Page 393 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬הומתנ יהיזכ לכותה‪  ‬פרק יא ‪ 371‬‬ ‫ ‬

‫טז ָּבָראּוי לֹו – הוספה זו באה לומר‬ ‫פרשנות במתנה כפולה‬

‫שנותן לו מתנה נוסף על מה שמגיע לו‬ ‫טז ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ְּתנּו ָמא ַת ִים זּוז ִל ְפלֹו ִני ְּב ִני ְּבכֹוִרי‬
‫בגלל שהוא בכור‪ְּ .‬בכֹו ָרתֹו – הבכור‬ ‫ָּבָראּוי לֹו' – נֹו ְט ָלן‪ְ ,‬ונֹו ֵטל ְּבכֹוָרתֹו‪ .‬יז ָא ַמר 'ִּב ְבכֹוָרתֹו' –‬
‫נוטל פי שניים בנכסי אביו‪ .‬דרך משל‪.‬‬
‫אם היו לאביו שלושה בנים‪ ,‬הבכור‬ ‫ָידֹו ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה‪ָ :‬ר ָצה ֵח ֶלק ְּבכֹוָרה – נֹו ֵטל; ָר ָצה ָמא ַת ִים זּוז‬

‫מקבל חצי מן הנכסים (שני רבעים)‪,‬‬ ‫– נֹו ֵטל‪ .‬יח ְו ֵכן ִאם ָא ַמר ' ְּתנּו ָמא ַת ִים זּוז ִל ְפלֹו ִנית ִאְׁש ִּתי‬
‫וכל אחד משני הבנים האחרים מקבל‬
‫ָּבָראּוי ָלּה' – נֹו ְט ַל ָּתן‪ְ ,‬ונֹו ֶט ֶלת ְּכ ֻתָּב ָתּה‪ְ .‬ו ִאם ָא ַמר 'ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה'‬
‫רבע מהם (נחלות ב‪,‬א)‪ .‬יז ִּב ְבכֹו ָרתֹו –‬
‫– ָי ָדּה ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה‪ .‬יט ָא ַמר ' ְּתנּו ָמא ַת ִים זּוז ִל ְפלֹו ִני ַּב ַעל‬
‫כלומר‪ ,‬את מאתיים הזוזים‪ ,‬ייטול כחלק‬
‫חֹו ִבי ָּב ָראּוי לֹו' – נֹו ְט ָלן‪ְ ,‬ונֹו ֵטל חֹובֹו‪ָ .‬א ַמר 'ְּבחֹובֹו' – ֵאין הבכורה המגיע לו‪ָ .‬ר ָצה ֵח ֶלק ְּבכֹוָרה –‬
‫וחלק הבכורה גדול ממאתיים זוז‪ ,‬שאין‬
‫האב יכול לבטל את דין התורה‪ ,‬שהבכור‬ ‫לֹו ֶאָּלא חֹובֹו‪.‬‬
‫נוטל פי שניים (נחלות ו‪,‬ג)‪ָ .‬ר ָצה ָמא ַת ִים‬
‫כ ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ְּתנּו ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז ִל ְפלֹו ִני‪ְ ,‬ו ִיׂ ָּשא‬
‫זּוז – אם חלק הבכורה קטן ממאתיים‬
‫ִּב ִּתי' – ֲהֵרי ֶזה ְּכ ִמי ֶׁשָּנ ַתן לֹו ְׁש ֵּתי ַמ ָּתנֹות‪ָּ :‬כל ֵאי ֶזה ֶׁש ִּיְר ֶצה‬
‫זוז‪ .‬יט ֵאין לֹו ֶאָּלא חֹובֹו – ובמקרה‬ ‫ֵמ ֶהן – ִי ַּקח‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ָר ָצה ִל ַּקח ַהָּמעֹות ְוֹלא ִיׂ ָּשא ַהַּבת –‬
‫ִי ַּקח‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָא ַמר ' ִי ַּקח ִּב ִּתי‪ּ ,‬ו ְתנּו לֹו ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז' – ֲהֵרי‬
‫זה אין לבעל החוב זכות לבחור אם‬
‫הוא רוצה את החוב או את המתנה‪,‬‬

‫מפני שאם ישלם לו יותר מסכום החוב‪,‬‬ ‫ֶזה ְּת ַנאי‪ְ ,‬וֹלא ִי ְזֶּכה ַּבָּמעֹות ַעד ֶׁש ִּי ַּקח ַהַּבת‪.‬‬
‫יעבור על איסור ריבית (מ"מ)‪.‬‬
‫פרשנות בסכום המתנה‬
‫כ ְׁש ֵּתי ַמ ָּתנֹות – שאינן תלויות זו בזו‪.‬‬
‫כא ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ְּתנּו ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז ְל ִב ִּתי ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה'‬
‫כא ְלהֹו ִסיף ְּבׁשּו ַמת ַהְּנדּו ְנ ָיא –‬
‫אֹו ' ִל ְכ ֻתָּב ָתּה' – ִאם ֶּדֶרְך ַא ְנֵׁשי ָה ִעיר ְלהֹו ִסיף ְּבׁשּו ַמת ַהְּנדּו ְנ ָיא‬
‫הנדוניה הוא שם כולל לנכסים שהביאה‬

‫האישה עמה לבית בעלה בעת נישואיה‪,‬‬ ‫ְו ִל ְכּתֹב ָׁשֶוה ָמ ֶנה ְּב ָמא ַת ִים‪ֵ ,‬אי ָנּה נֹו ֶט ֶלת ֶאָּלא ָמא ַת ִים‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי‬
‫שהיא נוטלת אותם עמה אחר מיתת‬ ‫ֹלא ָא ַמר ' ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז' ְס ָתם ֶאָּלא ' ִל ְכ ֻתָּב ָתּה'‪ְּ ,‬כלֹו ַמר‪:‬‬
‫בעלה או אם גירש אותה‪ .‬ונהגו להעריך‬
‫את הנכסים שהכניסה האישה לבעלה‬ ‫ְּתנּו ָלּה ַמה ׁ ֶּש ִּת ְה ֶיה ׁשּו ָמתֹו ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז‪.‬‬

‫ולכתוב את ערכם בכתובה‪ .‬ויש שנהגו‬ ‫כב‪ָ 1‬א ַמר ' ְּתנּו ְנדּו ְנ ָיא ְל ִב ִּתי ָּכְך ְו ָכְך ְּב ָג ִדים ְו ָכְך ְו ָכְך ֵּכ ִלים'‪,‬‬
‫לכתוב בכתובה לכבוד הכלה יותר ממה‬
‫שהכניסה‪ ,‬כדי שתיראה המתנה חשובה‬ ‫ְו ָזלּו ַהְּב ָג ִדים ְו ַהֵּכ ִלים ַא ַחר ֵּכן – ָהֶרַוח ַל ְּיתֹו ִמים‪ְ ,‬ונֹו ְת ִנין ָלּה‬

‫ְּכַׁש ַער ַהּזֹול‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָא ַמר ' ְּתנּו ַא ְרַּבע ֵמאֹות זּוז ְּד ֵמי ַה ַּי ִין יותר‪ .‬ואם באה לגבות את כתובתה‪,‬‬
‫אינה גובה אלא מה שהכניסה (אישות‬
‫כג‪,‬יא)‪.‬‬ ‫ְל ִב ִּתי'‪ְ ,‬והּו ַקר ַה ַּי ִין – ָהֶרַוח ַל ְּיתֹו ִמים‪ְ ,‬ונֹו ְת ִנין ָלּה ַאְרַּבע‬
‫ֵמאֹות זּוז ִּב ְל ַבד‪.‬‬
‫כב‪ְ 1‬ו ָזלּו – הוזלו‪ַ .‬א ַחר ֵּכן – בין‬
‫כב‪ַ 2‬מ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ָה ָיה יֹו ֵצא ַּבּקֹו ָלר‪ְ ,‬ו ָא ַמר ' ְּתנּו ִל ְפלֹו ִני‬
‫מיתת האב לבין נתינת הנדוניה לבת‪.‬‬
‫ְונֹו ְת ִנין ָלּה ְּכַׁש ַער ַהּזֹול – מפני‬ ‫ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז ִמ ֵּיין ְמקֹום ְּפלֹו ִני'‪ְ ,‬ו ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים‪ִ :‬יּ ֹטל‬
‫שהתכוון אביה לתת לה את הבגדים‬ ‫ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז ִמ ְּד ֵמי אֹותֹו ַה ַּי ִין‪ֶׁ ,‬שֹּלא ִנ ְתַּכֵּון ֶזה ִל ֵּתן לֹו ִמן‬
‫ולא את שוויים‪ .‬לכן‪ ,‬אם התייקרו‬ ‫ַה ַּי ִין ִמְׁש ַקל ַאְרַּבע ֵמאֹות זּוז‪ְ ,‬וֹלא ִנ ְתַּכֵּון ֶאָּלא ְל ָד ִמים; ְו ֶזה‬
‫הבגדים‪ ,‬היתומים מפסידים (מ"מ)‪.‬‬

‫ְּד ֵמי ַה ַּי ִין – ארבע מאות זוז מן הכסף‬ ‫ֶׁש ִּי ֲח ָדן ַּב ַּי ִין – ְל ַיּפֹות ֶאת ּ ֹכחֹו‪.‬‬
‫המתקבל ממכירת היין שבבעלותו‪.‬‬

‫ִּב ְל ַבד – ואין נותנים לה יין בכמות שהייתה שווה ארבע מאות זוז ביום הצוואה‪.‬‬

‫כב‪ 2‬יֹו ֵצא ַּבּקֹו ָלר – אסיר היוצא להישפט לפני השליט‪ ,‬ואין ידוע מה יעלה בגורלו‪ ,‬שדין מתנתו כדין מתנת שכיב‬

‫מרע (לעיל ח‪,‬כד‪ .‬וראה ביאורנו שם)‪ִ .‬יּטֹל‪ִ ...‬מ ְּד ֵמי אֹותֹו ַה ַּי ִין – יקבל ארבע מאות זוז מן הכסף המתקבל ממכירת היין‪.‬‬

‫ֶׁשֹּלא ִנ ְתַּכֵּון‪ִ ...‬מְׁש ַקל – מפני שלא התכוון לתת לו סחורה (יין) בשווי ארבע מאות זוז‪ְ .‬ל ַיּפֹות ֶאת ּ ֹכחֹו – להוסיף‬