Page 379 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 379
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ז 357
ְּבהֹו ָצ ָאתֹו – ֵאינֹו ְמ ַנֶּכה לֹו ֶאָּלא ִׁשעּור ַמה ׁ ֶּש ָא ַכל ְוָׁש ָתה ,ט ְּתנּו ִלי ׁשֹוְׁש ִבי ִני ְו ֶאְׂש ַמח ִעּמו –
אני מחוייב להחזיר את השושבינות רק
בחתונתו של שמעון .ואם אתם מבקשים ּו ְמַׁשֵּלם לֹו ַהׁ ְּש ָאר.
לתבוע אותי ,קייימו את חלקכם והזמינו מת אחד מן השושבינים
אותי לחתונת שמעון וכלתו. ט ֵמת ִׁש ְמעֹון קֹ ֶדם ֶׁש ִּיׂ ָּשא ִאׁ ָּשה ,אֹו ָנָׂשא ּו ֵמת ְּבתֹוְך ְי ֵמי
י ָׂש ַמח ִעּמֹו – השתתף בחתונתוַ .ח ָּיב ַהִּמְׁש ֶּתה – ֵאין ְראּו ֵבן ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ְליֹוְרֵׁשי ִׁש ְמעֹון ְּכלּום,
ֶׁש ֲהֵרי אֹו ֵמר ָל ֶהם ' ְּתנּו ִלי ׁשֹוְׁש ִבי ִני ְו ֶאְׂש ַמח ִעּמֹו'.
ְראּו ֵבן ְל ַה ֲח ִזיר ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות ְליֹוְרָׁשיו –
מפני שכבר נתחייב להחזיר אותה לפני
מות שמעון. י ְל ִפי ָכְךִ ,אם ָׂש ַמח ִעּמֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ֵמת ִׁש ְמעֹון ,אֹו ֶׁש ָּקָרא לֹו
יא ּכֹו ִפין את יֹוְרֵׁשי ְראּו ֵבן ְל ַה ֲח ִזיר ְוֹלא ָּבא ,אֹו ֶׁשֹּלא ָה ָיה ַּבְּמ ִדי ָנה ,אֹו ֶׁשֹּלא הֹו ִדיעֹו – הֹו ִאיל
ְוָׁש ְלמּו ְי ֵמי ַהִּמְׁש ֶּתה ְו ַא ַחר ָּכְך ֵמת ִׁש ְמעֹוןַ ,ח ָּיב ְראּו ֵבן
ְּב ִנּכּוי – כדין חוב שהיה לאביהם,
ו"מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן
ְל ַה ֲח ִזיר ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות ְליֹו ְרָׁשיו :אֹו ֻּכָּלּה ,אֹו ְּב ִנּכּוי ִאם ֹלא מן המיטלטלין שהניח" (מלווה ולווה,יא,ח).
והניכוי הוא מפני שאביהם לא נטל חלק
בחתונה. הֹו ִדיעֹו אֹו ֹלא ָה ָיה ִעּמֹו ַּבְּמ ִדי ָנה.
יא ֵמת ְראּו ֵבןְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָנָׂשא ִׁש ְמעֹון ִאׁ ָּשה ְוָׁש ְלמּו ְי ֵמי יב ּכֹו ִפין ֶאת יֹוְרָׁשיו ְלַׁשֵּלם
ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות – גם במקום שלא נהגו
לגבות את השושבינות מן היורשים, ַהִּמְׁש ֶּתהָ :מקֹום ֶׁשָּנ ֲהגּו ִל ְגּבֹות ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות ִמן ַהּיֹוְרִׁשים –
מפני שנתחייב בה אביהם עוד לפני ּכֹו ִפין יֹוְרֵׁשי ְראּו ֵבן ְל ַה ֲח ִזיר ְּב ִנּכּוי; ּו ָמקֹום ֶׁשֹּלא ָנ ֲהגּו – ֵאין
ַהּיֹוְרִׁשין ְמַׁשְּל ִמין ְּכלּום .מותו.
יג ְּד ָבִרים – דינים .א)ִ נ ְגֵּבית ְּב ֵבית
יב ֵמת ְראּו ֵבן ַא ַחר ֶׁשָּנָׂשא ִׁש ְמעֹון ִאׁ ָּשה ְוָׁש ְלמּו ְי ֵמי ַהִּמְׁש ֶּתה
ִּדין – ראה לעיל ביאור הלכה ב.
– ּכֹו ִפין ֶאת יֹו ְרָׁשיו ְלַׁשֵּלם ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות ְּב ָכל ָמקֹוםֶׁ ,ש ֲה ֵרי ב)ְּ בעֹו ָנ ָתּה – יכול המקבל לדחות את
ִנ ְת ַח ֵּיב ֲא ִבי ֶהם ְלַׁשֵּלםְ ,ו ִאם ֻּכָּלּה ָה ָיה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם – ְמַׁשְּל ִמין החזרת השושבינות ,עד שייווצר מצב
דומה מצד המשלח (כמבואר לעיל ג-ד).
ג)ִ רִּבית – היא התוספת (הרווח) שנוטל ֶאת ֻּכָּלּה; ְו ִאם ְּב ִנּכּוי – ְמַׁשְּל ִמין ְּב ִנּכּוי.
המלווה מן הלווה בתמורה על שהלווה דינים מיוחדים לשושבינות
לו .והריבית אסורה מן התורה (לדיני
ריבית ,ראה מלווה ולווה ד-ו)ֶׁ .שֹּלא ַעל ְמ ָנת יג ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִרים ֶנ ֶא ְמרּו ַּבּׁשֹוְׁש ִבינּות :א) ִנ ְגֵּבית ְּב ֵבית ִּדין,
ְלהֹו ִסיף לֹו ָׁש ַלח – אלא לכבוד עצמו,
ֶׁש ֵאי ָנּה ֶאָּלא ְּכ ִמ ְלָוה; ב) ְו ֵאי ָנּה ִמְׁש ַּתֶּל ֶמת ֶאָּלא ְּבעֹו ָנ ָתּה ְּכ ֵעין
להראות את נדיבותו (המאירי ב"ב קמה,א). ִנּׂשּו ֵאי ִראׁשֹוןֶׁ ,ש ֶּזה ְּכמֹו ְּת ַנאי הּואַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ֵּפֵרׁש
ד) ְו ֵאין ַהׁ ְּש ִבי ִעית ַמְׁש ַמ ְט ָּתּה – אף על ֶׁש ַעל ַּד ַעת זֹו ְׁש ָל ָחּה; ג) ְו ֵאין ָּבּה ִמּׁשּום ִרִּבית – ֲא ִפּלּו ָׁש ַלח לֹו
פי שבסוף שנת השביעית נמחקים כל ִּדי ָנר ְו ֶה ֱח ִזיר לֹו ֲעָׂשָרהֻ ,מ ָּתרֶׁ ,שֹּלא ַעל ְמ ָנת ְלהֹו ִסיף לֹו ָׁש ַלח;
החובות וההלוואות שהגיע זמן פירעונם
ולא נגבו (שמיטה ויובל ט,ד)ֶׁ .ש ֵאינֹו ָיכֹול ד) ְו ֵאין ַהׁ ְּש ִבי ִעית ַמְׁש ַמ ְט ָּתּהֶׁ ,ש ֵאינֹו ָיכֹול ִלּ ֹגׂש אֹותֹו ּו ְל ָת ְבעֹו
ִלּ ֹגׂש אֹותֹו ּו ְל ָת ְבעֹו וכו' – אינו יכול ַעד ֶׁש ִּיׂ ָּשא ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשָּנָׂשא הּוא; ה) ְו ֵאין ַהְּבכֹור נֹו ֵטל ָּבּה ִּפי
ללחוץ אותו (ראה ת"א לדברים טו,ב) ולתבוע ְׁש ַנ ִים ְּכֶׁש ַּת ֲחזֹר ַלּיֹוְרִׁשיןִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָראּויְ ,ו ֵאין ַהְּבכֹור נֹו ֵטל
ממנו שיחזיר את ההלוואה ,אם עדיין לא
עשה משתה דומה לזה שנתן לו בו את ָּב ָראּויְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר ִּב ְמקֹומֹו (נחלות ג,א).
השושבינות ,ולכן אין השמיטה משמטת
את חובו (שמיטה ויובל ט,ט; המאירי ב"ב קמה,א) .ה) ֵאין ַה ְּבכֹור נֹו ֵטל ָּבּה ִּפי ׁ ְש ַנ ִים – שלא כמו בירושה רגילה בה הבכור
נוטל כפול ממה שנוטל כל אחד מאחיו (נחלות ב,א)ֶׁ .שהּוא ָראּוי – השושבינות היא נכס העתיד לבוא לידו לאחר מיתת
אביו ,ועדיין לא התקבל (כמו השבת חוב)ְ .ו ֵאין ַהְּבכֹור נֹו ֵטל פי שניים ָּבָראּוי – אלא רק מן הנכסים שהחזיק בהם
אביו ביום מותו (נחלות ג,א).
