֹ ִרין ,שהעבד חייב לו חצי מדמי מכירתו.
זֶׁ 2ש ָה ִאיׁש ְמ ֻצֶּוה ַעל ְּפִר ָּיה ּוְר ִב ָּיה –
ְוכֹו ֵתב ְׁש ָטר ָע ָליו ַּב ֲח ִצי ָּד ָמיו.
ואין האישה או השפחה המשוחררת
זַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים?ָּב ֶע ֶבדִ ,מְּפ ֵניֶׁש ָה ִאיׁש ְמ ֻצֶּוה ַעלְּפִר ָּיה
מצּווה במצוה זו (אישות טו,ב)ַ .חָּט ִאים–
ּו ְר ִב ָּיהֲ .א ָבל ַהׁ ִּש ְפ ָחה – ִּתׁ ָּש ֵאר ְּכמֹות ֶׁש ִהיאְ ,ועֹו ֶב ֶדת ֶאת ַרָּבּה אנשים שדרכם לחטואִ .מ ְנ ַהג ֶה ְפ ֵקר–
זנות ,שמפני מצבה ,שאינה יכולה
להינשא לא לעבד ולא לבן חורין, יֹום ֶא ָחד ְו ֶאת ַע ְצ ָמּה יֹום ֶא ָחדְ .ו ִאם ָנ ֲהגּו ָּבּה ַחָּט ִאים ִמ ְנ ַהג
עשויה להפקיר את עצמה לזנות (רש"י ֶה ְפ ֵקר – ּכֹו ִפין ֶאת ַרָּבּה ְלַׁש ְחְרָרּהְ ,וכֹו ֵתב ָע ֶלי ָה ְׁש ָטר ַּב ֲח ִצי
יבמות סו,א .וראה להלן ט,ו ,4שבמנהג הפקר ָּד ֶמי ָה.
משחרר האדון אפילו שפחה שכולה שלו). ח ִמי ֶׁש ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן ֹחִרין ֶׁש ָע ַמד ַרּבֹו ְו ִה ְק ָנה ֶח ְציֹו
ח ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס – ממונה מטעם בית ִל ְבנֹו ָק ָטןְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ָיכֹּפּו אֹותֹו ֵּבית ִּדין ְלַׁש ְחְררֹו – ַמ ֲע ִמי ִדין
ֵּבית ִּדין ַל ָּק ָטן ַאִּפ ְטרֹוּפֹוסְ ,וכֹו ֵתב לֹו ָה ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ֵּגט ִׁש ְחרּור,
דין על נכסי אחרים ,בדרך כלל על
נכסי יתומים (פה"מ ביכורים א,ה)ְ .וכֹו ֵתב
ְוכֹו ֵתב ָע ָליו ְׁש ַטר חֹוב ַּב ֲח ִצי ָּד ָמיוְ .ו ִאם ִנ ְס ַרְך ַה ָּק ָטן ָּב ֶע ֶבד ,לֹו ָה ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ֵּגט ִׁש ְחרּור – ואף על
פי שאין האפטרופוס רשאי לכתוב גט
שחרור לעבדיו של הקטן (נחלותיא,ח) ,כאן, ְו ֵיׁש לֹו ָע ָליו ַּג ְעּגּו ִעין – ַמ ְפ ִלי ִגין אֹותֹו ִמֶּמּנּו ְּב ָמעֹותֶׁ ,ש ַּד ְעּתֹו
כשניסה האב להערים ,בית דין מוציא את ֶׁשַּל ִּתינֹוק ְקרֹו ָבה ֵא ֶצל ַהָּמעֹות.
העבד ממנו ומתיר לאפטרופוס לשחרר אין חזרה משחרור עבד
ט ְׁש ִכיב ְמ ַרע ֶׁשָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ַע ְבּדֹו ְו ָע ַמד – חֹו ֵזר ַּבְּנ ָכ ִסים אותו (תוספותגטיןמ,ב)ִ .נ ְסַרְך – נדבק אליו
(ר' תנחום) ואינו מוכן להיפרד ממנו.
ַמ ְפ ִלי ִגין – מרחיקים. ְו ֵאינֹו חֹו ֵזר ָּב ֶע ֶבדֶׁ ,ש ֲהֵרי ָי ָצא ָע ָליו ֵׁשם ֶּבן ֹחִרין.
ט ְׁש ִכיב ְמַרע – מילולית :שוכב חולה ,ונראה שהמחלה עתידה ללוות אותו עד יום מותו ,והוא "החולה שתשש כוח כל
גופו וכשל מחמת החולי ,עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק ,והרי הוא נופל על המטה" (זכייה ומתנה ח,ב) .מתנתו של שכיב
מרע נמסרת במילים בלא מעשה קניין" ,כדי שלא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימים" (שם) .ורק לאחר מותו,
המקבל קונה את המתנה (שם ח,ח)ְ .ו ָע ַמד – החלים מחוליו .חֹו ֵזר ַּבְּנ ָכ ִסים – יכול לחזור בו מחלוקת נכסיו ,מפני שמניחים
שהעובדה שלא שייר לעצמו כלום מעידה שנתן רק מפני שחשב שהוא עתיד למות תוך זמן קצר (שם ח,יד; פה"מ פאה ג,ח).
ָי ָצא ָע ָליו ֵׁשם ֶּבן חֹ ִרין – שאין בן חורין חוזר להיות עבד ,ולכן אומדים את דעת האדון ,שהתכוון לשחררו (רשב"א גטין ט,א).
