Page 46 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 46
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק ה 2 4
ֲא ִפּלּו ִל ְגרֹם ַהֶּנ ֶזק ָאסּור – "וכל הגורם ּו ִמ ְכרּו ָּבָׂשר ֶׁשָּל ֶכם'ִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ָאסּור ְל ָא ָדם ְל ַה ִּזיק ּו ְלַׁשֵּלם ַמה
להזיק – משלם נזק שלם מן היפה
ּ ֶׁש ִה ִּזיק; ֲא ִפּלּו ִל ְגרֹם ַהֶּנ ֶזק ָאסּור. שבנכסיו כשאר כל המזיקין" (להלן יד,ז).
ב ְל ִפי ָכְך ָא ְסרּו ֲח ָכ ִמים ְל ַג ֵּדל ְּב ֵה ָמה ַּד ָּקה ְו ַח ָּיה ַּד ָּקה ְּב ֶאֶרץ ב ְּב ֵה ָמה ַּד ָּקה – צאן ,כגון כבשים
ועזים ,שהמגדלים אותם פסולים לעדותִ ,יְׂש ָר ֵאל ִּב ְמקֹום ַהּ ָׂשדֹות ְו ַהְּכ ָר ִמיםֶ ,אָּלא ַּב ְּי ָע ִרים ּו ַבִּמ ְדָּברֹות
מפני "שחזקתן פושטין בגזל ומניחין
ֶׁשְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאלּ .ו ְמ ַג ְּד ִלין ְּבסּוְר ָיה ְּב ָכל ָמקֹום. בהמתן לרעות בשדות ובפרדסים,
ולפיכך סתם רועה פסול .ומגדלי בהמה תקנות יהושע ושלמה
גֲ 1עָׂשָרה ְּת ָנ ִאים ִה ְת ָנה ְיהֹוֻׁש ַע ּו ֵבית ִּדינֹו ְּבָׁש ָעה ֶׁש ִחֵּלק דקה בארץ ישראל פסולין ,אבל בחוצה
לארץ כשרין .ומותר לגדל בהמה גסה
ֶאת ָה ָאֶרץְ ,ו ֵאּלּו ֵהן :א) ִה ְת ָנה ֶׁשַּמְר ִעין ְּב ֵה ָמה ַּד ָּקה ַּב ְּי ָעִרים [בקר ,כגון פרים או פרות או עגלים]
ֶׁש ִאי ָל ֵני ֶהן ַּג ִּסיןֲ ,א ָבל ֵאין ַמְר ִעין ָׁשם ְּב ֵה ָמה ַּג ָּסהְ .ו ַי ַער ֶׁש ִאי ָל ָניו בכל מקום" (עדות י,ד .)5ובהמה גסה
משמשת לחרישה ולהובלה ,ואי אפשר ַּדִּקין – ֵאין ַמ ְר ִעין ּבֹו ֹלא ַּג ָּסה ְוֹלא ַּד ָּקה ֶאָּלא ִמ ַּד ַעת ְּב ָע ָליו.
ליישוב בלעדיה .אבל בהמה דקה
ג 2ב) ְו ֵכן ִה ְת ָנה ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָּכל ָא ָדם ֻמ ָּתר ְל ַל ֵּקט ֵע ִצים ִמּ ְׂש ֵדה מיועדת רק לאכילה ,ואפשר לייבא
בשר מחוץ לארץ (המאירי ב"ק נט,ב) .נראה ֲח ֵברֹוְ ,והּוא ֶׁש ִּי ְהיּו ֵע ִצים ְּפחּו ִתים ּו ְקרֹו ִבים ִל ְהיֹות קֹו ִצים
שהגזרה לא חלה אלא "במקום השדות
ְּכגֹון ִה ְז ָמא ְו ֵה ָגאְ ,והּוא ֶׁש ִּי ְהיּו ְמ ֻחָּבִרין ְו ַל ִחיןּ ,ו ִב ְל ַבד ֶׁשֹּלא והכרמים" ,מפני שהרועים היו מרעים
ְיָׁשֵרׁשֲ .א ָבל ְׁש ָאר ֵע ִצים ָאסּור. את בהמתם בגזל ובעזות פנים בתוך
ג 3ג) ְו ֵכן ִה ְת ָנה ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָּכל ָא ָדם ֻמ ָּתר ְל ַל ֵּקט ֲעָׂש ִבים ָהעֹו ִלין השדות והכרמים ,עד שנהפכו לדוגמה
של כפירה ,כפי שנכתב במקום אחר:
ֵמ ֵא ֵלי ֶהן ְּב ָכל ָמקֹום ,חּוץ ִמּ ְׂש ֵדה ִּת ְל ָּתן ֶׁש ְּזָר ָעּה ַלְּב ֵה ָמה. "ישראל בעל עברות העומד ברשעו
ושונה בו תמיד ,כגון הרועים בהמה
דקה שפקרו בגזל והם הולכים באוולתם" (רוצח ד,יב) .אבל הגזרה לא חלה אם מאכילים אותם שלא "במקום השדות
והכרמים" אלא במכלאותיהם ,ואם הרעייה נעשית במקומות המוגדרים לכך .וכך באמת נוהגים לגדל אותם היום ,מלבד
החוות של יהודה ושומרון שמרעים בהן את הצאן במדברות (הרב טל)ַ .ח ָּיה ַּד ָּקה – כגון צבאים ושועלים (רש"י ב"ק פ,א).
ִּב ְמקֹום ַהּ ָׂשדֹות ְו ַהְּכ ָר ִמים – מפני שהבהמות פושטות למקומות אלו ומזיקות אותם (פה"מ ב"ק ז,ז) .סּו ְר ָיה – "הארצות
שכבש דוד ...כגון ארם נהריים [בין הפרת לבין החידקל] וארם צובא ואחלב" (תרומות א,ג) ,הנחשבות לעניינים מסוימים
כארץ ישראל ולעניינים אחרים כחוצה לארץ.
גְּ 1בָׁש ָעה ֶׁש ִחֵּלק ֶאת ָה ָאֶרץ – לשכנות טובה ולאי הקפדה על זכויותיהם בקרקע ,כשהתועלת לרבים היא גדולה
וההיזק לשדה היחיד מועט ,מפני ש"ראוי שתהא ההנהגה התורתית מוחלטת כללית לכל ,ואף על פי שיהא זה חיובי
ביחס לאנשים ,וביחס לאחרים אינו חיובי ,כי אלו היו לפי היחידים ,יהיה הפסד לכל" (מו"נ ג,לד)ֶׁ .שַּמ ְר ִעין ְּב ֵה ָמה
ַּד ָּקה – שתאכל מן העשבים ומן העלים הנמוכים ,ואין בעל היער יכול להקפיד על הדברֶׁ .ש ִאי ָל ֵני ֶהן ַּג ִּסין – שהעצים
שלהם גדולים וחזקים.
גְ 2ל ַל ֵּקט ֵע ִצים – לקטוף ענפים לחים להאכיל בהם את הבהמות ולהסיק בהם אשְּ .פחּו ִתים – אינם חשוביםִ .ה ְז ָמא
ְו ֵה ָגא – מלשון הרמב"ם לא ניתן לזהות אותם ,אך מקובל לזהות את ההגא עם צמחים רב שנתיים קוצניים מן הסוג
המכונה בימינו בשם 'הגה' )ְ .(Alhagiיָׁש ֵרׁש – יעקור מן השורש.
גְ 3ל ַל ֵּקט ֲעָׂש ִבים–כגוןלהאכילבהםאתבהמתוִּ .ת ְל ָּתן–המכונהבימינו'גרגרניתהחלבה'),(Trigonellafoenum-graecum
שהוא צמח חד שנתי בעל שלושה עלעלים ,והפרי שלו הוא תרמיל המכיל זרעים קטנים .בעבר גידלו את הצמח למספוא.
ענפי הצמח הצעירים משמשים לעשיית סלט ,וזרעיו מהווים את המרכיב העיקרי ב ִמתבל המזון של יהודי תימן .ואין
להחליפו עם הצמח המכונה בימינו בשם 'תלתן' )ֶׁ .(Trifoliumש ְּז ָר ָעּה ַלְּב ֵה ָמה – אבל אם זרע אותה לאדם ,העשבים
מפסידים את התלתן" .ובמה יוודע שהתלתן זרועה למאכל אדם? בשהיתה זרועה ערוגות ערוגות [קטנות ,ולא בתלמי
שדה] ,ועשה לה גבול סביב" (כלאיים ב,ט-י).
