Page 49 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 49
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק ו 27
א מּו ָעד – הוגדר לעיל" :העושה ּ ֶפ ֶרק ִׁש ִּׁשי
ו
מעשה שדרכו לעשותו תמיד כמנהג
בריתו הוא הנקרא מועד" (לעיל א,ד) ,וכאן הגדרת המ ּועד
מפורט מהו "מעשה שדרכו לעשותו העדת השור
תמיד"ָ .נ ַגחָ ,נַׁשְךָ ,ר ַבץָּ ,ב ַעטָ ,נ ַגף
– לקרן ולתולדותיה ,ראה לעיל א,ה; א ֵאי ֶזה הּוא מּו ָעד? ָּכל ֶׁש ֵה ִעידּו ּבֹו ְׁשלָׁשה ָי ִמיםֲ .א ָבל ִאם
א,יֵ .ה ִעידּו ּבֹו ְׁשלָׁשה ִּכ ֵּתי – כיתות,
ָנ ַגח ְּביֹום ֶא ָחד ,אֹו ָנַׁשְך אֹו ָר ַבץ אֹו ָּב ַעט אֹו ָנ ַגףֲ ,א ִפּלּו ֵמ ָאה
ְּפ ָע ִמים – ֵאין ֶזה מּו ָעדֵ .ה ִעידּו ּבֹו ְׁשלָׁשה ִּכ ֵּתי ֵע ִדים ְּביֹום קבוצותֵ .ע ִדים ְּביֹום ֶא ָחד – שנגח
בשלושה ימים (בבלי ב"ק כד,א)ֲ .ה ֵרי ֶזה
ָס ֵפק – אם שלושת הימים נועדו להוכיח ֶא ָחד – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפק ִאם הּו ַעד אֹו ֹלא הּו ַעד.
ב ֵאין ֶה ָע ָדה ֶאָּלא ִּב ְפ ֵני ַהְּב ָע ִלים ּו ִב ְפ ֵני ֵּבית ִּדיןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמר :שהשור מסוכן ,והרי נגח שלוש פעמים,
או שמא נועדו להזהיר את בעל השור
יום אחר יום ,וביום אחד אין העדה (בבלי " ְוהּו ַעד ִּב ְב ָע ָליו ְוֹלא ִיְׁש ְמ ֶרּנּו" (שמות כא,כט)ְ ,ו ֵאין ֶה ָע ָדה ֶאָּלא
שם) .ובית דין אינו מוציא ממון בספק,
ו"ככל ספק ממון :המוציא מחברו – ְּב ֵבית ִּדין .ג ׁשֹור ֶׁשְּל ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן ּו ִמי ֶׁשהּוא ִּב ְמ ִדי ַנת
עליו הראיה" (איסורי ביאה טו,כו). ַה ָּים ֶׁשָּנ ְגחּו – ְּפטּוִריןֲ ,א ָבל ֵּבית ִּדין ַמ ֲע ִמי ִדין ָל ֶהם ַאִּפ ְטרֹוִּפין,
ב ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ִאם ׁשֹור ַנָּגח הּוא [שהוא ּו ְמ ִעי ִדין ָּב ֶהם ִּב ְפ ֵני ָה ַאִּפ ְטרֹוִּפין.
רגיל לנגוח] ִמ ְּתמֹל ִׁש ְלׁ ֹשם [שכבר נגח ד ִה ִּזיקּו ַא ַחר ֶׁשהּו ֲעדּו ִּב ְפ ֵני ַאִּפ ְטרֹוִּפיןִ :אם ֲע ַד ִין הּוא ָּתם
פעמיים ועתה נגח פעם שלישית] ְוהּו ַעד
– ְמַׁשֵּלם ֲח ִצי ֶנ ֶזק ִמּגּופֹו; ְו ִאם הּו ַעד ּבֹו ְׁשלָׁשה ָי ִמים ְו ַא ַחר
ָּכְך ִה ִּזיק – ְמַׁשֵּלם ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם ִמן ַה ָּי ֶפה ֶׁשְּב ִנ ְכ ֵסי ַאִּפ ְטרֹוִּפיןִּ ,ב ְב ָע ָליו [העידו העדים בבית דין ובפני
בעל השור שנגח שורו אדם והמית אותו]
ְוֹלא ִיְׁש ְמֶרּנּו ְו ֵה ִמית ִאיׁש אֹו ִאּ ָׁשהַ ,הּׁשֹור ְו ִל ְכֶׁש ִּי ְג ְּדלּו ַה ְּיתֹו ִמים ַי ֲעׂשּו ִּדין ִעם ָה ַאִּפ ְטרֹוִּפין ִויַׁשְּלמּו ָל ֶהן.
ִי ָּס ֵקל ְו ַגם ְּב ָע ָליו יּו ָמת [בידי שמים]". ה ְׁשָוִרים ֶׁשְּמַׂש ֲח ִקין ָּב ֶהן ּו ְמ ַלְּמ ִדין אֹו ָתן ֶׁש ַּיִּגיחּו ֶזה ֶאת
ג ֵחֵרׁשׁ ,שֹו ֶטה ְו ָק ָטן – להגדרתם ,ראה ֶזה – ֵאי ָנן מּו ָע ִדין ָל ֶזהַ ,ו ֲא ִפּלּו ֵה ִמיתּו ֶאת ָה ָא ָדם ֵאי ָנן ַח ָּי ִבין
ִמי ָתהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ [" :ו] ִכי ִיַּגח" (שם כא,כח)ֹ ,לא ֶׁש ַּיִּגיחּוהּו.
לעיל ד,וִּ .ב ְמ ִדי ַנת ַה ָּים – בארץ רחוקה,
שאינו יכול לבוא לבית דיןְּ .פטּוִרין –
ואינם בני שיפוט ,והרי הם כמי שאינם חזרת השור לתמותו
(מלווה ולווה יב,ז)ֶׁ .שָּנ ְגחּו – אם נגח השור
פעמים רבות והציק לבני אדם (פה"מ ב"ק ו ׁשֹור ֶׁשהּו ַעדְ ,ו ִנ ְמַּכר אֹו ִנ ַּתן ְּב ַמ ָּת ָנה – ָח ַזר ְל ַתּמּותֹו,
ד,ד)ַ .אִּפ ְטרֹוִּפין – ממונים לנהל נכסי
ֶׁש ָהְרׁשּות ֶׁשִּנְׁש ַּתָּנת ְמַׁשָּנה ִּדינֹוֲ .א ָבל ִאם ִהְׁש ִאילֹו אֹו
ְמ ָסרֹו ְלׁשֹו ֵמר – ֲה ֵרי הּוא ְּב ֶח ְז ָקתֹוְ .ו ֵכן ׁשֹור ֶׁשהּו ַעד ִּב ְפ ֵני אחרים ,בדרך כלל נכסי יתומים (פה"מ
ב"ב ג,ה .לאופיו של האפוטרופוס הנדרש ,ראה
ַאִּפ ְטרֹוִּפיןְ ,ו ִנ ְתַּפ ַּקח ַה ֵחֵרׁשְ ,ו ִנְׁש ַּתָּפה ַהּׁשֹו ֶטהְ ,ו ִה ְג ִּדיל ַה ָּק ָטן
נחלות י,ו).
ד ֶׁשְּב ִנ ְכ ֵסי ַאִּפ ְטרֹוִּפין – הדברים בהלכה זו אמורים רק ביתומים קטנים ,ואילו גדול שנתחרש או נשתטה ,בית דין
גובים מנכסיו (נחלות יא,יא)ִ .ויַׁשְּלמּו ָל ֶהן – שאם לא כן ,יימנעו האפוטרופים מלקבל על עצמם אחריות לשור היתומים
(רש"י ב"ק לט,ב) .וכאן "הבעלים חייבים לשלם ,שהרי ממונם הזיק" (לעיל א,א) ,שהחיוב נוצר בגלל רכושם ,אלא שקטן
שהזיק בגופו פטור גם אחרי שיגדיל (י'; חובל ומזיק ד,כ).
ה ֶׁשְּמַׂש ֲח ִקין ָּב ֶהן – "ששולח זה שורו וזה שורו ורומז לו בקול שכבר הרגילו בכך להתגרות בשור השני ,לראות איזה
מהם יתגבר על חברו ,וזה ברצון בעליהם ,והרבה עושין כך טפשי בני אדם במינים מסויימים מן הבהמות והעופות"
(פה"מ שם)ֵ .אי ָנן מּו ָע ִדין ָל ֶזה – לנגוח תוך כדי משחק (ק'; י') ,הואיל ואילפוהו לכך הרי זה אונסֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ִכי ִיַּגח
ׁשֹור ֶאת ִאיׁש אֹו ֶאת ִאּ ָׁשה ָו ֵמתָ ,סקֹול ִי ָּס ֵקל ַהּׁשֹור ְוֹלא ֵי ָא ֵכל ֶאת ְּבָׂשרֹו ּו ַב ַעל ַהּׁשֹור ָנ ִקי [סקילת השור פוטרת את בעליו
מכל עונש אחר]".
ו ֲהֵרי הּוא ְּב ֶח ְז ָקתֹו – כפי שנאמר לעיל" ,שכל מקום שהוא הולך ,הרי ֵׁשם בעליו עליו" (לעיל ד,ח)ִ .נ ְתַּפ ַּקח – נתרפא
מחרשותוִ .נְׁש ַּתָּפה – נהיה שפוי ,הבריא.
