Page 388 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 388
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ט-י 3 66
ספק אם הספיק לתת לפני מותו כד ַמ ָּת ָנה – שטר שכתוב בו שנתן
כד ִמי ֶׁשֵּמתְ ,ו ִנ ְמ ֵצאת ַמ ָּת ָנה ְקׁשּוָרה לֹו ַעל ְיֵרכֹו – ַאף ַעל מתנה לאחרִ .נ ְמ ַלְך – התחרט מלתת
אותה ,ועדיין לא הוציא את כספו.
ִּפי ֶׁש ִהיא ְּב ֵע ִדיםְ ,ו ָקנּו ִמ ָּידֹו ְּכ ֵדי ְל ַיּפֹות ּכֹ ַח ֵאּלּו ֶׁשָּנ ַתן ָל ֶהם,
כה ִזָּכה ָּבּה ְל ַא ֵחר – מוכח ממעשיו
ֲהֵרי זֹו ֵאי ָנּה ְּכלּוםֶׁ ,ש ֲא ִני אֹו ֵמרְּ :כ ָת ָבּה ְו ִנ ְמ ַלְך .כה ְו ִאם
שביקש לקיים את מה שכתוב בשטר (ר"י
ִזָּכה ָּבּה ְל ַא ֵחרֵּ ,בין ִמן ַהּיֹוְרִׁשין ֵּבין ֶׁש ֵאינֹו ִמן ַהּיֹוְרִׁשין – ָּכל מיגאש ב"ב קלה,ב).
ַה ְּד ָבִרים ֶׁשָּבּה ַק ָּי ִמיןְּ ,כ ָכל ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרע.
כו ְּבֵׁשם – בעבור .כלומר שיהיה חייב
כו ְו ֵכן ִמי ֶׁשָּכ ַתב ְׁש ַטר חֹוב ַעל ַע ְצמֹו ְּבֵׁשם ַא ֵחר אֹו ְּבֵׁשם
לאותו אדםְ .ו ָנ ַתן ַהׁ ְּש ָטר ַעל ַיד ָׁש ִליׁש
ֵּבן ִמָּב ָניו אֹו ִמן ַהּיֹוְרִׁשיןְ ,ו ָנ ַתן ַהׁ ְּש ָטר ַעל ַיד ָׁש ִליׁש ְו ָא ַמר לֹו – נתן את השטר לאדם שלישי הנאמן
' ִי ְה ֶיה ֶזה ֶא ְצ ְלָך' ְוֹלא ֵּפֵרׁש לֹו ְּכלּום ,אֹו ֶׁש ָא ַמר לֹו ' ַהַּנח ַעד עליו שלא בפני שמעון (שו"ת הרי"ף קפג).
ֲהֵרי ֶזה ֵאינֹו ְּכלּום – כיוון שאין מוכח
ֶׁשּ ֹנא ַמר ְלָך ַמה ַּת ֲעֶׂשה'ּ ,ו ֵמת – ֲהֵרי ֶזה ֵאינֹו ְּכלּום.
ממעשיו שרצה לתת לו את השטר.
ּ ֶפ ֶרק ֲע ִׂשי ִרי א ְּתנּו ָמ ֶנה ִל ְפלֹו ִני – במקרה שהמנה
י
הוא כל רכושו או כשאומר במפורש
מתנת שכיב מרע (המשך) שהיא מתנת שכיב מרע (לעיל ח,יז)ִ .י ְּתנּו
דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים ְל ַא ַחר ִמי ָתה – ואין צורך שיאמר 'כתבו'
(והדבר אף גורע ,ראה לעיל ח,יב)ַ .על ָמ ֶנה ֶׁש ֵּיׁש
א ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ְּתנּו ָמ ֶנה ִל ְפלֹו ִני'ּ ,ו ֵמת – ִי ְּתנּו ְל ַא ַחר לֹו ָקבּור – מנה מסוים המוסתר במקום
ִמי ָתהֶׁ ,ש ִּד ְבֵרי ְׁש ִכיב ְמַרע ִּכ ְכתּו ִבין ְו ִכ ְמסּוִרין ֵהןְ ,ו ֵאין לא ידוע.
בְּ 1תנּו אֹו ָתּה ִל ְפלֹו ִני – לאדם שלישי .חֹוְׁשִׁשין ֶׁשָּמא ַעל ָמ ֶנה ֶׁש ֵּיׁש לֹו ָקבּור הּוא אֹו ֵמר.
ְו ֵאינֹו ָצִריְך ְל ַמ ֲע ַמד ְׁש ָלְׁש ָּתן – במלווה
בְ 1ו ֵכן ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ַה ְלָו ָאה' אֹו ' ַהִּפ ָּקדֹון' 'ֶׁש ֵּיׁש ִלי בעל פה ,אם המלווה בריא ,אינו יכול
להעביר את החוב לאחר אלא בנוכחות ְּב ַיד ְּפלֹו ִני – ְּתנּו אֹו ָתּה ִל ְפלֹו ִני' – ְּד ָב ָריו ַק ָּי ִמיןְ ,ו ֵאינֹו ָצ ִריְך
הלווה והאחר .ואילו במלווה הכתובה
ְל ַמ ֲע ַמד ְׁש ָלְׁש ָּתן. בשטר ,הוא יכול להעביר את השטר
בְ 2ו ֵכן ִאם ָא ַמר ' ְּתנּו ְׁש ָטר ְּפלֹו ִני ִל ְפלֹו ִני' – ָז ָכה ְּב ַמה ׁ ֶּש ֵּיׁש בכתיבה ובמסירה בלא צורך במעמד
שלושתם (מכירה כב,ט) .אבל שכיב מרע
ַּבּ ְׁש ָטרּ ,ו ְכ ִאּלּו ָּכ ַתב ּו ָמ ַסרַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָמַׁשְך ַהׁ ְּש ָטרְ ,ו ֵאין יכול להעביר גם מלווה בעל פה בלא
ַהּיֹוֵרׁש ָיכֹול ִל ְמ ֹחל ְׁש ָטר ֶזהֶׁ ,שִּנ ַּתן ְּב ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרע.
נוכחות שלושתם.
בּ 3ו ִמְּפ ֵני ָמה ַהּמֹו ֵכר אֹו ַהּנֹו ֵתן ְׁש ַטר חֹוב ַל ֲח ֵברֹו ְו ָח ַזר ַהּיֹוֵרׁש בְּ 2תנּו ְׁש ָטר ְּפלֹו ִני ִל ְפלֹו ִני – בדרך
ּו ְמ ָחלֹו – ָמחּולּ ,וְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּנ ַתן ְׁש ַטר חֹוב – ֵאין ַהּיֹוֵרׁש כלל ,כשאדם רוצה להקנות לחברו שטר
ָיכֹול ִל ְמ ֹחל? ִמְּפ ֵני ֶׁשִּק ְנ ַין ָהְר ָא ָיה ֶׁשַּבׁ ְּש ָטר – ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם;
שלו ,כדי שיוכל חברו לגבותו לעצמו,
אין השטר נקנה במסירה בלא שיכתוב
המוסר 'קנה שטר זה וכל שעבוד שבו'ְ .ל ִפי ָכְךַ ,הּיֹו ֵרׁש – ֲע ַד ִין ֶזה ַהׁ ְּש ָטר ֶׁשּלֹו הּוא ִמן ַהּתֹו ָרה,
אבל שכיב מרע יכול להקנות את השטר
באמירה בלבד ,ויוכל המקבל לגבות את הסכום הכתוב בו כאילו הוא עצמו המלווה (מכירה ו,יא)ִ .ל ְמ ֹחל – לוותר על
גביית החוב ,שלא כמו בריא שיכול למחול על החוב ,ואפילו יורשו מוחלו (שם,יב).
בֶׁ 3שִּק ְנ ַין ָהְר ָא ָיה ֶׁשַּבׁ ְּש ָטר ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – האפשרות למכור את החוב חלה מתקנת חכמים" ,אבל מן התורה אין
הראיות נקנות אלא גוף הדבר הקנוי בלבד" (מכירה ו,יב)ֲ .ע ַד ִין ֶזה ַהׁ ְּש ָטר ֶׁשּלֹו הּוא ִמן ַהּתֹו ָרה ּומֹו ֲחלֹו – כיוון שמכירת
