Page 385 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 385
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ט 363
'ַּגּלּו אֹו ָתּה' .ב ְמ ַצֶּוה ֵמ ֲח ַמת ִמי ָתה ֵאינֹו ָצִריְך לֹו ַמר 'ַּגּלּו נסתר" ,כדי ליישב דעתו שיחיה מחולי
זה" (לעיל ח,יט) ,ותיקנה המתנה כשתהיה
ֶאת ַהַּמ ָּת ָנה'ֶ ,אָּלא ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְּכתּו ָבה ְס ָתםֵ ,אין חֹוְׁשִׁשין
כבר גלויה .ב ְמ ַצֶּוה ֵמ ֲח ַמת ִמי ָתה – ָלּה ֶׁשָּמא ְמ ֻס ֶּתֶרת ִהיא.
להגדרתו ,ראה לעיל ח,כגְ .ס ָתם – בלא
לפרסם את המתנה .בבריא חוששים לשונות המועילות כמתנה
שמדובר במתנה מסותרת (לעיל ה,ב)ֵ .אין
חֹוְׁשִׁשין ָלּה ֶׁשָּמא ְמ ֻס ֶּתֶרת ִהיא – לא ג ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ִיּטֹל ְּפלֹו ִני ְנ ָכ ַסי' אֹו ' ִמ ְק ָצת ְנ ָכ ַסי',
חששו למרמה במי שמצֶּוה מחמת מיתה אֹו ' ַי ֲח ִזיק' אֹו ' ִי ְזֶּכה' אֹו ' ִי ְק ֶנה' – ֻּכָּלן ְלׁשֹון ַמ ָּת ָנה ֵהןְ .ו ֵכן
וסבור שהוא עתיד למות בקרוב (כס"מ. ִאם ָא ַמר ' ַי ְח ֵסן' אֹו ' ִייַרׁש' ַעל ִמי ֶׁשָראּוי ְל ָיְרׁשֹו – ֲהֵרי ֶזה
לחשש ,ראה לעיל ה,א).
ָק ָנה .ד ָא ַמר ' ֵי ָה ֶנה ְּפלֹו ִני ָּב ֶהן'ַ ' ,י ֲעמֹד ָּב ֶהן'ִ ' ,יׁ ָּש ֵען ָּב ֶהן' ג ִמ ְק ָצת ְנ ָכ ָסי – כשפירש שנתן אותם
במתנת שכיב מרע (כלעיל ח,יז)ֻּ .כָּלן ְלׁשֹון
ַמ ָּת ָנה ֵהן – ואף על פי שיש לתתם – ֹלא ָק ָנה.
בלשון ציווי ולא בלשון עתיד (מכירה ב,ח), מתנה למי שראוי לירש אותו
בשכיב מרע הקלו ,שהוא יכול להקנות
גם בלשונות אלו (רמ"ה ב"ב קמח,ב). ה ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ַא ֵחרִ :אם ֵאינֹו ָראּוי ְל ָיְרׁשֹו
ַי ְח ֵסן – ינחל ,יירש (ישעיהו כג,יח)ַ .על ִמי
– נֹו ְט ָלן ִמּׁשּום ַמ ָּת ָנה; ְו ִאם ָראּוי ְל ָיְרׁשֹו – נֹו ְט ָלן ִמּׁשּום
ֶׁשָראּוי ְל ָיְרׁשֹו – מפני שאין אלו לשון
מתנה אלא לשון ירושה ,ויועילו רק למי ְיֻרׁ ָּשהַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָה ָיה ַהּיֹוֵרׁש ַה ֶּזה ַא ַחת
ִמְּבנֹו ָתיו אֹו ֶא ָחד ִמְּכ ַלל ְּב ֵני ָּב ָניו אֹו ֶא ָחד ִמְּכ ַלל ֶא ָחיו ְו ַכּיֹו ֵצא
שראוי לירש אותו .ד ֹלא ָק ָנה – מפני
ָּב ֶהן ִמׁ ְּש ָאר יֹו ְרִׁשיןֲ .א ָבל ִאם ְּכ ָת ָבן ְל ֶא ָחד ִמָּב ָניו – ֹלא ָעָׂשהּו שאפשר שהוא מרשה רק להשתמש בהם
ותו לא (ראה מ"מ).
ֶאָּלא ַאִּפ ְטרֹוּפֹוסְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ו,ב).
ה ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ַא ֵחר – ולא הזכיר לשון
מתנה או ירושה אלא כתב 'נכסיי לפלוני' ו ִמי ֶׁש ָא ְמרּו לֹו ִּבְׁש ַעת ִמי ָתתֹו ' ְנ ָכ ֶסיָך ְל ִמי ֵהן? ֶׁשָּמא
(ר"י מיגאש ב"ב קלג,א) .נֹו ְט ָלן ִמּׁשּום ַמ ָּת ָנה
– דבריו מתפרשים כנותן כמתנה ולא ִל ְפלֹו ִני?'ְ ,ו ָא ַמר ָל ֶהן 'ְו ֶאָּלא ְל ִמי?' – רֹו ִאיןִ :אם ָראּוי
ְל ָי ְרׁשֹו – נֹו ְט ָלן ִמּׁשּום ְי ֻרׁ ָּשה; ְו ִאם ָלאו – נֹו ְט ָלן ִמּׁשּום כמוריש ,שאין תוקף לנתינתו למי שאינו
יורשִ .מּׁשּום ַמ ָּת ָנהִ ...מּׁשּום ְיֻרׁ ָּשה –
אפשר למשל להתנות את העברת ַמ ָּת ָנה.
המתנה גם למישהו אחר ,אך ירושה ז ֵּגר ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵּבן ֶׁש ֵאין הֹוָרתֹו ִּב ְק ֻדׁ ָּשה – הֹו ִאיל ְו ֵאינֹו יֹוְרׁשֹו,
עוברת רק למי שיורש אותו (ראה להלן
ְּכמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר ִּב ְמקֹומֹו (נחלות ו,י)ָּ ,כְך ֵאינֹו ָיכֹול ִל ֵּתן לֹו ְנ ָכ ָסיו יב,ד).
ְּב ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמ ַרעֹ ,לא ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְוֹלא ִמ ְק ָצ ָתןֶׁ ,שְּלׁשֹון ו ְו ֶאָּלא ְל ִמי – מניחים שהתכוון לומר
'בוודאי ,נכסיי לפלוני'.
' ְיֻרׁ ָּשה' ּו' ַמ ָּת ָנה' ְל ַגֵּבי יֹוֵרׁש – ֶא ָחד הּואְ ,ו ִאם ּתֹא ַמר ִי ְק ֶנה,
ז ֶׁש ֵאין הֹוָרתֹו ִּב ְק ֻדׁ ָּשה – שנתעברה
ִנ ְמ ָצא ֶזה ְּכ ִאּלּו ָי ַרׁש ָא ִביו .ח ְל ִפי ָכְךִ ,אם ָנ ַתן ְל ֵגר ִמׁ ְּש ָאר
אמו כשהייתה גויה ,והתגיירה לפני
שנולד ,ונמצא שנולד כגר ,או שנתעברה ַהֵּגִרים – ַמ ְּת ָנתֹו ַק ֶּי ֶמת.
אמו היהודייה מגוי ,ואחר כך נתגייר
אביו (רשב"ם ב"ב קמט,א) .בשני אלה ,הבן אינו נחשב כבנו של אביו הביולוגי ,והם נחשבים כזרים זה לזה ,מפני שהגר
כקטן שנולד (עדות יג,ב) ,ואין בנו יורשו ,מפני ש"אין גר יורש את הגר" (נחלות ו,י) .ח ְל ֵגר ִמׁ ְּש ָאר ַהֵּג ִרים – שאינו בנו,
ולא יבואו לחשוב בטעות שהוא מבקש להוריש.
