Page 42 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 42
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק ג-ד 20
הקדרות לחצר אין משמעותה שקיבל ָע ָליו ַּב ַעל ַהַּב ִית ִלְׁש ֹמר ֶאת ַהְּק ֵדרֹות – ַּב ַעל ַהַּב ִית ַח ָּיב.
עליו לשמור עליהםַּ .ב ַעל ַהַּב ִית ַח ָּיב –
ידְ 1ו ֵכן ִאם ִה ְכ ִניס ֵּפרֹו ָתיו ַל ֲח ַצר ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּות, אם ניזקו הקדרות.
ידִ 2מְּפ ֵני ֶׁש ָה ָיה ָלּה ֶׁשֹּלא ּתֹא ַכל – בעל ַו ֲא ָכ ַל ָּתן ְּב ֶה ְמּתֹו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית – ָּפטּורְ .ו ִאם ֻה ְח ְל ָקה ָּב ֶהן,
הפירות לא היה נוכח שם ,והנזק אינו ְו ֻה ְּז ָקה – ַּב ַעל ַהֵּפרֹות ַח ָּיבְ .ו ִאם ִה ְכ ִניס ִּב ְרׁשּות – ָּפטּורְ .ו ִאם
ודאי :כי לא צפוי שתאכל הבהמה דברים
ִקֵּבל ָע ָליו ַּב ַעל ַהַּב ִית ִלְׁשמֹר ֶאת ַהֵּפרֹות – ַּב ַעל ַהַּב ִית ַח ָּיב. המזיקים לה ,וגם משום שהשמירה עליה
ידִ 2ה ְכ ִני ָסן ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּותַ ,ו ֲא ָכ ַל ָּתן ְּב ֶה ְמּתֹו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית, מוטלת על בעל החצר ,הנמצא שם ,כפי
שהוא אמור לשמור תמיד .והשמירה על
ְו ֻה ְּז ָקה ַּב ֲא ִכי ָל ָתן – ַּב ַעל ַהֵּפרֹות ָּפטּורִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ָה ָיה ָלּה ֶׁשֹּלא הבהמה אינה מוטלת על בעל הפירות
ּ ֹתא ַכלְ .ו ִאם ִה ְכ ִני ָסן ִּבְרׁשּותְ ,ו ִהִּניחּו ַּב ֲע ֵלי ֶה ָח ֵצר ֶאת ֶזה (פה"מ ב"ק ה,ב)ְ .ו ִהִּניחּו ַּב ֲע ֵלי ֶה ָח ֵצר ֶאת
ֶזה ֶׁש ִהְרׁשּוהּו ֶּב ָח ֵצר ְלָׁש ְמָרּה* – בכ"י ֶׁש ִה ְרׁשּוהּו ֶּב ָח ֵצר ְלָׁש ְמ ָרּה*ַ ,ו ֲא ָכ ַל ָּתן ְּב ֶה ְמּתֹו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית
ק'ְ :ו ִהִּניחֹו ַּב ַעל ֶה ָח ֵצר ְלָׁש ְמרֹוַּ .ב ַעל
ְו ֻה ְּז ָקה ַּב ֲא ִכי ָל ָתן – ַּב ַעל ַהֵּפרֹות ַח ָּיבֶׁ ,שֵּכיָון ֶׁשָר ָאה ַהְּב ֵה ָמה ַהֵּפרֹות ַח ָּיב – מפני שאם מינוהו לשמור,
אחריותו גדולה יותר ,ועליו לשמור על אֹו ֶכ ֶלת ְּד ָב ִרים ַהַּמ ִּזי ִקין ָלּה ְו ִהִּני ָחּהַ ,ח ָּיבֶׁ ,ש ֲה ֵרי ֵאין ַּב ֲע ֵלי
הבהמה גם מנזקים מעין אלו.
ֶה ָח ֵצר ְמצּו ִיין ָׁשם ְל ַה ֲע ִביר ַהְּב ֵה ָמה ֵמ ֶהן.
ידְּ 3כ ֵדי ֶׁשֹּלא ַיִּביטּו ָּבּה ְּב ֵעת ִליָׁש ָתּה
ידּ 3ו ַמ ֲעֶׂשה ְּב ִאּ ָׁשה ֶׁשִּנ ְכ ְנ ָסה ֶל ֱאפֹות ַּב ַּתּנּור ְּב ֵבית ְׁש ֵכנֹו ֶתי ָה,
ַו ֲא ִפ ָּי ָתּה – משום צניעות ,שהרי הנשים
ְו ִהִּניחּו אֹו ָתּה ְו ִנ ְת ַעְּלמּו ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ַיִּביטּו ָּבּה ְּב ֵעת ִליָׁש ָתּה נוהגות לחשוף את זרועותיהן כשהן
ַו ֲא ִפ ָּי ָתּהּ ,ו ָבא ֵעז ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית ְו ָא ַכל ַהָּב ֵצק ּו ֵמתְ ,ו ִח ְּיבּו ָה עושות מלאכות אלו (רש"י ב"ק מח,א; איסורי
ביאה כא,כא) .במקרה זה הרשות להיכנס
ֲח ָכ ִמים ְלַׁשֵּלם ָּד ָמיוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. כוללת את חובת השמירה ,אף על פי
טו ַהַּמ ְג ִּדיׁש ְּבתֹוְך ְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּותֹוַ ,ו ֲא ָכ ַל ָּתן שלא נאמרו הדברים במפורש ,כיוון
שאין הבעלים יכולים להיות שם בגלל
ְּב ֶה ְמּתֹו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה – ָּפטּורְ .ו ִאם ֻה ְח ְל ָקה ָּב ֶהן ְו ֻה ְּז ָקה
האישה (י').
טו ַמ ְג ִּדיׁש – עורם תבואהְּ .גָרנֹות – ַּב ַעל ַהֵּפרֹות ַח ָּיבֲ .א ָכ ַל ָּתן ְו ֻה ְּז ָקה ַּב ֲא ִכי ָל ָתן – ָּפטּורְ .ו ִאם
– מקום איסוף התבואה ודישתה.
ִה ְג ִּדיׁש ִּבְרׁשּות – ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ַח ָּיבַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִקֵּבל ָע ָליו ֶׁש ַהּׁשֹו ֵמר ַּבְּגָרנֹות – שהיו נוהגים בעלי
השדות לערום את תבואתם בשדה ִלְׁש ֹמר; ֶׁש ַהּׁשֹו ֵמר ַּבְּגָרנֹות – ֵּכיָון ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ַה ְג ֵּדׁש ְּב ָכאן',
מסוימת ,ואם בעל אותה שדה ,שהוא ְּכ ִמי ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ַה ְג ֵּדׁש ַו ֲא ִני ֶאְׁש ֹמר ְלָך' הּוא ָחׁשּוב.
שומר השדה ,מתיר להם להגדיש את
התבואה בשדה שלו ,משמע שהוא מקבל עליו לשמור על התבואה (המאירי ב"ק נט,ב ; פה"מ ב"ק ו,ג; ק').
ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי
השמירה הנדרשת; נזק למחובר ד
אופן השמירה הראוי אְ 1ו ָי ָצאת ְו ִה ִּזי ָקהָּפטּור–מפניששמר
אַ 1הּכֹו ֵנס צֹאן ַל ִּדירְ ,ו ָנ ַעל ִּב ְפ ֵני ֶהן ְּב ֶד ֶלת ֶׁש ְּיכֹו ָלה ַל ֲעמֹד כראוי ,וכן מפני שאין מחייבים את
האדם על נזק שאינו צפוי ,שכיוון שאינו
ְּברּו ַח ְמצּו ָיהְ ,ו ָי ָצאת ְו ִה ִּזי ָקה – ָּפטּורְ .ו ִאם ֵאין ַה ֶּד ֶלת יכול להישמר מפניו ,הוא בגדר אנוס.
ְיכֹו ָלה ַל ֲעמֹד ְּברּו ַח ְמצּו ָיה ,אֹו ֶׁש ָהיּו ָּכ ְת ֵלי ַה ִּדיר ְרעּו ִעין ָח ְת ָרה – יצרה פתח או פרצה (ר' תנחום).
– ֲהֵרי ֹלא ָנ ַעל ִּב ְפ ֵני ֶהן ָּכָראּויְ ,ו ִאם ָי ָצאת ְו ִה ִּזי ָקהַ ,ח ָּיב.
ַו ֲא ִפּלּו ָח ְתָרה ְו ָי ָצאתַּ ...ב ַעל ַהּצֹאן ַח ָּיב
– ש"כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס
