Page 390 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬הומתנ יהיזכ לכותה‪  ‬פרק י ‬ ‫‪ 368‬‬

‫הודה והיתומים אומרים ששולם‬ ‫ח ֶׁשהֹו ָדה וכו' – שהודה בפני עדים‬

‫ח ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשהֹו ָדה ֶׁש ֵּיׁש ִל ְפלֹו ִני ְּב ָידֹו ָמ ֶנה‪ְ ,‬ו ָא ְמרּו‬ ‫(לביאור עניין ההודאה‪ ,‬ראה לעיל ט‪,‬ט) שהוא‬
‫חייב לאחר מנה (=מאה דינר)‪ֶ .‬נ ֱא ָמ ִנין‬
‫ְיתֹו ִמים ' ָח ַזר ְו ָא ַמר ָלנּו ָא ִבינּו‪ְּ :‬פַר ְע ִּתיו' – ֶנ ֱא ָמ ִנין‪ְ ,‬ו ִנְׁשָּב ִעין‬ ‫– מפני שניתן לומר שבגלל חוליו שכח‬
‫שכבר פרע את החוב‪ ,‬ורק לאחר זמן מה‬
‫ַעל ֶזה ֶה ֵּסת‪ .‬ט ָא ַמר ' ְּתנּו'‪ְ ,‬ו ָא ְמרּו ְיתֹו ִמים ' ָח ַזר ְו ָא ַמר ָלנּו‬ ‫נזכר שכבר פרע אותו (בבלי ב"ב קעה‪,‬א)‪.‬‬
‫ְו ִנְׁשָּב ִעין‪ֶ ...‬ה ֵּסת – כדין מי שכופר בכל‬
‫ַאָּבא‪ְּ :‬פַר ְע ִּתיו' – ֵאין ֶנ ֱא ָמ ִנין‪.‬‬
‫(ראה לעיל ביאור ד‪,‬יד)‪ .‬ט ֵאין ֶנ ֱא ָמ ִנין‬
‫י ָא ַמר' ָמ ֶנה ִל ְפלֹו ִניְּב ָי ִדי'‪ְ ,‬ו ָא ְמרּו ְיתֹו ִמין' ָנ ַתּנּו'– ֵאין ֶנ ֱא ָמ ִנין;‬
‫ֶׁש ֲהֵרי ֹלא ָא ַמר ' ְּתנּו'‪ּ ,‬ו ִמַּנ ִין ָי ְדעּו ֶׁש ַח ָּי ִבין ִל ֵּתן? יא ָא ַמר‬ ‫– כיוון שאמר 'תנו'‪ ,‬אי אפשר לומר‬
‫ששכח שכבר פרע את החוב‪ ,‬שאין‬
‫' ְּתנּו'‪ְ ,‬ו ָא ְמרּו ְיתֹו ִמין ' ָנ ַתּנּו' – ֶנ ֱא ָמ ִנין‪ְ ,‬ו ִנְׁשָּב ִעין ֶה ֵּסת ֶׁשָּנ ְתנּו‪.‬‬ ‫אדם ְמ ַצֶּוה לתת אלא אם כן הוא בטוח‬

‫שליחות‬ ‫שלא פרע (שם)‪.‬‬

‫יב ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּנ ַתן ָמ ֶנה ְל ֶא ָחד‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו ' ֵהי ֵלְך ָמ ֶנה זֹו‬ ‫יב ֵהי ֵלְך – הולך‪ ,‬הבא‪ָ .‬ה ַלְך ּו ְמ ָצאֹו‬

‫ִל ְפלֹו ִני'‪ָ ,‬ה ַלְך ּו ְמ ָצאֹו ֶׁשֵּמת‪ִ :‬אם ַק ָּים ָה ָיה ְּבָׁש ָעה ֶׁשָּנ ַתן לֹו‬ ‫ֶׁשֵּמת – הלך השליח ומצא שכבר מת‬
‫ַהׁ ְּש ִכיב ְמַרע – ִיָּנ ְתנּו ְליֹוְרֵׁשי ִמי ֶׁשִּנְׁש ַּתְּלחּו לֹו‪ֶׁ ,‬ש ִּד ְבֵרי ְׁש ִכיב‬ ‫מקבל המתנה‪ִ .‬אם ַק ָּים ָה ָיה – אם‬
‫ְמַרע ִּכ ְכתּו ִבין ְו ִכ ְמסּוִרין ֵהן; ְו ִאם ֹלא ָה ָיה ַק ָּים – ַי ְח ְזרּו‬ ‫עדיין היה מקבל המתנה חי‪ִּ .‬כ ְכתּו ִבין‬
‫ְו ִכ ְמסּוִרין ֵהן – ומשציווה השכיב מרע‬
‫ְליֹוְרֵׁשי ַהְּמַׁשֵּל ַח‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ִק ְנ ָין ַלֵּמת‪.‬‬ ‫לתת‪ ,‬כאילו כבר קיבל המקבל את‬
‫המתנה (השווה למתנת בריא‪ ,‬שאין זוכה בה עד‬
‫קדימות בחלוקת המתנות‬ ‫שתגיע לידו‪ .‬ראה לעיל ד‪,‬ד)‪ֶׁ .‬ש ֵאין ִק ְנ ָין ַלֵּמת‬
‫– ולכן לא יצא הכסף מרשות השכיב‬
‫יג ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ְּתנּו ָמא ַת ִים זּוז ִל ְפלֹו ִני‪ּ ,‬וְׁשלׁש ֵמאֹות‬
‫מרע‪ ,‬ויעבור ליורשיו‪.‬‬
‫ִל ְפלֹו ִני‪ְ ,‬ו ַאְרַּבע ֵמאֹות ִל ְפלֹו ִני' – ֵאין אֹו ְמִרין‪ָּ :‬כל ַהּקֹו ֵדם‬
‫ַּבּ ְׁש ָטר ָז ָכה‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ֹלא ִהִּני ַח ְּתַׁשע ֵמאֹות – חֹו ְל ִקין ַהִּנ ְמ ָצא‬ ‫יג חֹו ְל ִקין – את הכסף שהותיר באופן‬
‫ְל ִפי ַמה ׁ ֶּשָּכ ַתב ָל ֶהן‪ְ .‬ו ִאם ָי ָצא ָע ָליו ְׁש ַטר חֹוב – ּגֹו ֶבה ִמֻּכָּלן‪,‬‬
‫ִמָּכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד ְּכ ִפי ַמה ׁ ֶּשִּנ ַּתן לֹו‪ֵּ .‬כי ַצד? ָה ָיה ַהחֹוב ַאְרַּבע‬ ‫יחסי לסכום שקיבל כל אחד מהם‬
‫ֵמאֹות ַו ֲח ִמּ ִׁשים זּוז – ַּב ַעל ַהָּמא ַת ִים נֹו ֵתן ֵמ ָאה‪ּ ,‬ו ַב ַעל ַהׁ ְּשלׁש‬ ‫בשטר‪ ,‬שהרי חלוקה זו נעשית מרצונו‬

‫ֵמאֹות ֵמ ָאה ַו ֲח ִמׁ ִּשים‪ּ ,‬ו ַב ַעל ָה ַאְרַּבע ֵמאֹות נֹו ֵתן ָמא ַת ִים‪.‬‬ ‫(לעומת החזרת חוב למלווים שבה אין מחלקים לפי‬

‫יד ֲא ָבל ִאם ָא ַמר ' ְּתנּו ָמא ַת ִים זּוז ִל ְפלֹו ִני‪ְ ,‬ו ַא ֲחָריו ְׁשלׁש ֵמאֹות‬ ‫אחוזים‪ ,‬מפני שיש לכל אחד שעבוד על כל נכסי‬

‫ִל ְפלֹו ִני‪ְ ,‬ו ַא ֲחָריו ַאְרַּבע ֵמאֹות ִל ְפלֹו ִני' – ָּכל ַהּקֹו ֵדם ַּבּ ְׁש ָטר‬ ‫הלווה עד גובה חובו‪ .‬ראה מלווה ולווה כ‪,‬ד‪ְ .)5‬ו ִאם‬
‫ָז ָכה‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ָי ָצא ָע ָליו ְׁש ַטר חֹוב – ּגֹו ֶבה ִמן ָה ַא ֲחרֹון; ֵאין‬ ‫ָי ָצא ָע ָליו ְׁש ַטר חֹוב – ובאו לגבות ממנו‬

‫לֹו – ּגֹו ֶבה ִמׁ ֶּשְּל ָפ ָניו; ֵאין לֹו – ּגֹו ֶבה ִמׁ ֶּשִּל ְפ ֵני ָּפ ָניו‪.‬‬ ‫את החוב הכתוב בו‪.‬‬

‫מתנה שאין בה ממש‬ ‫יד ָּכל ַהּקֹו ֵדם ַּבּ ְׁש ָטר ָז ָכה – נותנים‬

‫טו ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ָידּור ְּפלֹו ִני ְּב ַב ִית ֶזה'‪' ,‬יֹא ַכל ְּפלֹו ִני‬ ‫תחילה לראשון את כל המאתיים‪ ,‬ורק‬
‫אם נשארו נכסים‪ ,‬נותנים גם לשני את‬
‫ֵּפרֹות ֶּד ֶקל ֶזה' – ֹלא ָא ַמר ְּכלּום‪ֶׁ ,‬שֹּלא ִה ְק ָנה ָל ֶהם ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש‬ ‫השלוש מאות‪ ,‬ורק אם נשארו עוד‬
‫ּבֹו ַמָּמׁש‪ֶׁ ,‬ש ַה ִּדיָרה ְו ָה ֲא ִכי ָלה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ֲהֵרי ֵהן ַּכ ִּדּבּור‬ ‫נכסים נותנים לשלישי את הארבע‬
‫ְו ַכׁ ֵּש ָנה‪ֶׁ ,‬ש ֵאי ָנן ִנ ְק ִנין‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָא ַמר ' ְּתנּו ַּב ִית ֶזה ִל ְפלֹו ִני ְּכ ֵדי‬ ‫מאות‪ּ .‬גֹו ֶבה ִמן ָה ַא ֲחרֹון – מפני שהוא‬
‫ֶׁש ָּידּור ּבֹו ַעד ְז ַמן ְּפלֹו ִני' אֹו ' ְּתנּו ֶּד ֶקל ֶזה ִל ְפלֹו ִני ְּכ ֵדי ֶׁשּיֹא ַכל‬ ‫לקח את יתרת נכסי השכיב מרע‪ֵ .‬אין‬
‫ֵּפרֹו ָתיו' – ְּד ָבָריו ַק ָּי ִמין‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִה ְק ָנה ָל ֶהן ַהּגּוף ַלֵּפרֹות‪,‬‬ ‫לֹו – שלא הספיקו נכסי האחרון לפירעון‬

‫ְו ַהּגּוף – ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ַמָּמׁש‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬ ‫כל החוב (מ"מ)‪.‬‬

‫טו ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ַמָּמׁש – ממשות‪,‬‬

‫הנכס עצמו‪ .‬וגם בריא אינו יכול למכור‬
‫דבר שאין בו ממש (ראהמכירהכב‪,‬יג)‪ִ .‬ה ְק ָנה‬
‫ָל ֶהן ַהּגּוף ַלֵּפרֹות – מפני שהאדם יכול‬
‫למכור את הנכס רק לעניינים מסוימים‬
‫(לפירוט דיני קניין הגוף לפירות‪ ,‬ראה מכירה כג‪,‬א)‪.‬‬