Page 44 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 44
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק ד 22
ה ַּב ַחָּמה – במקום שאין בו צלֲ .א ִפּלּו ה ִהִּני ָחּה ַּב ַחָּמה – ֲא ִפּלּו ָח ְתָרה ְו ָי ָצאת ְו ִה ִּזי ָקהַ ,ח ָּיב ֶזה
ָח ְת ָרה – אפילו בכותל חזק ובריא (רש"י
ֶׁש ִהִּני ָחּה ָׁשם; ֶׁשֵּכיָון ֶׁש ִהִּני ָחּה ַּב ַחָּמה – ֲהֵרי ִהיא ִמ ְצ ַט ֶעֶרת ב"ק נו,א).
ּובֹוַר ַחתְ ,ועֹוָׂשה ָּכל ֶׁש ֶא ְפָׁשר ָלּה ַל ֲעׂשֹות.
ו ֵחֵרׁש – מי שאינו שומע ואינו מדבר,
ו ָמ ַסר ְּב ֶה ְמּתֹו ְל ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָה ָיה ַהּׁשֹור
שבגלל תקשורת לקויה בינו לבין
ָקׁשּורַ ,הְּב ָע ִלים ַח ָּי ִביןֶׁ ,ש ַּדְרּכֹו ֶׁשַּלּׁשֹור ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו ְל ַה ִּתיר הבריות ,היה נחשב בדרך כלל חסר דעת.
ַה ֶּקֶׁשר ְו ָל ֵצאת ּו ְל ַה ִּזיקֲ .א ִפּלּו ְׁש ָמרּו ָה ְׁש ִמיָרה ְמ ֻעָּלהְ ,ו ָח ְתָרה "אבל מי שמדבר ואינו שומע או שומע
ואינו מדבר – הרי הוא ככל אדם" (אישות
ְו ָי ָצאת ְו ִה ִּזי ָקה – ַהְּב ָע ִלים ַח ָּי ִבין. ב,כו)ׁ .שֹו ֶטה – שאינו שפוי בדעתוָ .ק ָטן –
ז ָמ ַסר ׁשֹורֹו ַל ֲח ִמּ ָׁשהּ ,ו ָפַׁשע ּבֹו ֶא ָחד ֵמ ֶהןְ ,ו ָי ָצא ְו ִה ִּזיקִ :אם הקטן מבן 13שנה או הקטנה מבת 12או
שלא הביאו שתי שערות במקום הערווה
(אישות ב,י)ֶׁ .ש ַּדְרּכֹו ֶׁשַּלּׁשֹור ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו ֵאינֹו ִמְׁש ַּתֵּמר ֶאָּלא ַּב ֲח ִמְׁש ָּתן – ֶזה ֶׁשָּפׁ ַשע ִּבְׁש ִמי ָרתֹו ַח ָּיב;
ְו ִאם ִמְׁש ַּתֵּמר ִּבְׁש ָאָרן – ֵאּלּו* ַהִּנְׁש ָאִרין ַח ָּי ִבין. ְל ַה ִּתיר ַה ֶּקֶׁשר – שאף אם היה קשור
היטב ,סופו של החבל להימתח ולהיקרע
מעמד השור אצל השומר מחמת התנועות הרבות של הבהמה (י'),
וכן דרכם של החרש השוטה והקטן
ח ְׁש ָאלֹו ְּב ֶח ְז ַקת ָּתםְ ,ו ִנ ְמ ָצא מּו ָעדִ :אם ָי ַדע ַהּׁשֹו ֵאל ֶׁשהּוא
לשחק בקשר ולהתירו (מ"מ; ראה להלן ז,א;
ַנ ְג ָחן – ַהְּב ָע ִלים ְמַׁשְּל ִמין ֲח ִצי ֶנ ֶזקֶׁ ,שָּכל ָמקֹום ֶׁשהּוא הֹו ֵלְך יב,ח)ַ .הְּב ָע ִלים ַח ָּי ִבין – שאין כאן מסירת
ֲהֵרי ֵׁשם ְּב ָע ָליו ָע ָליוְ ,ו ַהּׁשֹו ֵאל ְמַׁשֵּלם ֲח ִצי ֶנ ֶזקֶׁ ,ש ֲא ִפּלּו ָה ָיה אחריות ,מפני ש"אלו אין בהן דעת"
(להלן יב,ח) ,ונמצא שתחילתו בפשיעהָּ .תם ְּכֶׁש ָע ָלה ְּב ַד ְעּתֹוֲ ,ח ִצי ֶנ ֶזק ָה ָיה ְמַׁשֵּלםֶׁ ,ש ֲה ֵרי ָי ַדע ֶׁשהּוא
ז ֵאּלּו* – ופטור מי שעזב את שמירתו,
ַנ ְג ָחן; ְו ִאם ֹלא ָי ַדע ַהּׁשֹו ֵאל ֶׁשהּוא ַנ ְג ָחן – ֵאין ַהּׁשֹו ֵאל ַח ָּיב
ְּכלּוםְ ,ו ַהְּב ָע ִלים ְמַׁשְּל ִמין ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם. כיוון שפשיעתו לא גרמה לנזק (בבלי
ב"ק י,א) .בכ"י י'ַ :אף ֵאּלּו .מפני שכולם
ט ְׁש ָאלֹו ְּכֶׁשהּוא ָּתםְ ,והּו ַעד ְּב ֵבית ַהּׁשֹו ֵאלְ ,ו ֶה ֱח ִזירֹו ִל ְב ָע ָליו
פשעו.
ח ָּתם ,מּו ָעד – להגדרתם ,ראה לעיל – ָח ַזר ְל ַתּמּותֹו; הֹו ִאיל ְו ִנְׁש ַּתָּנת ְרׁשּותֹו – ָּב ְט ָלה ַה ֶה ָע ָדה,
א,דִ .אם ָי ַדע ַהּׁשֹו ֵאל ֶׁשהּוא ַנ ְג ָחן –
ְו ַהְּב ָע ִלים ְמַׁשְּל ִמין ֲח ִצי ֶנ ֶזקְ ,ו ַהּׁשֹו ֵאל ָּפטּורֶׁ ,ש ֲהֵרי ֶה ֱח ִזירֹו. שהוא רגיל לנגוח ,אך עדיין אינו מועד
מבחינה משפטיתֲ .הֵרי ֵׁשם ְּב ָע ָליו
י ׁשֹו ֵמר ֶׁשִּקֵּבל ָע ָליו ְׁש ִמיַרת ּגּוף ַהְּב ֵה ָמה ִּב ְל ַבד ֲא ָבל ֹלא ָע ָליו – וכאילו הוא ברשות הבעלים,
ְׁש ִמיַרת ְנ ָז ֶקי ָהְ ,ו ִה ִּזי ָקה – ָּפטּור ִמְּלַׁשֵּלםְ ,ו ַהְּב ָע ִלים ַח ָּי ִבים ואין העברתו לרשות השומר או השואל
מבטלת את העדת השור (גם להלן ו,ו).
ְלַׁשֵּלםִ .קֵּבל ְׁש ִמיַרת ְנ ָז ֶקי ָהְ ,ו ִה ִּזי ָקה – ַח ָּיב ַהּׁשֹו ֵמרְ .ו ִאם
ֻה ְּז ָקה – ָּפטּורְ ,ו ַהְּב ָע ִלים עֹוִׂשין ִּדין ִעם ַהַּמ ִּזיק. י ׁשֹו ֵמר ֶׁשִּקֵּבל ָע ָליו וכו' – הסכמה
יא ָמ ַסר ַהּׁשֹו ֵמר ְלׁשֹו ֵמר ַא ֵחר – ַהּׁשֹו ֵמר ָהִראׁשֹון ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם מפורשת על הגבלת האחריות תקפה
ַלִּנ ָּזקֶׁ ,ש ַהּׁשֹו ֵמר ֶׁשָּמ ַסר ְלׁשֹו ֵמרַ ,ח ָּיבַ ,ו ֲהֵרי ַהִּנ ָּזק אֹו ֵמר לֹו ככל תנאי שבממון (שכירות ב,ט)ְׁ .ש ִמי ַרת
' ָלָּמה ֹלא ָׁש ַמְר ָּת ַא ָּתה ְּב ַע ְצ ְמָךּ ,ו ָמ ַסְר ָּת ְל ַא ֵחר? ַׁשֵּלם ִלי ַא ָּתה, ּגּוף ַהְּב ֵה ָמה ִּב ְל ַבד – שלא תוזקְׁ .ש ִמיַרת
ְו ֵלְך ֲעֵׂשה ִּדין ִעם ַהּׁשֹו ֵמר ֶׁשָּמ ַסְר ָּת לֹו ַא ָּתה'ְ .מ ָסָרּה ַהּׁשֹו ֵמר ְנ ָז ֶקי ָה – שלא תזיק לאחריםִ .קֵּבל
ְׁש ִמי ַרת ְנ ָז ֶקי ָה – בלבד (י').
יא ַהּׁשֹו ֵמר ָהִראׁשֹון ַח ָּיב – אסור ִל ְבנֹו אֹו ְל ֶבן ֵּביתֹו אֹו ִל ְמ ַס ֲעדֹו – ִנ ְכ ְנסּו ַּת ַחת ַהּׁשֹו ֵמרְ ,ו ַח ָּי ִבין.
לשומר הראשון למסור את הבהמה
לאדם אחר לשמור עליה ,שהרי נמסרה לו כדי שהוא ישמור עליה ,והבעלים יכול לטעון' :אין רצוני שיהיה פקדוני
ביד אחר' (שכירות א,ד .)1ומפני שעדיין האחריות לשמור מוטלת עליו ,הוא מתדיין עם השומר השניַ .ו ֲה ֵרי ַהִּנ ָּזק אֹו ֵמר לֹו
וכו' – טענת הניזק היא כלפי השומר ,העומד במקום הבעלים (לעיל ד)ִ .ל ְבנֹו אֹו ְל ֶבן ֵּביתֹו – "שכל המפקיד ,על דעת אשתו
ובניו ובני ביתו הוא מפקיד [ומותר לשומר למסור להם את הפיקדון]" (שאלה ופיקדון ד,ט ,)1מפני שדרכו של עולם שאשתו
או בניו של אדם שומרים על הרכוש המופקד אצלו כשם שהם שומרים על רכושו (ר"ח ב"מ לו,א)ִ .ל ְמ ַס ֲעדֹו – לעוזר שלו,
