Page 382 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 382
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ח 360
אינו מקבל אלא אחר המיתה .בכתובה קניין במתנת שכיב מרע
י ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּכתּוב ָּבּה ִק ְנ ָיןֵּ ,בין ָה ְי ָתה ְּב ִמ ְק ָצת ְנ ָכ ָסיו יש עוד סעיפים שמובטח בהם לאישה
"להיות ניזונת מנכסיו ויושבת בביתו
ֵּבין ָה ְי ָתה ְּב ָכל ְנ ָכ ָסיו – חֹוְׁשִׁשין ָלּה ֶׁשָּמא ֹלא ָּג ַמר ְל ַה ְקנֹותֹו אחר מותו כל זמן אלמנותה ,ולהיות
ֶאָּלא ִּבְׁש ָטרְ ,והֹו ִאיל ּו ַמ ָּת ָנה זֹו ֹלא ִּת ְק ֶנה ֶאָּלא ְל ַא ַחר ִמי ָתה, בנותיה ממנו ניזונות אחרי מותו עד
ֵאין ְׁש ָטר ְל ַא ַחר ִמי ָתהַ ,ו ֲהֵרי ַהַּמ ָּת ָנה ְּב ֵט ָלה .יא ְו ִאם ָקנּו שיתארסו ,ולהיות בניה הזכרים ממנו
יורשין כתובתה יתר על חלקם בירושה
ִמֶּמּנּו ְּכ ֵדי ְל ַיּפֹות ּ ֹכ ַח ַהְּמ ַקֵּבלְּ ,כגֹון ֶׁשָּכתּוב ָּבּה 'ְו ָק ִנינּו ִמֶּמּנּו שעם אחיהם מאישה אחרת" (אישות יב,ב),
מּו ָסף ַעל ַמ ָּת ָנה זֹו' – ֲהֵרי ִהיא ַק ֶּי ֶמת. ועליהם מדובר בהלכה זו ,מפני שאינם
יב ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר 'ִּכ ְתבּו ּו ְתנּו ָמ ֶנה ִל ְפלֹו ִני'ּ ,ו ֵמת ֹק ֶדם נגבים אלא מנכסים בני חורין ,כלומר
שלא נמכרו ולא ניתנו במתנה לאחרים
ֶׁש ִּי ְכ ְּתבּו ְו ִי ְּתנּו לֹו – ֵאין ּכֹו ְת ִבין ְו ֵאין נֹו ְת ִניןֶׁ ,שָּמא ֹלא ָּג ַמר (שם יח,יג; יט,ט) .וכאן מתנת שכיב מרע
אינה נחשבת לעניין זה כמכר אלא
ְל ַה ְקנֹותֹו ֶאָּלא ִּבְׁש ָטרְ ,ו ֵאין ְׁש ָטר ְל ַא ַחר ִמי ָתה .יג ְו ִאם
כירושה ,ולכן האלמנה והבנות ניזונות
ָא ַמר 'ִּכ ְתבּו' ְּכ ֵדי ְל ַיּפֹות ּכֹ ַח ַהְּמ ַקֵּבלְּ ,כגֹון ֶׁש ָא ַמר ' ְּתנּו ָמ ֶנה מנכסים שנתן הבעל במתנת שכיב מרע.
ִל ְפלֹו ִניְ ,ו ַאף ִּכ ְתבּו ְו ִח ְתמּו ּו ְתנּו לֹו' – ֲהֵרי ֵאּלּו ּכֹו ְת ִבין ְונֹו ְת ִנין
י ֶׁשָּכתּוב ָּבּה ִק ְנ ָין – שכתוב בשטר
ְל ַא ַחר ִמי ָתה.
המתנה שנעשה מעשה קניין כדי לתת
שכיב מרע שהבריא תוקף למתנהֵּ .בין ָה ְי ָתה ְּב ִמ ְק ָצת ְנ ָכ ָסיו
ֵּבין ָה ְי ָתה ְּב ָכל ְנ ָכ ָסיו – אם נתן את כל
יד ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ַמ ָּת ָנה ְס ָתם ְוֹלא ִׁש ֵּיר ְּכלּום נכסיו כשהוא שכיב מרע ,אין צורך
בקניין .וכן אם נתן רק חלק מנכסיו,
– ִאם ָע ַמד ,חֹו ֵזרַ ,ו ֲא ִפּלּו ָקנּו ִמ ָּידֹו ְּכ ֵדי ְל ַיּפֹות ֶאת ּ ֹכחֹוֵּ ,בין
אך אמר בפירוש שהוא נותן אותם ֶׁש ִה ְק ָנה ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ֶא ָחד ֵּבין ֶׁשְּכ ָת ָבן ִלְׁש ַנ ִיםֶׁ ,ש ֻא ְמ ַּדן ַּד ַעת
כמתנת שכיב מרע (להלן יז) .חֹוְׁשִׁשין
הּוא ֶׁשֹּלא ָנ ַתן ֶזה ַהּכֹל ֶאָּלא ְו ִנ ְתַּכֵּון ֶׁשֹּלא ִי ְקנּו ְּכלּום ֶאָּלא ָלּה וכו' – כיוון שלא ברור אם ויתר על
ְל ַא ַחר מֹותֹו. זכותו להקנות במתנת שכיב מרע או
טו ִׁש ֵּיר ְּכלּום ְל ַע ְצמֹוֵּ ,בין ַקְר ַקע ֵּבין ִמַּט ְל ְט ִלין – ֲהֵרי זֹו רצה להקנות לו דווקא בשטר כבריא.
ֵאין ְׁש ָטר ְל ַא ַחר ִמי ָתה – השטר אינו
ַמ ָּת ָנה ְּב ִמ ְק ָצתּ ,ו ְס ָת ָמּה ְּכ ַמ ְּת ַנת ָּבִריאֶׁ ,שּקֹו ֶנה ִמ ְּז ַמן ַהְּכ ִתי ָבה, חל אחרי פטירתו של המצֶּוה ,מפני
ְל ִפי ָכְך ֵאינֹו חֹו ֵזר; ְוהּוא ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹוֶׁ ,שַּמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרע שאין אדם שליט על נכסיו לאחר מותו.
ְּב ִמ ְק ָצת ְצִרי ָכה ִק ְנ ָיןֵּ ,בין ָע ַמד ֵּבין ֹלא ָע ַמד. יא ְל ַיּפֹות ּכֹ ַח ַהְּמ ַקֵּבל וכו' – אין
בקניין כדי לבטל את זכותו במתנת
שכיב מרע ,אלא רק להוסיף למקבל תוקף למראית עין ,שלא יוכל הנותן לחזור בו .למעשה ,גם אחרי שקנו מידו ,יכול
הנותן לחזור בו (להלן ט,טו).
יב ָמ ֶנה ִל ְפלֹו ִני – הקניית מקצת מן הנכסים ,שהיא תקפה בשכיב מרע רק אם אמר במפורש שהוא מצֶּוה מחמת שהוא
שכיב מרע (להלן יז)ֶ .אָּלא ִּבְׁש ָטר – ולכן השתמש במילים 'ִּכתבו ותנו' ,שאין השטר נקנה אלא במסירתו למקבל (לעיל ג,א).
יד ַמ ָּת ָנה ְס ָתם – בלא לפרש שייקנו הנכסים רק לאחר מותוְ .וֹלא ִׁש ֵּיר – לא השאיר לעצמו מנכסיוָ .ע ַמד – הבריא.
ֶׁש ֻא ְמ ַּדן ַּד ַעת הּוא וכו' – מניחים שהעובדה שלא שייר לעצמו כלום מעידה שנתן רק מפני שחשב שהוא עתיד למות
תוך זמן קצר (פה"מ פאה ג,ח).
טו ִׁש ֵּיר ְּכלּום ְל ַע ְצמֹו – אומדים את דעתו ,שהיה סבור שיבריא ממחלתו ,ולכן שייר לעצמו ,ולכן אין מתנתו בגדר
מתנת שכיב מרע (פה"מ ב"ב ט,ו)ּ .ו ְס ָת ָמּה ְּכ ַמ ְּת ַנת ָּב ִריא – אין דינה כמתנת שכיב מרע אלא כמתנה רגילה של אדם בריא,
שהיא חלה משעת הקניין או משעת המסירה ואי אפשר לבטלהֶׁ .שּקֹו ֶנה ִמ ְּז ַמן ַהְּכ ִתי ָבה – אין הכוונה שהכתיבה מקנה,
אלא שנדרש מעשה קניין במסירה או בחליפין (מכירה א,ז; ולהלן יח) ,הנעשה בדרך כלל סמוך לכתיבה ,ומעשה הקניין
הוא הגורם למתנה לחול.
