Page 386 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 386
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ט 364
ט ֵּיׁש ִל ְפלֹו ִני ֶא ְצ ִלי – אני חייב לפלוני .החזרת חוב
ט ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשהֹו ָדה ֶׁש' ֵּיׁש ִל ְפלֹו ִני ֶא ְצ ִלי ָּכְך ְו ָכְך חֹוב, ְּתנּוהּו לֹו – ואם לא אמר 'תנוהו לו' ,אין
נותנין (כלהלן י,ג) .הֹו ָד ָיתֹו הֹו ָד ָיה – דבריו
ְּתנּוהּו לֹו' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר 'ְּכ ִלי ְּפלֹו ִני הּוא ִּפ ָּקדֹון ְּב ָי ִדי ִל ְפלֹו ִני, נחשבים כמתנת בריא (מכירה יא,טו) ,והיא
ְּתנּוהּו לֹו'ָ ' ,ח ֵצר ְּפלֹו ִנית ֶׁשִּל ְפלֹו ִני ִהיא'' ,חֹוב ֶׁש ֵּיׁש ִלי ְּב ַיד תקפה מיד ,ואינו יכול לחזור בו .והקלו
ְּפלֹו ִני ֵאינֹו ֶׁשִּליֶׁ ,שִּל ְפלֹו ִני הּוא' – ְּב ָכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ְו ַכּיֹו ֵצא חכמים בשכיב מרע ולא חייבוהו לכתוב,
ָּב ֶהן ,הֹו ָד ָיתֹו הֹו ָד ָיהַ .ו ֲא ִפּלּו הֹו ָדה ַהֵּגר ִל ְבנֹו ֶׁש ֵאין הֹוָרתֹו והחשיבו את אמירתו ככתיבה ,ואינו
ִּב ְק ֻדׁ ָּשה – ְּד ָבָריו ַק ָּי ִמיןֲ .א ִפּלּו הֹו ָדה ְׁש ִכיב ְמַרע ְלגֹוי – צריך לייחד עדים כבהודאת בריא (שם),
משום ש"אין אדם משטה בשעת מיתה"
נֹו ְת ִנין לֹו. (לעיל ח,ד; ר"י מיגאש ב"ב קמט,א)ְּ .ד ָב ָריו
ַק ָּי ִמין – מפני שאין מדובר בירושה
מתנת חינם לגוי או מתנה שאינה תקפה בבנו הגר אלא
בהחזרת חוב .ואולם יש לקיים את
י ֲא ָבל ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשִּצָּוה ִל ֵּתן ְלגֹוי ַמ ָּת ָנה – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו,
ֶׁש ֶּזה ְּכ ִמי ֶׁשִּצָּוה ַל ֲעבֹר ֲע ֵבָרה ִּב ְנ ָכ ָסיו .יא ָא ַמר 'ְּפלֹו ִני ַע ְב ִּדי דבריו גם אם ידוע שאינם נכונים ,מפני
שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי .ונתנו
– ֲעׂשּו אֹותֹו ֶּבן ֹחִרין' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר ' ָעִׂשי ִתי אֹותֹו ֶּבן חִֹרין' אֹו ' ֲהֵרי חכמים לגר דרך להעביר את נכסיו לבנו
הּוא ֶּבן ֹחִרין' – ּכֹו ִפין ֶאת ַהּיֹוְרִׁשין ּו ְמַׁש ְחְרִרין אֹותֹוֶׁ ,ש ָה ֶע ֶבד הביולוגי שאינו בנו מבחינה הלכתית,
ֶיְׁשנֹו ְּב ִמ ְק ָצת ִמ ְצוֹות .יב ָא ַמר 'ְּפלֹו ִנית ִׁש ְפ ָח ִתי – ֲעׂשּו ָלּה על ידי שיודה שהם שייכים לבנו.
קֹוַרת רּו ַח' – עֹוִׂשין ָלּהְ ,ו ֵאי ָנּה עֹו ֶב ֶדת ֶאָּלא ֲעבֹו ָדה ֶׁש ִהיא י ַל ֲעבֹר ֲע ֵבָרה ִּב ְנ ָכ ָסיו – שאסור לתת
רֹו ָצה ָּבּה ִמָּכל ָה ֲעבֹודֹות ַה ְּידּועֹות ָל ֲע ָב ִדים ְּבאֹותֹו ָמקֹום. מתנה לגוי (לעיל ג,יא) .יא ָא ַמר וכו'
– בשכיב מרע ,די שיאמר לשונות אלו,
מפני שבבריא ,אם כתב בשטר אחת מן סירוב לקבל את מתנתו
יג ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ֶא ָחדְ ,ו ָא ַמר ַהָּלה ' ֵאי ִני הלשונות הללו ,העבד יוצא לחופשי
רֹו ֶצה ָּב ֶהן' – ֹלא ָק ָנה .יד ָׁש ַתקְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָצַוח – ָק ָנה, (עבדים ו,ב)ּ .כֹו ִפין ֶאת ַהּיֹו ְרִׁשין – שאם
הם מסרבים לשחררו ,בית דין מכריח
ֶׁש ִּד ְבֵרי ְׁש ִכיב ְמַרע ִּכ ְכתּו ִבין ְו ִכ ְמסּוִריןְ ,ו ֵכיָון ֶׁשׁ ָּש ַתק ֵאינֹו אותם לכתוב לו גט שחרור (עבדים ח,יג).
ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו. ֶׁש ָה ֶע ֶבד ֶיְׁשנֹו ְּב ִמ ְק ָצת ִמ ְצוֹות – העבד
הוא במצב ביניים ,בין יהודי לגוי ,וחייב
נתינה כפולה במצוות כאישה (חגיגה ב,א) .לכן אין כאן
מתנת חינם לגוי (כס"מ) .ועוד מן הסתם
טו ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּכ ַתב ָל ֶזהְ ,ו ָח ַזר ְו ָכ ַתב ְל ַא ֵחר – ָה ַא ֲחרֹון
עשה העבד לאדון טובה שבגללה שחרר
ָק ָנהֶׁ ,ש ֵּיׁש לֹו ַל ֲחזֹר ַעד ֶׁש ָּימּותֵּ ,בין ַּבּ ֹכל ֵּבין ְּב ִמ ְק ָצתֵּ ,בין אותו ,ולכן אין כאן מתנת חינם (מ"מ.
ְל ַע ְצמֹו ֵּבין ְל ַא ֵחרַ .ו ֲא ִפּלּו ָּכ ַתב ְו ִזָּכה ָלִראׁשֹוןְ ,ו ָכ ַתב ְו ִזָּכה
ָל ַא ֲחרֹון – ָה ַא ֲחרֹון ָק ָנהֶׁ ,שׁ ְּש ִכיב ְמַרע ֶׁש ִּזָּכהֲ ,ע ַד ִין ַמ ְּת ַנת לתוקף השחרור ,ראה עבדים ט,ו)ִׁ .ש ְפ ָח ִתייב
– וכן אם אמר כן לעבד (מ"מ)ֹ .ק ַרת
רּו ַח – הנאה ,שביעות רצון ,שאין כאן ְׁש ִכיב ְמ ַרע ִהיא.
שחרור .עֹוִׂשין ָלּה – "מפני שמצוה
לקיים דברי המת" (עבדים ו,ד) .ואין אנו מפרשים את דבריו שצווה לשחרר אותה ,אלא עושים לה קורת רוח שתעבוד
בעבודה שהיא בוחרת .אבל אם "ציווה ואמר 'שחררוה' – כופין את היורשין לשחרר אותה" (שם).
יד ָׁש ַתק – אחרי ששמע שנתן לו השכיב מרע מתנהְ .ו ֵכיָון ֶׁשׁ ָּש ַתק ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו – כדין מקבל מתנה ,שאינו
יכול לחזור בו (לעיל ד,א).
טו ְו ָח ַזר ְו ָכ ַתב ְל ַא ֵחר – כתב בשטר אחר שהנכסים נתונים לאדם אחרֶׁ .ש ֵּיׁש לֹו ַל ֲחזֹר ַעד ֶׁש ָּימּות – כל שכיב מרע,
יכול להתחרט ולחזור בו ממתנתו כל עוד הוא חי ,ומתוך שכתב את הנכסים האלה לאחר ,מוכח שחזר בו מן המתנה
שנתן לראשוןָּ .כ ַתב ְו ִזָּכה ָלִראׁשֹון – מסר את שטר המתנה לאחר כדי שיזכה בה בעבור האדם הראשוןֲ .ע ַד ִין ַמ ְּת ַנת
ְׁש ִכיב ְמַרע ִהיא – אף על פי שזיכה ,אין המתנה חלה אלא לאחר מותו.
