Page 54 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 54
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק ח 3 2
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִמי ִני א ׁשֹור ֶׁשְּל ֶה ְק ֵּדׁש – שור שהוקדש
ח לבית המקדשַ .ה ֳּק ָדִׁשים ֶׁש ַח ָּי ִבין ֲע ֵלי ֶהן
בעלות על הבהמה; גביית התשלום ְמ ִעי ָלה – שחייבים עליהם קרבן מעילה.
שור של הקדש המעילה היא שימוש אסור בנכסי בית
המקדש ,בין שהוקדשו לקרבן בין
א ׁשֹור ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל ֶׁשָּנ ַגח ׁשֹור ֶׁשְּל ֶה ְק ֵּדׁש ,אֹו ֶׁשְּל ֶה ְק ֵּדׁש שהוקדשו למקדש (מעילה א,א)ְּ .פסּו ֵלי
ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין – בעלי חיים שהוקדשו
ֶׁשָּנ ַגח ׁשֹור ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל – ָּפטּורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרׁ" :שֹור ֵר ֵעהּו" (שמות
כא,לה)ְ .ו ָכל ַה ֳּק ָדִׁשים ֶׁש ַח ָּי ִבין ֲע ֵלי ֶהן ְמ ִעי ָלה – ֵהן ֶׁש ֵאין ָּב ֶהן לקרבן ונפסלוָ .י ְצאּו ְל ִפ ְדיֹון – שנתן
ִּדין ְנ ָז ִקין; ּו ְפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין – ֵיׁש ָּב ֶהן ִּדין ְנ ָז ִקיןֵּ ,בין ֶׁש ִה ִּזיקּו כסף לנכסי בית המקדש תמורת השור
שהוקדש ,כדי שיצא מקדושתו וייעשה
ֵּבין ֶׁש ֻה ְּזקּוֶׁ ,ש ֲהֵרי ָי ְצאּו ְל ִפ ְדיֹון ְו ִל ְהיֹו ָתן ֻחִּלין.
חולין.
ב ְׁש ָל ִמים ֶׁש ִה ִּזיקּו – ּגֹו ֶבה ִמְּבָׂשָרןְ ,ו ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ִמן ַהָּבָׂשר ב ְׁש ָל ִמים – בהמה שהוקדשה לקרבן
ְּכ ֶנ ֶגד ָה ֵאמּוִריןֶׁ ,ש ָה ֵאמּוִרין ֶׁשְּל ָק ָדִׁשים ַקִּלים מֹו ֲע ִלין ָּב ֶהן, שלמים ,שרוב בשרה נאכל לבעלים
ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ְמ ִעי ָלה (ב,א)ְ .ו ֵכן ּתֹו ָדה ֶׁש ִה ִּזי ָקה – (מעשה הקרבנות י,ו)ּ .גֹו ֶבה ִמְּבָׂש ָרן וכו' –
חצי נזק של שור תם נגבה מחצי החלק
היחסי של הבשר הנאכל על ידי הכהן ּגֹו ֶבה ִמְּבָׂש ָרּהְ ,ו ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ִמן ַהֶּל ֶחם ַהָּבא ִעָּמּהֶׁ ,ש ֵאין ַהֶּל ֶחם
ִמְּכ ַלל ַהָּבָׂשר .גְ 1ו ֵכי ַצד ּגֹו ֶבה? ֶׁשּיֹא ַכל ַהִּנ ָּזק ַו ֲחבּוָרתֹו ִמן והבעלים מן הבהמהָ .ה ֵאמּוִרין – חלקי
הקרבן המועלים על המזבח" ,כלומר
ַהָּבָׂשר ִּב ְק ֻדּ ָׁשה ְּכ ֶנ ֶגד ֲח ִצי ֶנ ֶזק ֶׁשּלֹו. הדברים שצוה [ה'] להקטירם" (פה"מ
גְ 2ו ֵכי ַצד ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ְּכ ֶנ ֶגד ָה ֵאמּוִרין? ֶׁש ִאם ָה ָיה לֹו ִל ְגּבֹות הקדמה לספר קודשים .לפירוטן ,ראה מעשה
ַּב ֲח ִצי ִנ ְזקֹו ָׁשֶוה ִּדי ָנרְ ,ו ָה ָיה ָּכל ַהָּבָׂשר ִעם ָה ֵאמּוִרין ָׁשֶוה ְׁש ֵני הקרבנות א,יח) ,שהמעילה בהם רק לאחר
ִּדי ָנִריןְ ,ו ַהָּבָׂשר ְּבֹלא ֵאמּוִרין ָׁשֶוה ִּדי ָנר ָו ֵח ִצי – ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ְׁש ֵני זריקת דמם על המזבח (מעילה ב,א)ְּ .כ ֶנ ֶגד
ָה ֵאמּוִרין – כחלק היחסי של האמורים
ְׁש ִליֵׁשי ַהָּבָׂשר ֶאָּלא ֲח ִצי ַהָּבָׂשר ִּב ְל ַבד. מכלל הבהמהָ .ק ָדִׁשים ַקִּלים – קרבן
שלמים של יחיד ,קרבן פסח ,בכור
שור של הפקר ומעשר בהמה ,שהבעלים אוכלים מהם
(מעשה הקרבנות א,יז) .מֹו ֲע ִלין ָּב ֶהן – יש
ד ְו ֵכן ׁשֹור ַה ֶה ְפ ֵקר ֶׁש ִה ִּזיק – ָּפטּורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרׁ" :שֹור ֵר ֵעהּו"
(שמות כא,לה) – ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו ַהְּנ ָכ ִסים ְמ ֻי ָח ִדין ַלְּב ָע ִליםֵּ .כי ַצד? ׁשֹור בהם דין מעילה שנתבאר לעילּ .תֹו ָדה
ַה ֶה ְפ ֵקר ֶׁשָּנ ַגחְ ,וקֹ ֶדם ֶׁש ִּי ְתּפֹׂש אֹותֹו ַהִּנ ָּזק ַּב ִּדין ָע ַמד ַא ֵחר – קרבן תודה שמקריבים עמו ארבעים
ְו ָז ָכה ּבֹו – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּורְ .וֹלא עֹודֶ ,אָּלא ׁשֹור ַהְּמ ֻי ָחד ַלְּב ָע ִלים
ֶׁש ִה ִּזיקְ ,ו ַא ַחר ֶׁש ִה ִּזיק ִה ְק ִּדיׁשֹו אֹו ִה ְפ ִקירֹו – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור, חלות (שם ט,יז) .גִּ 1ב ְק ֻדּ ָׁשה – בטהרה
ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו לֹו ְּב ָע ִלים ִּבְׁש ַעת ֶה ֵּזק ּו ִבְׁש ַעת ֲע ִמי ָדה ַּב ִּדין. בתוך חומת ירושלים (שם י,ד; שם י,ט).
גִּ 2די ָנר – מטבעֵ .אינֹו ּגֹו ֶבה ְׁש ֵני
ְׁש ִליֵׁשי ַהָּבָׂשר – שווי דינר ,שהוא חצי
שור של גוי הנזק .סכום זה כולל חצי מן הבשר,
ה ׁשֹור ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל ֶׁשָּנ ַגח ׁשֹור ֶׁשְּל ָנ ְכִריֵּ ,בין ָּתם ֵּבין מּו ָעד שהוא שלושת רבעי הדינר ,ועוד רבע
דינר ,שהוא חצי מן האמוריםֶ .אָּלא
ֲח ִצי ַהָּבָׂשר ִּב ְל ַבד – ואין המזיק אחראי – ָּפטּורְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאין ַהּגֹו ִיים ְמ ַח ְּי ִבין ֶאת ָה ָא ָדם ַעל ְּב ֶה ְמּתֹו
לשלם את חלקו של המקדש בחצי הנזק.
ד ֶה ְפ ֵקר – שאין לו בעליםְ .מ ֻי ָח ִדין ַלְּב ָע ִלים – שייכים לאדם מסוים (פה"מ ב"ק א,ב) .הלכה זו חלה רק בשור תם,
שהנזק משתלם מגופו ,אבל לא בשור מועד ,שתשלום הנזק שגרם מוטל על הבעלים כדין כל חוב (ראה להלן יא,ז-ח; י').
ִה ְק ִּדיׁשֹו – לדבר שחייבים עליו מעילה (ראה לעיל א) .אֹו ִה ְפ ִקירֹו ֲה ֵרי ֶזה ָּפטּור – ונראה שאם יזכה אחר בו ,שחייב
לשלם ,שלא כבתחילת ההלכה בשור ההפקר ,שאם לא כן ,כל מי שהזיק שורו ,יפקיר אותו כדי שיזכה בו בנו
(י')ְּ .ב ָע ִלים ִּבְׁש ַעת ֶה ֵּזק ּו ִבְׁש ַעת ֲע ִמי ָדה ַּב ִּדין – ואינם חייבים להיות אותם בעלים כדלהלן ו.
ה ֶׁש ֵאין ַהּגֹו ִיים ְמ ַח ְּי ִבין – נראה שהדברים אמורים בהתאם לחוקי גוים קדומים ומעין זה יש גם בחוק המוסלמי (ויש שיטה
