Page 43 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 43

‫זקיםנ רפס‪      ‬ןוממ יקזנ תוכלה‪      ‬פרק ד ‪	21‬‬                                                                                               ‫	‬

‫ַו ֲא ִפּלּו ָח ְת ָרה ְו ָי ָצאת‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ִנ ְפ ְר ָצה ְמ ִחָּצה ַּבַּל ְי ָלה אֹו ְּפ ָרצּו ָה – חייב" (לעיל ב‪,‬טו)‪ ,‬ואונס זה נגרם עקב‬
‫פשיעתו (ראה שכירות ג‪,‬י)‪ ,‬מפני שקל יותר‬
‫לפרוץכותלרעוע(י')‪ִ .‬ל ְס ִטים–שודדים‪.‬‬                                                ‫ִל ְס ִטים – ַּב ַעל ַהּצֹאן ַח ָּיב‪.‬‬
‫והשודדים אינם חייבים אם רק שברו את‬
‫המחיצה ולא הוציאו את הבהמה‪ ,‬מפני‬                       ‫א‪ָ   2‬ה ְי ָתה ְמ ִחָּצה ְּבִרי ָאה‪ְ ,‬ו ִנ ְפְר ָצה ַּבַּל ְי ָלה אֹו ֶׁשְּפָרצּו ָה‬
‫שלא התכוונו שתזיק אלא לגנוב אותה‪,‬‬
‫ואינם חייבים על נזקיה כל זמן שלא עשו‬                   ‫ִל ְס ִטים‪ְ ,‬ו ָי ָצאת ְו ִה ִּזי ָקה – ָּפטּור‪ .‬הֹו ִציאּו ָה ִל ְס ִטים‪ְ ,‬ו ִה ִּזי ָקה‬
                                                                                           ‫– ַהִּל ְס ִטים ַח ָּי ִבים‪.‬‬

           ‫בה פעולת קניין (שו"ת תלב)‪.‬‬                                                                      ‫הזיק על ידי בהמת חברו‬

‫א‪ְּ  2‬בִרי ָאה – מחיצה יציבה‪ְ .‬ו ִנ ְפְר ָצה‬           ‫ב   ַהּפֹוֵרץ ָּג ֵדר ִל ְפ ֵני ֶּב ֱה ַמת ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ו ָי ָצאת ְו ִה ִּזי ָקה‪ִ :‬אם ָה ָיה‬

‫ַּבַּל ְי ָלה – אבל אם נפרצה ביום – חייב‪,‬‬              ‫ָּג ֵדר ָח ָזק ּו ָבִריא – ַח ָּיב; ְו ִאם ָה ָיה ּ ֹכ ֶתל ָרעּו ַע – ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני‬
‫שהרי יש להניח שידע שנפרצה‪ ,‬והיה‬                        ‫ָא ָדם ְו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים‪ְ .‬ו ֵכן ַהּנֹו ֵתן ַסם ַהָּמֶות ִל ְפ ֵני ֶּב ֱה ַמת‬
‫חייב להעמיד אותה מחדש (לחובת בדיקה‬

‫מדי פעם‪ ,‬ראה להלן‪ ‬ו)‪ .‬הֹו ִציאּו ָה ִל ְס ִטים –‬       ‫ֲח ֵברֹו – ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם ְו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים‪.‬‬

‫בידיהם או שעשו פעולות אחרות כדי‬
‫ג   ַהַּמ ֲע ִמיד ֶּב ֱה ַמת ֲח ֵברֹו ַעל ַּגֵּבי ָק ָמתֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו – ַהַּמ ֲע ִמיד שתצא‪ ,‬כגון שעמדו לפניה וגרמו לה‬
‫ללכת לכיוון אחר‪ ,‬ויצאה (פה"מ ב"ק ו‪,‬א)‪.‬‬
                                                       ‫ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ַמה ּ ֶׁש ִה ִּזי ָקה‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ִהִּכיָׁשּה ַעד ֶׁש ָה ְל ָכה ְל ָק ַמת‬
‫ב   ִאם ָה ָיה ָּג ֵדר ָח ָזק ּו ָבִריא ַח ָּיב –‬                            ‫ֲח ֵברֹו ְו ִה ִּזי ָקה – ֶזה ֶׁש ִהִּכיָׁשּה ַח ָּיב‪.‬‬

‫להבדיל מן הליסטים (השוה לעיל ביאור‬

‫הלכה‪ ‬א)‪ ,‬הפורץ מתכוון שתצא הבהמה‬                       ‫מסירת האחריות‬

‫ותזיק‪ ,‬ולכן חייב אף אם רק הסיר את‬                      ‫ד   ַהּמֹו ֵסר ְּב ֶה ְמּתֹו ְלׁשֹו ֵמר ִחָּנם‪ ,‬אֹו ְלנֹוֵׂשא ָׂש ָכר‪ ,‬אֹו ְלׂשֹו ֵכר‪,‬‬
‫הגדר (שו"ת תלב)‪" ,‬כדין כל גורם להזיק‪,‬‬
‫שזה מתכוון להזיק הוא" (כבסנהדרין ו‪,‬ד‪.)2‬‬                ‫אֹו ְלׁשֹו ֵאל – ִנ ְכ ְנסּו ַּת ַחת ַהְּב ָע ִלים‪ְ ,‬ו ִאם ִה ִּזי ָקה‪ַ ,‬הּׁשֹו ֵמר ַח ָּיב‪.‬‬
‫ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם – כיוון שהאחריות‬            ‫ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּב ְז ַמן ֶׁשֹּלא ְׁש ָמרּו ָה ְּכ ָלל‪ֲ .‬א ָבל ִאם‬

‫בזה היא על בעל הצאן (לעיל‪ ‬א)‪ ,‬אין כאן‬                  ‫ְׁש ָמרּו ָה ְׁש ִמיָרה ְמ ֻעָּלה ָּכָראּוי‪ְ ,‬ו ָי ְצ ָאה ְו ִה ִּזי ָקה – ַהּׁשֹו ְמִרים‬
‫מעשה שגרם לנזק‪ ,‬מפני שהנזק היה‬                         ‫ְּפטּוִרין*; ְׁש ָמרּו ָה ְׁש ִמיָרה ְּפחּו ָתה‪ִ :‬אם ׁשֹו ֵמר ִחָּנם הּוא –‬
‫קורה ממילא‪ְ .‬ו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים – ועליו‬  ‫ַהּׁשֹו ֵמר ָּפטּור ְו ַהְּב ָע ִלים ַח ָּי ִבים*‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֵה ִמי ָתה ֶאת ָה ָא ָדם;‬
‫לחשוש מפני עונש מאת ה'‪ .‬וחייב לפייס‬

‫את חברו‪ ,‬כיוון שגרם לו לשלם‪ ,‬מפני‬                      ‫ְו ִאם ׁשֹו ֵמר ָׂש ָכר הּוא‪ ,‬אֹו ׂשֹו ֵכר אֹו ׁשֹו ֵאל ֵהן – ַח ָּי ִבין‪.‬‬
‫שייתכן שאם לא היה עושה כן‪ ,‬הבהמה‬

‫לא הייתה יוצאת ולא הייתה מזיקה (שו"ת שם)‪ַ .‬הּנֹו ֵתן ַסם ַהָּמֶות‪ָּ ...‬פטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם – הנזק כאן אינו ודאי‪ ,‬מפני שאין‬

                                                       ‫דרכה של בהמה לאכול דבר המזיק לה (ראה לעיל ג‪,‬יד; בבלי ב"ק מז‪,‬ב)‪.‬‬

‫ג   ָק ָמתֹו – תבואה העומדת להיקצר‪ִ .‬הִּכיָׁשּה – הכה אותה כדי לזרז אותה ללכת‪ ,‬כגון בעזרת מקל (ראה מכירה ב‪,‬ו)‪.‬‬

‫ד  ׁשֹו ֵמר ִחָּנם – שאינו מקבל תמורה על שמירתו‪ ,‬ועל כן אחריותו מעטה‪ .‬נֹוֵׂשא ָׂש ָכר – השומר תמורת שכר‪ׁ .‬שֹו ֵאל‬

‫– שקיבל רשות להשתמש ברכוש חברו בלא תמורה‪ ,‬שבעל הפיקדון עושה עמו חסד (מו"נ ג‪,‬מב)‪ִ .‬נ ְכ ְנסּו ַּת ַחת ַהְּב ָע ִלים –‬

‫חייבים לשלם‪ ,‬כשם שהבעלים חייב לשלם‪ ,‬אך רק לפי גדרי השמירה הראויים לכל שומר (ראה להלן בהגדרת שמירה‬

‫פחותה)‪ִ .‬אם ְׁש ָמרּו ָה ְׁש ִמיָרה ְמ ֻעָּלה – שמירה מוקפדת ברציפות‪ַ .‬הּׁשֹו ְמִרים ְּפטּוִרין – ואפילו השואל‪ ,‬שהוא חייב‬

‫באונסים בדרך כלל‪ ,‬פטור‪ ,‬מפני שאינו חייב לשמור יותר מבעל השור (ראה להלן ז‪,‬א)‪ .‬לכן גם שומר שכר פטור בשן‬

‫ורגל ברשות הרבים כמו הבעלים‪ַ .‬הּׁשֹו ְמִרים ְּפטּוִרין‪ְ ...‬ו ַהְּב ָע ִלים ַח ָּי ִבים* – כן היא הגרסה גם בשו"ת לחכמי לוניל‬

‫סימן תלג‪ ,‬וכן בנוסחאות מן הגניזה‪ ,‬אך בכ"י ק' ובכ"י מ' נוסף‪ְ :‬ו ַהְּב ָע ִלים ַח ָּי ִבין‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֵה ִמי ָתה ֶאת ָה ָא ָדם; ְׁש ָמרּו ָה‬
‫ְׁש ִמיָרה ְּפחּו ָתה‪ִ :‬אם ׁשֹו ֵמר ִחָּנם הּוא – ַהּׁשֹו ֵמר ָּפטּור‪ְׁ .‬ש ִמיָרה ְּפחּו ָתה – היא דלת היכולה לעמוד ברוח מצויה‪ ,‬ושמירה‬

‫מעולה היא דלת היכולה לעמוד בפני כל רוח (מ"מ)‪ְ .‬ו ַהְּב ָע ִלים ַח ָּי ִבים – מפני שהוא חייב לדאוג לשמירה טובה יותר‬

‫של הבהמה‪ֲ .‬א ִפּלּו ֵה ִמי ָתה ֶאת ָה ָא ָדם – שהבהמה נסקלת (להלן י‪,‬א)‪ .‬שומר חינם פטור‪ ,‬אלא אם נגרם הנזק בנוכחותו‬

                                                       ‫ולא מנע אותו (שכירות ג‪,‬ו; שאלה ופיקדון ה‪,‬ג)‪.‬‬
   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47   48