Page 51 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬ןוממ יקזנ תוכלה‪  ‬פרק ו‪-‬ז ‪ 29‬‬ ‫ ‬

‫יב‪ְּ 2‬ב ֶא ָחד ַּבׁ ַּשָּבת – יום ראשון בשבוע‪.‬‬ ‫ספק במ ּועדות‬
‫יג ֲח ִצי ֶנ ֶזק – כיוון שלכל הפחות הוא‬
‫יב‪ָ 1‬נ ַגח ְׁשלָׁשה ְׁשָוִרים ִּבׁ ְשלָׁשה ָי ִמים ֶזה ַא ַחר ֶזה‪ּ ,‬ו ָבְר ִבי ִעי‬
‫תם‪ֵ .‬אין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו – בית דין אינו‬
‫מוציא ממון בספק‪ ,‬ו"ככל ספק ממון‪:‬‬ ‫ָנ ַגח ֲחמֹור‪ּ ,‬ו ַב ֲח ִמיִׁשי ָנ ַגח ָּג ָמל; אֹו ֶׁשָּנ ַגח ֲחמֹור ְו ָג ָמל ַּב ְּת ִחָּלה‬
‫המוציא מחברו – עליו הראיה" (איסורי‬ ‫ִּבְׁש ֵני ָי ִמים ֶזה ַא ַחר ֶזה‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָנ ַגח ְׁשלָׁשה ְׁשָוִרים ֶזה ַא ַחר‬
‫ביאה טו‪,‬כו)‪ ,‬ולכן אין מוציאים מיד‬ ‫ֶזה – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפק ִאם הּוא מּו ָעד ַלׁ ְּשָוִרים ִּב ְל ַבד אֹו ִלְׁשלֶׁשת‬

‫התופס‪.‬‬ ‫ַהִּמי ִנין הּוא מּו ָעד‪.‬‬

‫יב‪ְ 2‬ו ֵכן ִאם ָנ ַגח ְּבָׁשלׁש ַׁשָּבתֹות זֹו ַא ַחר זֹו ּו ְב ֶא ָחד ַּבׁ ַּשָּבת‬

‫ּו ְבֵׁש ִני ַּבׁ ַּשָּבת‪ ,‬אֹו ֶׁשָּנ ַגח ַּב ֲח ִמיִׁשי ַּבׁ ַּשָּבת ּו ְב ֶעֶרב ַׁשָּבת ּו ְביֹום‬
‫ַהּ ַׁשָּבת ּו ִבְׁש ֵּתי ַׁשָּבתֹות ַהָּבאֹות ַא ֲחֶרי ָה – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפק ִאם‬
‫הּוא מּו ָעד ַלׁ ַּשָּבתֹות ִּב ְל ַבד‪ ,‬אֹו ִלְׁשלֶׁשת ַה ָּי ִמים ֶׁשְּׁש ַנ ִים ֵמ ֶהם‬

‫חֹל‪ .‬יג ְו ָכל ֵאּלּו ַה ְּס ֵפקֹות ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ֵאין ְמ ַח ְּי ִבין ָּב ֶהן‬

‫ֶאת ַהַּמ ִּזיק ֶאָּלא ֲח ִצי ֶנ ֶזק‪ְ ,‬ו ִאם ָּת ַפׂש ַהִּנ ָּזק ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם‪ֵ ,‬אין‬
‫מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו‪.‬‬

‫א מֹו ֵסָרה – חבל לקשירת הבהמה‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִעי ‬ ‫ ‬

‫(פה"מ ב"ק ד‪,‬ט)‪ְ .‬ו ָנ ַעל ְּב ָפ ָניו ָּכ ָראּוי – או‬ ‫ז‬

‫נעל בפניו כראוי‪ ,‬כלומר בדלת שיכולה‬ ‫פרטי דיני קרן ותשלומיה‬

‫לעמוד בפני רוח מצויה (לעיל ד‪,‬א)‪ ,‬שהיא‬ ‫השמירה המחויבת‬
‫שמירה פחותה‪ ,‬ולכן קונסים אותו‬
‫לשלם חצי נזק‪ ,‬כדי שישמור אותה‬ ‫א ׁשֹור ֶׁשְּקָׁשרֹו ְּב ָע ָליו ְּבמֹו ֵסָרה ְו ָנ ַעל ְּב ָפ ָניו ָּכָראּוי‪ְ ,‬ו ָי ָצא‬

‫ְו ִה ִּזיק‪ִ :‬אם ָּתם הּוא – ְמַׁשֵּלם ֲח ִצי ֶנ ֶזק; ְו ִאם ָה ָיה מּו ָעד – שמירה מעולה בדלת נעולה (המאירי‬
‫ב"ק טו‪,‬א‪ .‬ובצאן זו שמירה מספיקה הפוטרת‬
‫ָּפטּור‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬וֹלא ִיְׁש ְמ ֶרּנּו ְּב ָע ָליו" (שמות כא‪,‬לו)‪ָ ,‬הא ִאם‬
‫מאחריות לנזק‪ .‬ראה לעיל ד‪,‬א; ד‪,‬ד)‪ָ .‬הא ִאם‬ ‫ְׁש ָמרֹו – ָּפטּור; ְוָׁשמּור הּוא ֶזה‪ְ .‬ו ִאם ִה ִּזיק ְּב ָד ָבר ֶׁשהּוא מּו ָעד‬
‫ְׁש ָמרֹו ָּפטּור – שהשוורים הם בדרך‬

‫כלל בחזקת שימור‪ ,‬כלומר שאינם‬ ‫לֹו ִמ ְּת ִחָּלתֹו‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁש ָא ַכל ְּד ָבִרים ָהְראּו ִיין לֹו אֹו ִׁשֵּבר ְּבַר ְגלֹו‬
‫יוצאים להזיק‪ ,‬ולכן הבעלים מסתפקים‬ ‫ְּכ ֶדֶרְך ִהּלּוכֹו – ָּפטּור ִמְּלַׁשֵּלם‪.‬‬
‫בשמירה פחותה הנקראת גם 'שמירה‬
‫ראויה'‪ ,‬אלא שהתורה רוצה להעלות‬ ‫ב ָה ָיה מּו ָעד ְל ֶקֶרן ָי ִמין ְו ֵאינֹו מּו ָעד ְל ֶקֶרן ְׂשמֹאל‪ְ ,‬ו ָי ָצא‬

‫ַא ַחר ֶׁשּ ְׁש ָמרֹו ָּכ ָראּוי‪ְ ,‬ו ָנ ַגח ֵּבין ְּב ֶק ֶרן ָי ִמין ֵּבין ְּב ֶק ֶרן ְׂש ֹמאל את רמת השמירה והאחריות יותר ממה‬
‫שראוי להם כדי לכסות גם את המקרים‬
‫שאינם כדרך הטבע‪ .‬לכן קנסה התורה‬ ‫– ְמַׁשֵּלם ֲח ִצי ֶנ ֶזק‪.‬‬

‫את בעל השור כדי שישמור שמירה‬

‫טובה ממה שמקובל כדי שיימנע הנזק‪ .‬אבל בשור מועד לא ראתה התורה צורך לקנוס את הבעלים משום שהוא מודע‬

‫לעובדה שבעל החיים שברשותו עלול להזיק‪ .‬וזה על פי אחד הכללים המנחים בענישה כפי שהגדירם במקום אחר‪:‬‬

‫"שהדברים המצויים יותר צריך למונען בעונש חמור‪ .‬אבל מעטי המציאות‪ ,‬הרי עונש קל עם מיעוט מציאותן מספיק‬

‫במניעתן" (מו"נ ג‪,‬מא)‪.‬‬

‫ב ָה ָיה מּו ָעד ְל ֶקֶרן ָי ִמין‪ְ ...‬מַׁשֵּלם ֲח ִצי ֶנ ֶזק – מקרה חריג שהחיובים שהיו בו בשור תם אינם פוקעים אחר שנעשה‬

‫שור מועד לקרן ימין‪ ,‬מפני שכלל השור זקוק לשמירה מעולה בגלל קרן שמאל (בבלי ב"ק מה‪,‬א)‪ ,‬ומשלם מגופו כשור‬

‫תם (מ"מ)‪.‬‬