Page 378 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 378
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ז 356
החזרת מתנות השושבינות ב ִּדי ָנר – נקרא גם זוז (אישות י,ח)ּ .תֹו ְבעֹו
ב ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות ֵאי ָנּה ַמ ָּת ָנה ְּגמּוָרה; ַה ְּד ָבִרים ְידּו ִעים ֶׁשֹּלא ַּב ִּדין – המנהג המקובל יוצר גמירות דעת
במתן השושבינות ובקבלתה ,והופך
ָׁש ַלח ֶזה ֲעָׂשָרה ִּדי ָנִרין ְּכ ֵדי ֶׁשּיֹא ַכל ְו ִיְׁש ֶּתה ְּבזּוז ֶא ָחדְ ,וֹלא להלכה משפטית מחייבת ,כבהלוואה.
ָׁש ַלח ֶאָּלא ְו ַד ְעּתֹו ֶׁש ִאם ִיׂ ָּשא הּוא ִאׁ ָּשהַ ,י ֲחזֹר ְו ִיְׁש ַלח לֹו ְּכמֹו ראה להלן יג .ומתנות החתונה בימינו
ֶׁשׁ ָּש ַלח לֹוְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ָנָׂשא ֶזה ְוֹלא ֶה ֱח ִזיר לֹו ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות – אין להן אותה משמעות ,ומתוך כך אין
להן התוקף המשפטי המתואר כאן (שו"ע
ֲהֵרי ֶזה ּתֹו ְבעֹו ַּב ִּדין ּומֹו ִצי ָאּה ִמֶּמּנּו .גְ 1ו ֵאין ָיכֹול ְל ָת ְבעֹו אבן העזר סימן ס)ּ .ומֹו ִצי ָאּה ִמֶּמּנּו – גובה
ַעד ֶׁש ִּיׂ ָּשא ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשָּנָׂשא הּוא. את השושבינות .גְּ 1כ ֶדֶרְך ֶׁשָּנָׂשא
גֵּ 2כי ַצד? ְראּו ֵבן ֶׁשָּנָׂשא ְּבתּו ָלה ְוָׁש ַלח לֹו ִׁש ְמעֹון ׁשֹוׁ ְש ִבינּות, הּוא – לפי שראובן זכאי לומר לו 'לא
אעזור לך אלא כמו שסייעת לי בשמחתי
ְו ַא ַחר ָּכְך ָנָׂשא ִׁש ְמעֹון ַא ְל ָמ ָנה – ֵאינֹו ָיכֹול ִל ְתּבֹ ַע ְראּו ֵבן
ְל ַה ֲח ִזיר לֹו ַהּׁשֹוְׁש ִבינּותֶׁ ,ש ֲהֵרי אֹו ֵמר לֹו ' ֵאי ִני ַמ ֲח ִזיר ְלָך בדיוק' (פה"מ ב"ב ט,ד).
ֶאָּלא ִּב ְבתּו ָלהְּ ,כמֹו ֶׁשָּנ ַת ָּתה ִלי'ְ .ו ֵכן ִאם ָׁש ַלח לֹו ְּב ִנּׂשּו ֵאי
גְּ 2בתּו ָלה – רווקה .מנהג לשמוח
ַא ְל ָמ ָנה – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ָת ְבעֹו ּו ְל ַה ֲח ִזיר לֹו ְּב ִנּׂשּו ֵאי ְּבתּו ָלה.
שמחה יתרה בנישואי הבתולה" ,כגון
ד ָעָׂשה ְראּו ֵבן ִמְׁש ֶּתה ְּב ָגלּוי ּו ְב ַפְר ֶה ְס ָיא ְו ָעָׂשה ִׁש ְמעֹון מיני שמחה [ריקוד לפני הכלה וכדומה]
או מלבוש ידוע או כתרים או שאר
ְּב ִצ ְנ ָעה ,אֹו ֶׁש ָעָׂשה ְראּו ֵבן ְּב ִצ ְנ ָעה ְו ָעָׂשה ִׁש ְמעֹון ְּב ַפְר ֶה ְס ָיא דברים שאין עושים כן אלא לבתולה"
– ֵאינֹו ָיכֹול ְל ָת ְבעֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי אֹו ֵמר לֹו ' ֵאי ִני עֹוֶׂשה ִעְּמָך ֶאָּלא
(אישות טז,כה).
ְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ָעִׂשי ָת ִעִּמי'.
ה ְמ ִדי ָנה – עיר .קֹול ַט ְב ָלה – קול
ה ְראּו ֵבן ֶׁשָּנָׂשאְ ,וָׁש ַלח לֹו ִׁש ְמעֹון ׁשֹוׁ ְש ִבינּות ְו ָא ַכל ְוָׁש ָתה
המופק מהכאה על כלי כגון תוף,
ִעּמֹוְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָנָׂשא ִׁש ְמעֹון ְּכ ִנּׂשּו ֵאי ְראּו ֵבן ַע ְצ ָמןּ ,ו ָבא ְראּו ֵבן המיועד להזמין את השומעים להשתתף
ְו ָא ַכל ְוָׁש ָתה ִעּמֹו ,אֹו ֶׁש ָּקָרא לֹו ִׁש ְמעֹון ֶל ֱא ֹכל ְוֹלא ָר ָצה ָלבֹוא,
אֹו ֶׁש ָה ָיה ַּבְּמ ִדי ָנה ְוָׁש ַמע קֹול ַט ְב ָלה ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵאין ַּדְרָּכן בשמחה.
ִל ְקרֹות ֶא ָחד ֶא ָחד ֶאָּלא ָּכל ַהּׁשֹו ֵמ ַע ָיבֹואְ ,וָׁש ַמע ְוֹלא ָּבא –
ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות ֻּכָּלּהֶׁ ,ש ֲהֵרי ָי ַדע ְוֹלא ָּבא ,אֹו ָקָרא ו ֹלא ָה ָיה ְראּו ֵבן ַּבְּמ ִדי ָנה – בזמן
לֹו ְּב ָמקֹום ֶׁש ַּדְרָּכן ִל ְקרֹות ֶא ָחד ֶא ָחד ְוֹלא ָּבא. חתונתו של שמעוןְ .מ ַנִּכין – מפחיתים
מן ההחזר .כגון שאם בזמן חתונתו
חישוב דמי השושבינות של ראובן שילם לו שמעון מאה ואכל
בחתונה בשווי עשר ,ואינו יכול לבוא
ו ֹלא ָה ָיה ְראּו ֵבן ַּבְּמ ִדי ָנה – ְמ ַנִּכין לֹו ְּד ֵמי ַמה ׁ ֶּש ָא ַכל ְוָׁש ָתה לחתונתו של שמעון ,ייתן לו תשעים.
זהו עיקר הדין .והמנהג מפורט בהלכה
ִׁש ְמעֹון ֶא ְצלֹוּ ,ו ַמ ֲח ִזיר ְׁש ָאר ַהּׁשֹוְׁש ִבינּותְ .ו ֵכן ִאם ָה ָיה הבאהְ .ו ֵיׁש לֹו – לראובן על שמעון.
ַּבְּמ ִדי ָנה ְוֹלא ְקָר ָאהּו אֹו ֹלא הֹו ִדיעֹו – ְמ ַנִּכין לֹו; ְו ֵיׁש לֹו ָע ָליו
ַּת ְרעֹ ֶמת – רק תלונה (ר' תנחום).
ַּתְר ֹע ֶמתִ ,מְּפ ֵני ֶׁשֹּלא הֹו ִדיעֹו.
ז ֶס ַלע – ארבעה דינריםְ .מ ַנֶּכה לֹו
ז ְו ַכָּמה ְמ ַנִּכין? ָנ ֲהגּו ַּבִּנּכּויִ :אם ִּדי ָנר ֶא ָחד ָׁש ַלח לֹו ִׁש ְמעֹון
ֶמ ֱח ָצה – כיוון שככל שהמתנה גדולה
– ֵאינֹו ַמ ֲח ִזיר לֹו ְּכלּוםֶׁ ,ש ֶּזה הּוא ְּד ֵמי ַמה ׁ ֶּש ָא ַכל; ְו ִאם ָי ֵתר יותר ,נותנים לו מנה גדולה יותר
ַעל ִּדי ָנר ַעד ֶס ַלע ָׁש ַלח לֹו – ְמ ַנֶּכה לֹו ֶמ ֱח ָצה; ח ִמ ֶּס ַלע בסעודה (רשב"ם ב"ב קמה,ב) .ח אֹו ְמ ִדין
ּו ְל ַמ ְע ָלה – אֹו ְמ ִדין ַּד ַעת ַהְּמַׁשֵּל ַח ְוִׁשעּור ַהּׁשֹוְׁש ִבינּותִ :אם
ַּד ַעת ַהְּמַׁשֵּל ַח ְוִׁשעּור ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות וכו'
ָא ָדם ָחׁשּוב הּוא – ְמ ַנֶּכה לֹו ֶמ ֱח ָצה; ְו ִאם ַצר ַע ִין ּו ְמ ַד ְק ֵּדק
– אם הוא אדם חשוב (=בעל מעמד
חברתי בכיר) ,שהוא נדיב ,ואין סכום
זה גדול בעיניו ,יחזיר לו מחצה ,כדין
השולח פחות מסלע .ואם הוא צר עין
(=קמצן) ,שנותן בדיוק כמו שמקבל,
מחזיר לו את המתנה בניכוי מה שאכל
ושתה עמו (ר"י מיגאש ב"ב קמד,ב).
