Page 47 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 47
זקיםנ רפס ןוממ יקזנ תוכלה פרק ה 25
ג 4קֹו ֵטם ְנ ִטי ָעה – חותך ענף צעיר ג 4ד) ְו ֵכן ִה ְת ָנה ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָּכל ָא ָדם קֹו ֵטם ְנ ִטי ָעה ְּב ָכל ָמקֹום,
(שמיטה ויובל ג,ז) ,ועושה ממנו ייחור חּוץ ִמְּגרֹו ִפּיֹות ֶׁשַּל ַּז ִיתְ .ו ֵאינֹו קֹו ֵטם ִמן ָה ִאי ָלנֹות ֶאָּלא ַּכ ַּז ִית
ְו ַכֵּבי ָצהּ ,ו ַב ָּק ִנים ּו ַבְּג ָפ ִנים ִמן ַהְּפ ָקק ּו ְל ַמ ְע ָלהּ ,ו ִבְׁש ָאר ָה ִאי ָלן
ושותל אותו או מרכיב אותו על אילן ֵמ ֻחּבֹו ֶׁשָּל ִאי ָלןֹ ,לא ֵמ ֻחּדֹוּ .ו ְכֶׁש ִה ִּתיר ִל ְק ֹטםֹ ,לא ִה ִּתיר ֶאָּלא
אחרְּ .גרֹו ִפּיֹות ֶׁשַּל ַּז ִית – ענפי זית צעירים
בגובה טפחיים (הטפח הוא כ 8-ס"מ)
היונקים מן האדמה (רש"י ב"ק פא,א) .בזית ֵמ ָח ָדׁש ֶׁש ֵאינֹו עֹוֶׂשה ֵּפרֹותֲ ,א ָבל ֹלא ִמ ָּיָׁשן ֶׁשעֹוֶׂשה ֵּפרֹות.
אין נוטלים את הגרופיות ,מפני שמספרן ְו ֵאינֹו קֹו ֵטם ֶאָּלא ִמָּמקֹום ֶׁש ֵאינֹו רֹו ֶאה ְּפ ֵני ַחָּמה.
מוגבל ,ובעל עץ הזית נזקק להן לעצמו.
ַּכ ַּז ִית ְו ַכֵּבי ָצה – הדברים אינם ברורים, ג 5ה) ְו ֵכן ִה ְת ָנה ֶׁש ַהַּמ ְע ָין ַהּיֹו ֵצא ַּב ְּת ִחָּלה – ְּב ֵני אֹו ָתּה ָה ִעיר
ואולי משמעם שבשאר האילנות או
בענפי זית שאינם גרופיות ,משאיר ֶׁש ָּי ָצא ִּב ְגבּו ָלם ִמ ְס ַּתְּפ ִקין ִמֶּמּנּוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ִע ָּקרֹו
באילנות מעט מן הענף הצעיר בגודל ְּב ֶח ְל ָקםְ ,ו ֵאין ַל ֲא ֵחִרים ְל ִה ְס ַּתֵּפק ִעָּמ ֶהם ִמֶּמּנּו.
זית ובגודל ביצה .ואולי נשתבש הנוסח
עקב חילופי בי"ת וכ"ף השכיחים ג 6ו) ְו ֵכן ִה ְת ָנה ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָּכל ָא ָדם ֻמ ָּתר ָלצּוד ָּד ִגים ִמ ַּים ְט ֶבְר ָיה;
בכתבי היד ,וצריך להיות "בזית
ובכביצה" ,מפני שבענפי זית שאינן ְוהּוא ֶׁש ָּיצּוד ְּב ַחָּכה ִּב ְל ַבדֲ .א ָבל ֹלא ִי ְפרֹׂש ֶק ַלע ְו ַי ֲע ִמיד ְס ִפי ָנה
גרופיות מניח כשיעור ביצהָ .ק ִנים – ָׁשם ֶאָּלא ְּב ֵני ַהּ ֵׁש ֶבט ֶׁש ִהִּגי ַע אֹותֹו ַה ָּים ְּב ֶח ְל ָקן.
הקנה הוא צמח בעל גבעולים גבוהים
חלולים ופרחת דמוית נברשת ,הגדל ג 7ז) ְו ֵכן ִה ְת ָנה ֶׁשָּכל ָא ָדם ֶׁשָּצִריְך ִל ְנ ָק ָביו ִמ ְס ַּתֵּלק ִמן ַה ֶּדֶרְך
בדרך כלל על גדות הנחלים
) .(Phargmites australisהקנה שימש ְו ִנ ְכ ָנס ֲאחֹוֵרי ַהָּג ֵדר ֶׁשָּפ ַגע ּבֹו ְו ִנ ְפ ֶנה ָׁשםַ ,ו ֲא ִפּלּו ְּבָׂש ֶדה ְמ ֵל ָאה
לעשיית משענות ,למדידה ,לקליעת ַּכְרּ ֹכםְ ,ונֹו ֵטל ִמּ ָׁשם ְצרֹור ּו ְמ ַקֵּנ ַח.
סלים ומחצלות ,לבניית גדרות וגגות
ולעשיית ִחצים וחליליםִ .מן ַהְּפ ָקק ג 8ח) ְו ֵכן ִה ְת ָנה ֶׁשָּכל ַהּתֹו ֶעה ֵּבין ַהְּכָר ִמים ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן,
ְמ ַפ ֵּסג ְועֹו ֶלה ּו ְמ ַפ ֵּסג ְויֹוֵרד ַעד ֶׁש ֵּי ֵצא ְל ַדְרּכֹו.
ג 9ט) ְו ֵכן ִה ְת ָנה ֶׁשִּב ְז ַמן ֶׁש ִּיְרֶּבה ַהִּטיט ְּב ַדְר ֵכי ָהַרִּבים אֹו
ְנ ִקי ֵעי ַמ ִיםֵ ,יׁש ְלעֹו ְבֵרי ְּדָר ִכים ְל ִה ְס ַּתֵּלק ִל ְצ ָד ֵדי ַה ְּדָר ִכים ּו ְל ַמ ְע ָלה – הפקק הוא
מקום ניצני ההתחדשות של
הענפים ,ראה באיור ,המקומות המסומנים בחיצים .כאשר קוצצים את הענף הצעיר למעלה מן הפקק ,גדל
לאחר זמן ענף חדש ממקום הפקק .אבל אם קוצצים את הענף למטה מן הפקק ,חלקו העליון שוב אינו
מצמיח ענפים (שטיינזלץ ב"ק פא,א)ֵ .מ ֻחּבֹו – מתוכו ,מן המקום החבוי המלא ענפים ,והוא פנים העץ (רש"י
ב"ק פא,א)ֵ .מ ֻחּדֹו – מן הענף האמצעי העליון ,שהוא עיקר העץ (שם)ֶ .אָּלא ֵמ ָח ָדׁש – מענף חדשִ .מָּמקֹום
ֶׁש ֵאינֹו רֹו ֶאה ְּפ ֵני ַחָּמה – מפני שבצד המוצל גדלים פירות פחות טובים (שם).
גַ 5מ ְע ָין ַהּיֹו ֵצא ַּב ְּת ִחָּלה – שהחל לנבוע זה עתה .מי מעיין הפורץ בתחום העיר הם של תושבי העיר,
אף על פי שמקורם מחוץ לעיר (ק') .ואין הדברים אמורים במי שחפר מעיין בשטחו ,שהמעיין שייך רק לו
(תוספות ב"ק פא,א ,ק' .והשווה לאיסורי מזבח ד,ז .והשווה למעיין השייך לכל הזורם במקום שאינו פרטי או עירוני .ראה :גזלה ואבדה ו,יג; יום טוב
ה,יד)ִ .מ ְס ַּתְּפ ִקין ִמֶּמּנּו – משתמשים במימיו.
גַ 6ים ְט ֶב ְר ָיה – ים כינרתֶ .ק ַלע – ִמפרׂש הספינה (ר' תנחום; צרעת יג,ו)ֲ ,א ָבל ֹלא ִי ְפרֹׂש וכו' – שהעמדת הקלע והספינה
מעכבת את המעבר הימי (רש"י ב"ק פא,א).
גִ 7ל ְנ ָק ָביו – לשון נקייה לעשיית צרכיםֶׁ .שָּפ ַגע ּבֹו – שנקרה בדרכוְ .ו ִנ ְפ ֶנה ָׁשם – מפני ש"אסור לאדם שישהה את
נקביו כלל ,בין גדולים בין קטנים .וכל המשהה נקביו – הרי זה בכלל משקץ נפשו ,יתר על חלאים רעים שיביא על
עצמו ויתחיב בנפשו .אלא ראוי לו להרגיל עצמו בעתים מזומנים ,כדי שלא יתרחק בפני בני אדם ,ולא ישקץ נפשו"
(מאכלות אסורות יז,לא)ַּ .כ ְרּ ֹכם – 'ַּכ ְרּ ֹכם ַהִּגָּנה' ) ,(Crocus sativusשהפיקו מפרחיו צבע צהוב לצביעת מאכלים ,לתיבול
ולריפוי .והתירו להתפנות שם ,אף על פי שהריח מזיק לכרכום (טור חו"מ רעד)ְ .צרֹור – גוש עפר או אבן קטנה.
ְ 8מ ַפ ֵּסג – חותך את הגפנים כדי לפלס לעצמו דרך (ראה פה"מ :פרה יא,ו; עוקצין א,ה ,מלשון מפסק).ג
גִ 9טיט – בוץְ .נ ִקי ֵעי ַמ ִים – גומות מים (פה"מ כלאיים ה,ד)ֵ .יׁש – מותר.
