Page 395 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 395
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק יב 373
ג ְנ ָכ ַסי ִל ְפלֹו ִני ְו ַא ֲחָריו ִל ְפלֹו ִני – נתינה לזה אחר זה
אחרי מותו של הראשון ,יינתנו לשני. ג ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ְנ ָכ ַסי ִל ְפלֹו ִניְ ,ו ַא ֲחָריו ִל ְפלֹו ִני' –
ֵאין ַלׁ ֵּש ִני ֶאָּלא ַמה ׁ ֶּשׁ ִּש ֵּיר ִראׁשֹון – כל ֵאין ַלׁ ֵּש ִני ֶאָּלא ַמה ׁ ֶּשׁ ִּש ֵּיר ִראׁשֹון .ד ְו ִאם ָה ָיה ָהִראׁשֹון
הנכסים הם מתנה לראשון ,ויש לו
סמכות לעשות בהם כרצונו ,ורק מה ָראּוי ְל ָיְרׁשֹוְּ ,כגֹון ֶׁש ָה ָיה ֵּבן ִמְּכ ַלל ַהָּב ִנים – ֵאין ַלׁ ֵּש ִני
שיישאר מהם בשעת מותו ,יעברו לשני ְּכלּוםֶׁ ,שָּכל ְלׁשֹון ַמ ָּת ָנה ַלּיֹוֵרׁש ֲהֵרי ִהיא ִּכ ְלׁשֹון ְיֻרׁ ָּשה,
ִויֻרׁ ָּשה ֵאין ָלּה ֶה ְפ ֵסקְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר 'ְו ַא ֲחֶריָך
(אבל לכתחילה לא ימכור או יכלה אותם ,כמבואר
ִל ְפלֹו ִני'.
להלן ח) .ד ֵאין ַלׁ ֵּש ִני ְּכלּום – אפילו
ה ֲא ָבל ַהָּבִריא ֶׁשָּנ ַתן ַמ ְּת ַנת ָּבִריא ַעל ֶּדֶרְך זֹוְ ,ו ָכ ַתב ָל ֶזה
ממה שנשאר בעת מותו של הראשון,
מפני שהראשון ירש אותה וקיבל אותה ' ְנ ָכ ַסי ְלָךְ ,ו ַא ֲחֶריָך ִל ְפלֹו ִני' – ֵאין ַלׁ ֵּש ִני ֶאָּלא ַמה ׁ ֶּשׁ ִּש ֵּיר
מכוח ירושה ולא מכוח מתנת שכיב ִראׁשֹוןֵּ ,בין ֶׁש ָה ָיה ָהִראׁשֹון ָראּוי ְל ָיְרׁשֹו ֵּבין ֶׁשֹּלא ָה ָיה
מרעֵ .אין ָלּה ֶה ְפ ֵסק – בניגוד למתנה,
הירושה אינה חלה עד לזמן מסוים ,ואין ָראּוי ְל ָיְרׁשֹו.
המוריש יכול לומר שהוא מוריש רק עד
ו ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ְנ ָכ ַסי ְלָךְ ,ו ַא ֲחֶריָך ִל ְפלֹו ִני'ְ ,ו ָה ָיה
מות המקבל ,ואחריו יקבל אחר.
ָהִראׁשֹון ָראּוי ְל ָיְרׁשֹוּ ,ו ֵפֵרׁש ְו ָא ַמר 'ֹלא ִמּׁשּום ְיֻרׁ ָּשה ֲא ִני
ו ַו ֲהֵרי ִה ְפ ַס ְק ִּתי ָה – נחלקו פרשני נֹו ֵתן ְלָךֶׁ ,ש ֵאין ָלּה ֶה ְפ ֵסקֶ ,אָּלא ְּב ַמ ָּת ָנהַ ,ו ֲהֵרי ִה ְפ ַס ְק ִּתי ָה'
– ַהׁ ֵּש ִני קֹו ֶנה ַמה ׁ ֶּשׁ ִּש ֵּיר ָהִראׁשֹוןְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ָנ ַתן ַהָּמעֹות
הרמב"ם אם צריך לומר את המילים ַעל ְי ֵדי ָׁש ִליׁש ,אֹו ֶׁש ָא ַמר ' ְּתנּו ְל ָב ַני ֶׁש ֶקל ְּב ָכל ַׁשָּבתְ ,וֹלא
הללו במפורש (שו"ת הריב"ש קסח) או שדי ִמּׁשּום ְיֻרׁ ָּשה ֲא ִני נֹו ֵתן ָל ֶהםְ ,ו ַהִּנְׁש ָאר ִמן ַהְּנ ָכ ִסים ַא ַחר מֹו ָתם
בגילוי דעת שהתכוון לזה (מ"מ)ַ .הׁ ֵּש ִני ִי ְה ֶיה ִל ְפלֹו ִני' – ֵאין נֹו ְת ִנין ָל ֶהם ֶאָּלא ֶׁש ֶקלַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו
קֹו ֶנה ַמה ׁ ֶּשׁ ִּש ֵּיר ָהִראׁשֹון – כדין מתנה.
ָנ ַתן ַהָּמעֹות ַעל ְי ֵדי ָׁש ִליׁש – ולא נתן ַמ ְסִּפיק ָל ֶהם.
אותו ליורשים ,שנמצא שעדיין לא זכו
בו ,ולכן יעשה השליש מה שאמר לו העברת בעלות כשניתנו לזה אחר זה
השכיב מרע לעשות לפני שמתֵ .אין
נֹו ְת ִנין ָל ֶהם ֶאָּלא ֶׁש ֶקל – מפני שכך ז ' ְנ ָכ ַסי ִל ְפלֹו ִניְ ,ו ַא ֲחָריו ִל ְפלֹו ִני'ֵ :מת ִראׁשֹון – ָק ָנה
ציווה במפורש .ולא זכו בנכסים מדין
ירושה ,שהרי נתן אותם במתנה לפלוני ֵׁש ִני; ֵמת ֵׁש ִני – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשְּליֹוְרֵׁשי ַהׁ ֵּש ִני; ֵמת ַהׁ ֵּש ִני ְּב ַח ֵּיי
(לדין מי שלא ציווה במפורש ,ראה לעיל יא,כג).
ָהִראׁשֹון – ֲהֵרי ַהְּנ ָכ ִסים ֶׁשְּליֹוְרֵׁשי ָהִראׁשֹון .ח ַאף ַעל
ח ִל ְמּכֹר ְו ִל ֵּתן ּגּו ָפן – להעביר את
ִּפי ֶׁש ֵאין ַלׁ ֵּש ִני ֶאָּלא ַמה ׁ ֶּשׁ ִּש ֵּיר ָהִראׁשֹוןָ ,אסּור ָלִראׁשֹון
הבעלות על גוף הנכסים לאחר ,מפני ִל ְמּכֹר ְו ִל ֵּתן ּגּו ָפןֶ ,אָּלא אֹו ֵכל ַהֵּפרֹות ַעד ֶׁש ָּימּותְ ,ו ִי ְזֶּכה
שעל ידי כך יימצא השני מפסיד.
ַהׁ ֵּש ִני .ט ְו ִאם ָע ַבר ָהִראׁשֹון ּו ָמ ַכר ְו ָנ ַתן ְּב ַמ ָּת ָנה – ֵאין
ט ֵאין ַהׁ ֵּש ִני מֹו ִציא ִמ ַּיד ַהָּלקֹוחֹות
ַהׁ ֵּש ִני מֹו ִציא ִמ ַּיד ַהָּלקֹוחֹותֶׁ ,ש ֵאין ַלׁ ֵּש ִני ֹלא ִמן ַהּגּוף
– אף על פי שאינו רשאי למכור ,אם ְוֹלא ִמן ַהֵּפרֹות ֶאָּלא ַהִּנְׁש ָארְ .ו ָכל ַהַּמׂ ִּשיא ֵע ָצה ָלִראׁשֹון
מכר ,מכירתו מכירהַ .הַּמׂ ִּשיא ֵע ָצה – ִל ְמּכֹר – ִנ ְקָרא ָרָׁשעַ .ו ֲא ִפּלּו ָה ָיה ָּב ֶהן ֲע ָב ִדים ְוהֹו ִצי ָאן
המייעץ .ודווקא הוא נקרא רשע ,מפני ָהִראׁשֹון ְל ֵחרּות ,אֹו ֵּכ ִלים ַו ֲעָׂש ָאן ַּת ְכִריְך ַלֵּמת – ַמ ֲעָׂשיו
שהזיק לאחר בלא תועלת .אבל המוכר
את הנכסים אינו נקרא רשע ,מפני שמכר ַק ָּי ִמין.
לתועלת עצמו (רשב"ם ב"ב קלז,א)ַ .ו ֲא ִפּלּו
ָה ָיה ָּב ֶהן וכו' – בשתי הדוגמאות
שהובאו אין הפעולה הפיכה ,מפני
שעבד שנשתחרר אינו חוזר לעבדות
(עבדים ז,ט) וכלים (=בגדים) שעשה מהם
תכריך למת אי אפשר להשתמש בהם
לדבר אחר (אבל יד,כא).
