Page 489 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 489
נייןק רפס עבדים הלכות פרק ג-ד 467
ְּבסֹוף ֵׁשׁש אֹו ֶׁש ָּי ָצא ַּבּיֹו ֵבל אֹו ְּב ִמי ַתת ָאדֹוןְ ,ו ֵכן ָא ָמה ִע ְב ִר ָּיה ִסי ָמ ִנין – סימני נערות ,שתי שערות
במקום הערווה (להלן ד,ה; פה"מ קידושין
א,ב)ְּ .ב ִג ְרעֹון ֶּכ ֶסף – בתשלום (לעיל ב,ח). ֶׁש ָּי ָצאת ְּב ֶא ָחד ִמָּכל ֵאּלּו אֹו ְּב ִסי ָמ ִנין – ֲהֵרי ֵאּלּו ַמ ֲע ִני ִקין ָל ֶהן.
ֲא ָבל ַהּיֹו ְצ ִאין ְּב ִגְרעֹון ֶּכ ֶסף – ֵאין ַמ ֲע ִני ִקין ָל ֶהןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִכי
ידֹ ּ 2גֶרן – מקום דישת התבואהֶ .י ֶקב ְתַׁשְּל ֶחּנּו ָח ְפִׁשי ֵמ ִעָּמְך" (שם טו,יג)ְ ,ו ֶזה ֹלא ִׁשְּלחֹו ָח ְפִׁשיֶ ,אָּלא
– מקום דריכת הענבים לעשות מהם יין.
ָה ֶע ֶבד ָנ ַתן ְׁש ָאר ַה ָּד ִמים ֶׁשִּנְׁש ַאר לֹו ַל ֲעבֹד ָּב ֶהן ְו ַא ַחר ָּכְך ָי ָצאְּ .בָר ָכה ֵמ ֲח ַמת ַע ְצ ָמן – דברים הגדלים
ומתרבים מעצמם גם בלא התערבות
ידַ " 2ה ֲע ֵניק ַּת ֲע ִניק לֹו ִמּצֹא ְנָך [ּו] ִמָּג ְר ְנָך ּו ִמ ִּי ְק ֶבָך" (שם טו,יד) – האדם ,כגון בעלי חייםַ .הְּכ ָס ִפים
ְּכ ִע ְנ ַין צֹאן ּ ֹג ֶרן ְו ֶי ֶקבְּ :ד ָב ִרים ֶׁש ֵּיׁש ָּב ֶהן ְּב ָר ָכה ֵמ ֲח ַמת ַע ְצ ָמן ְו ַהְּב ָג ִדים – הכספים מתרבים רק על ידי
שעושים בהם סחורה ,והבגדים אינם
מתרבים כלל. הּוא ֶׁש ַח ָּיב ְל ַה ֲע ִניק לֹו ֵמ ֶהןֲ ,א ָבל ַהְּכ ָס ִפים ְו ַהְּב ָג ִדים ֵאינֹו ַח ָּיב
ידִ 3מׁ ָּשֶוה ְׁשלִׁשים ֶס ַלע – הסלע ִל ֵּתן לֹו ֵמ ֶהן.
הוא מטבע .משקל שלושים סלע הוא ידְ 3ו ַכָּמה נֹו ֵתן לֹו? ֵאין ָּפחּות ִמׁ ָּשֶוה ְׁשלִׁשים ֶס ַלעֵּ ,בין ִמִּמין
כחצי ק"ג כסף (ראה מפתח מידות ומשקלות).
ְק ַנס ָה ֶע ֶבד – שאם נגח שור של ישראל ֶא ָחד ֵּבין ִמִּמי ִנין ַהְרֵּבהַּ ,כׁ ְּשלִׁשים ֶׁשִּל ְק ַנס ָה ֶע ֶבדֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר
עבד כנעני והרג אותו ,משלם בעליו ּבֹוִ " :י ֵּתן ַלאדֹ ָניו" (שמות כא,לב)ֵּ .בין ֶׁשִּנ ְתָּב ֵרְך ַהַּב ִית ִּב ְג ָללֹו ֵּבין
לבעל העבד שלושים סלעים (נזקי ממון ֶׁשֹּלא ִנ ְתָּב ֵרְךֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַ " :ה ֲע ֵניק ַּת ֲע ִניק לֹו" (דברים טו,יד) – ִמָּכל
יא,א)ַ .הּכֹל ְל ִפי ַהְּב ָר ָכה – נתברך הבית ָמקֹוםִ .אם ֵּכןָ ,לָּמה ֶנ ֱא ַמרֲ " :אֶׁשר ֵּבַר ְכָך יי" (שם)? ַהּ ֹכל ְל ִפי
בזכותו ,מעניק לו הרבה .לא נתברך
הבית בזכותו ,אינו פוחת לו משלושים ַהְּבָר ָכה ֵּתן לֹו .טוָּ 1בַרחּ ,ו ָפ ַגע ּבֹו יֹו ֵבל ְּכֶׁשהּוא ּבֹוֵר ַח,
שקלים .טוָּ 1פ ַגע ּבֹו יֹו ֵבל ְּכֶׁשהּוא ְו ָי ָצא ְל ֵחרּות – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַה ֲע ִניקֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִכי ְתַׁשְּל ֶחּנּו
ָח ְפִׁשי ֵמ ִעָּמְך" (שם טו,יג).
ּבֹו ֵר ַח – ויצא העבד לחירות (לעיל ב,ד).
טוֶ 2ע ֶנק – ַמ ֲע ָנקְ .ו ֵאין ַּב ַעל חֹובֹו ּגֹו ֶבה
ִמֶּמּנּו – שאין לבעל חובו בו שום זכות, טוֶ 2ע ֶנק ֶע ֶבד ִע ְבִרי ְל ַע ְצמֹוְ ,ו ֵאין ַּב ַעל חֹובֹו ּגֹו ֶבה ִמֶּמּנּו;
שהתורה זיכתה אותו לעבד בלבד (פה"מ
קידושין א,ב; מל"מ) .ובכלל הגדרת בעל ְו ֶע ֶנק ָא ָמה ִע ְבִר ָּיהְ ,ו ֵכן ְמ ִצי ָא ָתּה – ֶׁשְּל ָא ִבי ָהְ .ו ִאם ֵמת ָא ִבי ָה
ֹק ֶדם ֶׁש ָּיבֹואּו ְל ָידֹו – ֲה ֵרי ֵהן ֶׁשְּל ַע ְצ ָמּהְ ,ו ֵאין ְל ַא ֶחי ָה ָּב ֶהן חובו ,גם מי שגנב ממנו ,ועדיין חייב
לו חלק מערך הגנבה אחר שדמי מכירתו
לעבד כיסו רק חלק מערך הגנבה (גנבה ְּכלּוםֶׁ ,ש ֵאין ָא ָדם מֹוִריׁש ְזכּות ֶׁש ֵּיׁש לֹו ְּב ִבּתֹו ִל ְבנֹו.
ג,יד)ֶׁ .שְּל ָא ִבי ָה – משום שהיא משתחררת כשהיא נערה ,ועדיין היא ברשות אביה (ראה למשל אישות ג,יא) ,ולכן הוא מקבל
את המענק.
פרק ד – הפסוקים בעניין אמה עברייה ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי
הנמכרת על ידי אביה וביאורם מובאים
אמה עברייה ד
בהקדמה להלכות אלו.
מכירת אמה עברייה
אְ 1ק ַטָּנה – שהיא בת פחות מ 12-שנה
אָ ' 1א ָמה ִע ְבִר ָּיה' – ִהיא ַהְּק ַטָּנה ֶׁשְּמ ָכָרּה ָא ִבי ָהּ .ו ִמׁ ֶּש ָּת ִביא
או בת 12שנה ויותר ולא הביאה שתי
שערות במקום הערווה (אישות ב,א-ג)ֵ .יׁש ְׁש ֵּתי ְׂש ָערֹות ַא ַחר ְׁש ֵּתים ֶעְׂשֵרה ָׁש ָנה ְו ֵת ָעֶׂשה ַנ ֲעָרה – ֵאינֹו
לֹו ָּבּה ְרׁשּות – שהזכויות הממוניות של ָיכֹול ְל ָמ ְכָרּהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֵיׁש לֹו ָּבּה ְרׁשּותְ ,ו ֵיׁש לֹו
הקטנה והנערה שייכות לאביה (אישות
ְל ַק ְּדָׁשּה ְל ָכל ִמי ֶׁש ִּיְר ֶצה.
ג,יא).
