Page 389 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 389
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק י 367
ּומֹו ֲחלֹו; ּו ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמ ַרע – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ִמ ִּד ְב ֵרי ֶהם ,שטר החוב אינה אלא הרשאה לביצוע
הגבייה ,עדיין מקור ההתחייבות הוא בין
המלווה לבין הלווה ,ולכן זכות הוויתור ָעׂשּו אֹו ָתּה ְּכֶׁשַּלּתֹוָרהּ ,ו ְכ ִאּלּו ָק ָנה ָממֹון ֶׁשַּבׁ ְּש ָטר ִמן ַהּתֹוָרה
(=מחילה) על החוב נתונה רק למלווה ְו ִהִּגי ַע ְל ָידֹוְ ,וֹלא ִנְׁש ַאר ַלּיֹוֵרׁש ּבֹו ִק ְנ ָיןּ ,ו ְל ִפי ָכְך ֵאינֹו מֹו ֵחל.
וליורשיו (המאירי כתובות פה,ב; מכירה ו,יב). כשלא ציווה במפורש לתת
מכל מקום ,אם מחל ,חייב לשלם לקונה
את מה שכתוב בשטר" ,שהרי גרם לו ג ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ' ָמ ֶנה ִל ְפלֹו ִני ְּב ָי ִדי'ִ :אם ָא ַמר ' ְּתנּו' –
לאבד השטר ,והרי הוא כמי ששרפו"
נֹו ְת ִנין; ֹלא ָא ַמר ' ְּתנּו' – ֵאין נֹו ְת ִניןֶׁ ,שָּמא ֹלא ָא ַמר ' ָמ ֶנה
ֵיׁש ִל ְפלֹו ִני ְּב ָי ִדי' ֶאָּלא ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא יֹא ְמרּו ַעל יֹו ְרָׁשיו ֶׁש ֵּיׁש ָל ֶהן (חובל ומזיק ז,י)ָ .עׂשּו אֹו ָתּה ְּכֶׁשַּלּתֹוָרה –
חיזקו חכמים את תוקף ההלכה ועשו
אותה כאילו היא דין התורה. ָממֹון .ד ְל ִפי ָכְךִ ,אם ָא ַמר ָּד ָבר ֶזה ֶּדֶרְך הֹו ָד ָיהְ ,וֹלא ָה ָיה
ג ָמ ֶנה ִל ְפלֹו ִני ְּב ָי ִדי – אני חייב לפלוני ָׁשם ֲחַׁשׁש ָעְר ָמה – נֹו ְת ִנין ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָא ַמר ' ְּתנּו'.
כסףֶׁ .שֹּלא יֹא ְמרּו וכו' – אלא יחשבו ה ַּכּיֹו ֵצא ּבֹוָ :ראּו ֶאת ֲא ִבי ֶהן ֶׁש ִה ְט ִמין ָמעֹות ְּבִׁש ָּדה ֵּת ָבה
שהם חייבים כסף לאחרים .ד ֶּדֶרְך ּו ִמ ְג ָּדל ְו ָא ַמר 'ֶׁשִּל ְפלֹו ִני ֵהן'ֶׁ' ,שְּל ַמ ֲעֵׂשר ֵׁש ִני ֵהן'ִ :אם ְּכמֹו ֵסר
ְּד ָבָריו ָל ֶהן – ֲהֵרי ְּד ָבָריו ַק ָּי ִמין; ְו ִאם ְּכ ַמ ֲעִרים – ֹלא ָא ַמר ְּכלּום.
הֹו ָד ָיה – ראה לעיל ט,טְ .וֹלא ָה ָיה ָׁשם
ֲחַׁשׁש ָעְר ָמה – שלא ייראו בניו עשירים
וכיוצא בזה (שלא כבבריא ,שגם אם אמר דרך ו ְו ֵכן ִאם ָּבא ֶא ָחד ְו ָא ַמר ָל ֶהן ' ֲא ִני ָר ִאי ִתי ֶאת ֲא ִבי ֶכם ֶׁש ִה ְט ִמין
הודיה ,יכול לטעון שאמר רק כדי שלא יחשבו שהוא ָמעֹות ְּבִׁש ָּדה ֵּת ָבה ּו ִמ ְג ָּדל ְו ָא ַמרֶׁ :שִּל ְפלֹו ִני ֵהן'ֶׁ' ,שְּל ַמ ֲעֵׂשר
ֵׁש ִני ֵהן'ִ :אם ָהיּו ְטמּו ִנין ַּבַּב ִית – ֹלא ָא ַמר ְּכלּום; ַּבׂ ָּש ֶדה –
עשיר .ראה טוען ונטען ז,א.)2
ה ַּכּיֹו ֵצא ּבֹו – מקרים שמפרשים בהם
ְּד ָב ָריו ַק ָּי ִמיןְּ .כ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָברָּ :כל ֶׁש ִאּלּו ָיכֹול ִלְּט ָלן – ְּד ָב ָריו את דבריו בהתאם לנסיבותִׁ .ש ָּדה –
ארגז עץ (פה"מ כלים טו,א) לתמרוקי נשים
(ראה פה"מ שבת טז,ה; ק')ֵּ .ת ָבה – תיבת ַק ָּי ִמין; ְו ִאם ָלאו – ֹלא ָא ַמר ְּכלּום.
השולחני ,חלפן הכספים (פה"מ כלים טו,א),
ז ֲהֵרי ֶׁש ָה ָיה ִמ ְצ ַט ֵער ַעל ָמעֹות ֶׁש ִהִּני ַח לֹו ָא ִביוְ ,וֹלא ָי ַדע
והוא הדין לכל תיבהִ .מ ְג ָּדל – ארון עץ
לאחסון בגדים או מזון (פה"מ :עירובין ֵהי ָכן ֶה ְחִּבי ָאןְ ,ו ָא ְמרּו לֹו ַּב ֲחלֹום 'ָּכְך ְו ָכְך ֵהןּ ,ו ְב ָמקֹום ְּפלֹו ִני
ג,ג; שבת טז,ה; כלים יב,ג; כלים טו,א)ַ .מ ֲעֵׂשר ֵהןְ ,וֶׁשִּל ְפלֹו ִני ֵהן' אֹו 'ֶׁשְּל ַמ ֲעֵׂשר ֵׁש ִני ֵהן'ּ ,ו ְמ ָצ ָאן ַּבָּמקֹום
ֵׁש ִני – מעשר הנאכל על ידי הבעלים ֶׁשֶּנ ֱא ַמר לֹו ְו ַכִּמ ְנ ָין ֶׁשֶּנ ֱא ַמר לֹו – ֶזה ָה ָיה ַמ ֲעֶׂשהְ ,ו ָא ְמרּו
בקדושה בירושלים בשנים אבד"ה ֲח ָכ ִמיםִּ :ד ְבֵרי ֲחלֹומֹות ֹלא ַמ ֲע ִלין ְוֹלא מֹוִרי ִדין.
במחזור השמיטה .ואם אינו יכול לעלות
לירושלים ,פודה אותם בדמים ,והם נעשים חולין ,ומותר לאכלם ,ומעלה את דמיהם לירושלים וקונה בהם מאכלים
וקרבנות שלמיםְּ .כ ַמ ֲעִרים – כדי שלא ייראה עשיר.
ו ִאם ָהיּו ְטמּו ִנין ַּבַּב ִית – במקום שאין העד יכול להגיע אליהםֹ .לא ָא ַמר ְּכלּום – מפני שעד אחד אינו נאמן בדיני ממונות,
ולכן אינו נאמן להעיד שממון שנמצא ברשות היורשים שייך לפלוני (המאירי סנהדרין ל,א)ַּ .בׂ ָּש ֶדה ְּד ָב ָריו ַק ָּי ִמין – מאחר
שאילו רצה ,היה יכול ליטול את המעות ולתת אותם לאותו פלוני ,אנו סומכים על דבריו עליהן (לדין מיגו ,ראה לעיל ט,כג).
ז ֲהֵרי ֶׁש ָה ָיה ִמ ְצ ַט ֵער ַעל ָמעֹות ֶׁש ִהִּני ַח לֹו ָא ִביו – ואינו יודע או אינו זוכר היכן הניח אותן .המילים "הרי ...אביו" אינן
באות בתלמוד ,והן תוספת של הרמב"ם הנובעת מתפיסתו ש"כבר ידוע כי הדבר אשר האדם בעת יקיצתו ושימוש חושיו
עסוק בו מאוד ,שקוע בו ומשתוקק לו ,הוא אשר פועל בו הכוח המדמה בעת השינה" (מו"נ ב,לו) ,כדברי התלמוד במקום
אחר" :אין מראין לאדם [בחלום] אלא מהרהורי לבו" (בבלי ברכות נה,ב)ֹ .לא ַמ ֲע ִלין ְוֹלא מֹו ִרי ִדין – תוכן החלום אינו בגדר
אמת שיש לה תוקף מעשי מחייב ,אלא רק הערה מוסרית לאדם .וכך צריך להבין את משמעותו של החלום הן בחלום
רע" :הרואה חלום רע – צריך להתענות למחר ,כדי שישוב ויעור למעשיו ,ויחפש בהם ,ויחזור בתשובה" ,שיש דברים
המציקים לו בתת ההכרה ועולים בחלום; והן בנידוי בחלום "מי שנדוהו בחלום – אפלו ידע מי נידהו ,צריך עשרה בני
אדם ששונין הלכות להתירו מנדוי" (תלמוד תורה ז,יב) ,מפני שאפילו מי שנידה את עצמו צריך שיפרו לו את נדרו (שם,יא).
