Page 383 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 383
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ח 361
טז ְּבֶׁשָּנ ַתן ְס ָתם – מבלי לציין שהיא טז ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשָּנ ַתן ְס ָתםֶׁ ,ש ֲהֵרי ָאנּו אֹו ְמ ִדין
מתנת שכיב מרע. ַּד ְעּתֹוְ ,ואֹו ְמִרין :הֹו ִאיל ְוִׁש ֵּירֹ ,לא ִנ ְתַּכֵּון ֶאָּלא ְל ַה ְקנֹות לֹו
יח ִּכְׁש ָאר ָּכל ַמ ְּתנֹות ַהְּבִרי ִאים – שהרי ֵמ ַח ִּיים ְּב ַמ ְּת ַנת ָּבִריא .יז ֲא ָבל ִאם ָנ ַתן לֹו ַהִּמ ְק ָצת ְּב ֵפרּוׁש
אמר במפורש שהוא מקנה מעכשיו, ְּב ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרעֶׁ ,ש ֵאינֹו קֹו ֶנה ֶאָּלא ְל ַא ַחר ִמי ָתה – ֵאינֹו
ומתנת שכיב מרע חלה רק לאחר מותו ָצִריְך ִק ְנ ָיןְ ,ו ִאם ָע ַמד ,חֹו ֵזרְ ,ו ִאם ֹלא ָע ַמדָ ,ק ָנה ֶזה ַהִּמ ְק ָצת.
ְו ִאם ָה ָיה ָּבּה ִק ְנ ָין – ֹלא ָק ָנהֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן ָה ָיה ְמ ַיֶּפה ּ ֹכחֹו,
ואינה צריכה קניין.
ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל י-יא).
כ ֶׁש ַה ָּד ָבר ָּגלּוי – שלפי הידוע לנו.
הקנה מחיים
ְּכ ַמ ָּת ָנה ְּב ִמ ְק ָצת – שאינה כמתנת שכיב
מרעְ .מ ִדי ַנת ַה ָּים – חוץ לארץֶׁ .ש ִּי ְה ֶיה יח ַאל ִּת ְט ֶעה ִּבְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ּו ֵפֵרׁש ֶׁשָּנ ַתן
ֻמ ְח ָזק – שהכל יודעים. ַהּ ֹכל ֵמ ַע ְכָׁשו ְו ִה ְק ָנה ֵמ ַח ִּיים; ֶׁש ֵאין זֹו ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרע ֶאָּלא
ִּכְׁש ָאר ָּכל ַמ ְּתנֹות ַהְּבִרי ִאיםֶׁ ,ש ִאם ִהִּגי ַע ַהׁ ְּש ָטר ְל ַיד ַהְּמ ַקֵּבל
כא ִאם ִּכ ְמ ַחֵּלק ְּכ ָת ָבן – שחילק את
אֹו ֶׁש ָּקנּו ִמ ַּיד ַהּנֹו ֵתן – ָק ָנה ַהּכֹלְ ,ו ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו.
כל נכסיו בבת אחת לכמה אנשים .חֹו ֵזר
ְּב ֻכָּלן – מפני שמדובר במתנה אחת על יט ַהּנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה ְּכֶׁשהּוא ְׁש ִכיב ְמַרעְ ,ו ָכתּוב ָּבּה 'ַּב ַח ִּיים
כל נכסיו ,שכולה מתנת שכיב מרע.
ְּכ ִנ ְמ ָלְך – כחושב מחדש ,שכל מתנה ּו ַבָּמֶות' אֹו ' ֵמ ַח ִּיים ּו ַבָּמֶות'ֵּ ,בין ַּבּ ֹכל ֵּבין ְּב ִמ ְק ָצת – הֹו ִאיל
היא החלטה בפני עצמה שהתקבלה ְו ֵיׁש ָּבּה 'ּו ַבָּמֶות'ֲ ,הֵרי זֹו ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרע; ֶׁש ֶּזה ֶׁשָּכ ַתב ָּבּה
בזמן אחר ,וכשנתן חלק מנכסיו במתנה 'ּו ַבָּמֶות' – ֶׁשֹּלא ִי ְק ֶנה ֶאָּלא ְל ַא ַחר ִמי ָתה; ְו ֶזה ֶׁשָּכ ַתב ָּבּה
לראשון ,עדיין לא חשב לתת את השאר
לשני ,ורק אחר כך החליט לעשות זאת. 'ַּב ַח ִּיים' – ִסי ָמןְ ,ל ַיׁ ֵּשב ַּד ְעּתֹו ֶׁש ִּי ְח ֶיה ֵמ ֹח ִלי ֶזה.
ַא ַחר ֶׁשׁ ִּש ֵּיר ָח ַזר ְו ָכ ַתב וכו' – נתן חלק
מנכסיו לאחד והמתין מעט ,ואחר כך ספק אם נתן כל נכסיו
חילק מיתרת נכסיו לאדם אחר ,וכך על
זה הדרך ,עד שחילק את כל נכסיו ועשו כ ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּנ ַתן ַהְּנ ָכ ִסים ֶׁש ַה ָּד ָבר ָּגלּוי ֶׁש ֵהן ָּכל ְנ ָכ ִסים
מעשה קניין על חלוקתוֵ .אינֹו חֹו ֵזר ֶאָּלא
ָּב ַא ֲחרֹון – כיוון שכל הקודמים לו לא ֶׁש ֵּיׁש לֹו – ֲהֵרי זֹו ְּכ ַמ ָּת ָנה ְּב ִמ ְק ָצתְ ,ו ִאם ָקנּו ִמ ָּידֹו ְו ָע ַמדֵ ,אינֹו
קיבלו את כל נכסיו אלא רק את מקצתם, חֹו ֵזר; חֹוְׁשִׁשין ָאנּו ֶׁשָּמא ִנְׁש ֲארּו לֹו ְנ ָכ ִסים ֲא ֵחִרים ִּב ְמ ִדי ַנת
ולכן אין דינם כמתנת שכיב מרע אלא ַה ָּים; ַעד ֶׁשּיֹא ַמר 'ָּכל ְנ ָכ ַסיֶׁ ,ש ֵהן ֵאּלּו' ,אֹו ֶׁש ִּי ְה ֶיה ֻמ ְח ָזק ֶׁש ֵאין
כמתנה במקצת בלוויית מעשה קניין,
לֹו ְנ ָכ ִסים ֶאָּלא ֵאּלּוְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ִּת ְה ֶיה ַמ ָּת ָנה ַּבּכֹל.
שאינה חוזרת.
כא ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ַל ֲא ֵחִרים – רֹו ִאיןִ :אם
כב ַהּכֹו ֵתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ַע ְבּדֹו – שהדין
ִּכ ְמ ַחֵּלק ְּכ ָת ָבןִ :אם ֵמת – ָקנּו ֻּכָּלן; ָע ַמד – חֹו ֵזר ְּב ֻכָּלןְ .ו ִאם
הוא שהעבד קונה את כל הנכסים וגם ְּכ ִנ ְמ ָלְךַ :א ַחר ֶׁשׁ ִּש ֵּיר ָח ַזר ְו ָכ ַתבְ ,ו ָח ַזר ְו ָכ ַתבְ ,ו ָח ַזר ְו ָכ ַתבְ ,ו ָקנּו
את עצמו ויוצא לחופשי (עבדים ז,א) .חֹו ֵזר ִמ ָּידֹו ַעל ָּכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחדֵ :מת – ָקנּו ֻּכָּלן; ָע ַמד – ֵאינֹו חֹו ֵזר
ַּבְּנ ָכ ִסים – כדין מתנת שכיב מרעָ .י ָצא
ָע ָליו ֵׁשם ֶּבן ֹחִרין – שאין בן חורין חוזר ֶאָּלא ָּב ַא ֲחרֹוןֶׁ ,ש ֲהֵרי ָנ ַתן לֹו ָּכל ְנ ָכ ָסיו ַהִּנְׁש ָאִרים.
להיות עבד ,ולכן אומדים דעת האדון
שהתכוון לשחררו בכל אופן (רשב"א גטין כב ַהּכֹו ֵתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ַע ְבּדֹוְ ,ו ָע ַמד – חֹו ֵזר ַּבְּנ ָכ ִסים ְו ֵאינֹו
ט,א). חֹו ֵזר ָּב ֶע ֶבדֶׁ ,ש ֲהֵרי ָי ָצא ָע ָליו ֵׁשם ֶּבן חִֹרין.
כג ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשִּצָּוה ֵמ ֲח ַמת ִמי ָתה – מצֶ ּוה מחמת מיתה
שהוא סבור שמחלתו תביא למותו (פה"מ כג ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשִּצָּוה ֵמ ֲח ַמת ִמי ָתהְּ ,כגֹון ֶׁש ָה ְי ָתה ַּד ְעּתֹו
ב"ב ט,ו)" ,שיכול לחזור בכל מה שנתן אם
עמד ,ואפילו קיבל קניין ,ואפילו שייר נֹו ָטה ֶׁשהּוא ֵמת ַו ַּדאיְ ,ו ִנָּכר ָּד ָבר ֶזה ִמְּכ ַלל ְּד ָבָריו – ַאף ַעל ִּפי
לעצמו משהו" (שם)ְּ .ב ִמ ְק ָצת – ולא ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹו ְּב ִמ ְק ָצתִ ,אם ָע ַמד ,חֹו ֵזר.
חילק את כל נכסיו.
