Page 39 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 39
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק ב-ג 17
יח ַּבֶּמה ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים? ְּבֶׁשּ ָׁש ַמר ַּב ַעל ַהַּג ֶח ֶלת ֶאת ִאּׁשֹו ,יח ָח ַתר – יצר פתח או פרצה (ר' תנחום)
כדרך הכלבֲ .א ָבל ִאם ֹלא ָׁש ַמר ִאּׁשֹו
וכו' – ונמצא שבעל האש הוא פושע, ְו ָס ַתם ַה ֶּד ֶלתּ ,ו ָבא ַהֶּכ ֶלב ְו ָח ַתרְ ,ו ָנ ַטל ֶאת ַה ֲחָרָרה ֵמ ַעל ָה ֵאׁש.
ֲא ָבל ִאם ֹלא ָׁש ַמר ִאּׁשֹו – ַּב ַעל ָה ֵאׁש ַח ָּיב ַעל ְׂש ֵר ַפת ַהָּג ִדיׁש ,כיוון שלא שמר על האש שלו ,ולכן יש
לחייבו על נזקי הגדיש .אבל בעל הכלב ּו ַב ַעל ַהֶּכ ֶלב ַח ָּיב ַעל ֲא ִכי ַלת ַה ֲחָרָרה ְו ַעל ְמקֹו ָמּה.
לא פשע ,כיוון שהכלב הלך כדרכו ואין
יט ַהְּמַׁש ֶּסה ַּכ ְלּבֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ְּב ַא ֵחר – ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדםְ ,ו ַח ָּיב הבעלים צריכים לעקוב אחריו .ובדומה
לאש שעברה על ידי רוח מצויה ושרפה.
אבל על מקום החררה ,יש לחייב את בעל ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִיםּ .ו ַב ַעל ַהֶּכ ֶלב ַח ָּיב ֲח ִצי ֶנ ֶזקֶׁ ,שֵּכיָון ֶׁשהּוא יֹו ֵד ַע
הכלב בלבד ,כיוון שבאותו מקום הכלב ֶׁש ִאם עֹוְררּו ֶאת ַּכ ְלּבֹו ְל ַה ִּזיק ,נֹוֵׁשְך – ֹלא ָה ָיה לֹו ְל ַהִּניחֹו.
מזיק ישירות (ראה נחלת דוד ב"ק כב,א). ְו ִאם ִׁש ָּסהּו ְּב ַע ְצמֹו – ַּב ַעל ַהֶּכ ֶלב ָּפטּורֶׁ ,שָּכל ַהְּמַׁשֶּנה ּו ָבא
ַא ֵחר ְוִׁשָּנה ּבֹוָּ ,פטּור.
יט ְמַׁש ֶּסה – מגרה בעל חיים לתקוף
על ידי תנועה או קול (פה"מ סנהדרין ט,א).
ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם ְו ַח ָּיב ְּב ִדי ֵני ָׁש ַמ ִים – מהלכת שבעטה ברבוצה
אינו נשפט בבית דין ,אך עליו לחשוש כ ְׁש ֵּתי ָּפרֹות ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםַ ,א ַחת ְרבּו ָצה ְו ַא ַחת ְמ ַהֶּל ֶכת,
מפני עונש מאת ה' ,וחייב לפייס את
חברו .המשסה פטור ,מפני שאינו הגורם ּו ָב ֲע ָטה ְמ ַהֶּל ֶכת ָּבְרבּו ָצה – ַח ָּיב ֲח ִצי ֶנ ֶזקֶׁ ,ש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ַּדְרָּכּה
הישיר לנזק; וכן הנזק אינו ודאי ,שלא ְל ַהֵּלְך ָע ֶלי ָהֵ ,אין ַּדְרָּכּה ִל ְב ֹעט ָּבּה.
היה לו לדעת שייגרם נזק ,ורק בעל הכלב
יודע שאם מעוררים את כלבו להזיק ,הוא נושך .אמנם אם היה זה ודאי והבהמה היתה מאולצת לעשות כן – חייב כבדין
" ִאם הכישּה [הכה בהמה] עד שהלכה לקמת [תבואת] חברו והזיקה – זה שהכישּה חייב" (להלן ד,ג)ּ .ו ַב ַעל ַהֶּכ ֶלב ַח ָּיב
ֲח ִצי ֶנ ֶזק – כדין הקרן (לעיל א,ב)ִׁ .ש ָּסהּו ְּב ַע ְצמֹו – ששיסה את הכלב כדי שינשוך אותו (רש"י ב"ק כד,ב)ֶׁ .שָּכל ַהְּמַׁשֶּנה – פועל
בצורה חריגה ,כגון המשסה את הכלבּ .ו ָבא ַא ֵחר – הכלבְ .וִׁשָּנה ּבֹו – ופעל אף הוא בצורה חריגהָּ .פטּור – אף על פי
שבדרך כלל האדם חייב על נשיכת כלבו.
כ ְרבּו ָצה – שוכבת.
א מּו ֶע ֶדת – להגדרת בעל חיים מועד, ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי
ג
ראהלעילא,דֶׁ.שֶּנ ֱא ַמר–לביאורהפסוק,
ראה לעיל ביאור א,בָּ .פטּור – ראה נזקי שן
ביאורנו לעיל א,חְ .מַׁשֵּלם ַמה ּ ֶׁשֶּנ ֱה ֵנית תשלומי השן לפי מקום האכילה
– שווי מאכלה הרגיל של הבהמה בכמות
שאכלה .אמנם הבעלים פטור מתשלום א ַהְּב ֵה ָמה מּו ֶע ֶדת ֶל ֱאכֹל ֵּפרֹות אֹו ְיָרקֹות ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן.
ְל ִפי ָכְךִ ,אם ִנ ְכ ְנ ָסה ִלְרׁשּות ַהִּנ ָּזק ְו ָא ְכ ָלה ְּד ָבִרים ֶׁש ַּדְרָּכּה מלא מפני שהיה על בעל הפירות
להשגיח עליהם ,אבל עליו לשלם תשלום
ההנאה ,שלא ראוי שייהנה האדם משל ֶל ֱא ֹכל אֹו ָתן – ְמַׁשֵּלם ֶנ ֶזק ָׁש ֵלםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרּ" :ו ִב ֵער ִּבְׂש ֵדה ַא ֵחר,
חברו שלא ברצונו ולא ישלם לו תמורת ֵמי ַטב ָׂש ֵדהּו ּו ֵמי ַטב ַּכ ְרמֹו ְיַׁשֵּלם" (שמות כב,ד)ְ .ו ִאם ָא ְכ ָלה אֹו ָתן
ִּב ְרׁשּות ָה ַרִּבים – ָּפטּור; ְו ִאם ֶנ ֱה ֵנית – ְמַׁשֵּלם ַמה ּ ֶׁשֶּנ ֱה ֵנית ,הנאתו (רלב"גשמותכב,ד).
ב ֻׁש ְמְׁש ִמין – בערבית 'סומסום'
ֹלא ַמה ּ ֶׁש ִה ִּזי ָקה.
) ,(sesamum orientaleוהוא צמח חד
שנתי שמפיקים מזרעיו שמן ותבלינים. ב ֵּכי ַצד? ִנ ְכ ְנ ָסה ִלְרׁשּות ַהִּנ ָּזקְ ,ו ָא ְכ ָלה ֻׁש ְמְׁש ִמין אֹו לֹוט
ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ְּבָׁש ֶוה ִּדי ָנר – ְמַׁשֵּלם ִּדי ָנרְ .ו ִאם ָא ְכ ָלה אֹו ָתן לֹוט – הרמב"ם בפירושו למשנה
למילה "לוטם" (שביעית ז,ו .וכן נקרא
בבראשית מג,יא) הביא שני פירושים :הראשון הוא שמו של הקסטניה ) ,(Castanea sativaשפירותיו מכונים בימינו
בטעות בשם ערמונים; והשני ,המובא בשם יש אומרים ,שמדובר בצנובר ,שהוא 'אורן הגלעין' ).(Pinus pinea
