Page 373 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 373
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ו 351
ַמ ָּת ָנהְּ גלּו ָיהְּ גמּוָרה – המתנה צריכה ְל ַא ֵחר ַמ ָּת ָנה ְּגלּו ָיה ְּגמּוָרהְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָּבא ְּבנֹו – ֵאין ַמ ְּת ָנתֹו
להינתן בגלוי ולא בחשאי (ראה לעיל ה,א). ַק ֶּי ֶמתֶׁ ,ש ַה ְּד ָבִרים מֹו ִכי ִחין ֶׁש ִאּלּו ָי ַדע ֶׁשְּבנֹו ַק ָּיםֹ ,לא ָה ָיה
ומילת "גמורה" משמעה 'בלא תנאי', נֹו ֵתן ָל ֶזה ָּכל ְנ ָכ ָסיוְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ִׁש ֵּיר ִמְּנ ָכ ָסיו ָּכל ֶׁשהּואֵּ ,בין
שלא התנה את המתנה כשבנו אינו
בחייםִ .אם ִׁש ֵּיר (השאיר) ִמְּנ ָכ ָסיו ָּכל ַקְר ַקע ֵּבין ִמַּט ְל ְט ִלין – ַמ ְּת ָנתֹו ַק ֶּי ֶמת.
ֶׁשהּוא – אי אפשר להניח שנתן רק בגלל
שחשב שמת בנו ,כי אילו היה זה הטעם, הכותב כל נכסיו לאחד מבניו
היה נותן את כל נכסיו .אלא שנראה
שהמתנה ניתנה מטעם אחר ,והירושה ב ְו ֵכן ַהּכֹו ֵתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ַמ ָּת ָנה ְל ֶא ָחד ִמָּב ָניוֵּ ,בין ֶׁש ָה ָיה ָּבִריא
היא ממה ששייר ,והמתנה תקפה. ֵּבין ֶׁש ָה ָיה ְׁש ִכיב ְמַרעֲ ,א ִפּלּו ָה ָיה ַהֵּבן ָק ָטן ַהֻּמָּטל ַּב ֲעִרי ָסה
– ֹלא ָעָׂשהּו ֶאָּלא ַאִּפ ְטרֹוּפֹוסַ ,ו ֲהֵרי הּוא ְּב ָכל ַהְּנ ָכ ִסים ְּכ ֶא ָחד
ב ַהּכֹו ֵתב – בשטר ,מניחים שכוונתו ֵמ ֶא ָחיו; ֻא ְמ ַּדן ַּד ַעת הּוא ֶׁשֹּלא ִנ ְתַּכֵּון ֶאָּלא ִל ְהיֹות ֶא ָחיו
ִנְׁש ָמ ִעין לֹוְ .ו ִאם ִׁש ֵּיר ָּכל ֶׁשהּואֵּ ,בין ַקְר ַקע ֵּבין ִמַּט ְל ְט ִלין –
לפרסם את דבר מינוי אפיטרופוס על
נכסיו (סמ"ע רמו,ה) .אבל בעל פה ,כיוון ָז ָכה ַהֵּבן ַּבַּמ ָּת ָנה.
שאין פרסום לדבריו ,ניתן להניח
שהתכוון לתת אותם במתנה (נחלות ו,ב). ג ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ֶׁשָּכ ַתב ְל ֵבן ֵּבין ַהָּב ִניםֲ .א ָבל ִאם
ראה בטבלה הבאה: ָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ֵבן ֵּבין ַהָּבנֹות ,אֹו ְל ַבת ֵּבין ַהָּבנֹות ,אֹו ְל ֶא ָחד
ִמן ַהּיֹוְרִׁשין ֵּבין ְׁש ָאר ַהּיֹוְרִׁשים – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִׁש ֵּיר ְּכלּום,
מעניק מעניק נכסיו
נכסיו בירושה ַמ ְּת ָנתֹו ַק ֶּי ֶמת.
במתנה
הכותב כל נכסיו לאשתו
כשהמצֶּוה בריא :דבריו
ד ְו ֵכן ַהּכֹו ֵתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ִאְׁשּתֹוֵּ ,בין ָּבִריא ֵּבין ְׁש ִכיב ְמַרע
חסרי תוקף (נחלות ו,ד) .נחשב באמירה
– ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹוֹ ,לא ָעָׂשה אֹו ָתּה ֶאָּלא ַאִּפ ְטרֹוְּפ ָיא ַעל
כשהמצֶּוה שכיב מרע :מתנה יֹוְרָׁשיוֵּ ,בין ֶׁש ָהיּו יֹוְרָׁשיו ָּב ָניו ִמֶּמָּנה אֹו ֵמ ַא ֶחֶרת אֹו ֶא ָחיו אֹו
ְׁש ָאר יֹוְרָׁשיוְ .ו ִאם ִׁש ֵּיר ָּכל ֶׁשהּואֵּ ,בין ַקְר ַקע ֵּבין ִמַּט ְל ְט ִלין –
נחשב ירושה (נחלות ו,ב( .3נחלות ו,ה).
ָק ָנת ָּכל ֶׁשָּכ ַתב ָלּה.
וראה ההתניות שם; להלן יב,א).
ה ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּב ְנׂשּו ָאהֲ .א ָבל ִאם ָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו
נעשה כשהמצֶּוה בריא :דבריו בכתיבה
אפיטרופוס חסרי תוקף (נחלות ו,ד). ְל ִאְׁשּתֹו ֲארּו ָסה אֹו ְּגרּוָׁשה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִׁש ֵּיר ְּכלּוםֲ ,הֵרי
כשהמצֶּוה שכיב מרע: ִהיא ִּכְׁש ָאר ָּכל ָא ָדםּ ,ו ַמ ְּת ָנתֹו ַק ֶּי ֶמת.
(בהלכה
נעשה אפיטרופוס (נחלות
שלפנינו). ו,ב.)3
סיכום הדינים במקרים שהאב מעניק,
באמירה או בכתיבה ,את כל נכסיו
לאחד מבניו ,במתנה או בירושה
ֵּבין ֶׁש ָה ָיה – הנותןְׁ .ש ִכיב ְמַרע – שוכב חולה .להגדרתו ,ראה ח,בַ .אִּפ ְטרֹוּפֹוס – ממונה לנהל את הנכסיםִ .ל ְהיֹות
ֶא ָחיו ִנְׁש ָמ ִעין לֹו – מניחים שהאדם אינו מפלה לטובה את אחד מבניו ומנשל את שאר בניו מנכסיו ,אלא שהתכוון רק
לכבד אותו בעיני שאר האחים כדי שינהגו לפי הוראותיו ,ולכן מסר לו את הסמכות לנהל את נכסיו ולחלק את הירושה
ביניהם .לכן אם כתב את כל נכסיו לזר ,שאין מקום להנחה זו ,מתנתו מתנה (להלן ט,ה)ְ .ו ִאם ִׁש ֵּיר ָּכל ֶׁשהּוא – ניתן להניח
שהירושה לכולם היא רק ממה ששייר.
ג ֶא ָחד ִמן ַהּיֹוְרִׁשין – כגון אחיו.
ד ַהּכֹו ֵתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ִאְׁשּתֹו – בלשון מתנה ,ולא בלשון ירושה ,מפני שאינה ראויה לירש (נחלות ו,א)ָ .קנּו ִמ ָּידֹו – קבעו
תוקף להצהרתו במעשה קניין חליפין (סודר) ,המעביר את הבעלות על הנכסים בפועל לידי המקבל (מכירה ה,ה)ֹ .לא
ָעָׂשה אֹו ָתּה ֶאָּלא ַאִּפ ְטרֹוְּפ ָיא – מפני שמניחים שאין אדם מנשל את בניו מכל נכסיו ונותן הכל לאשתו ,אלא שרצה
לחלוק לה כבוד ,כשהסמיך אותה לחלק את נכסיו (רשב"ם ב"ב קלא,ב).
ה ְל ִאְׁשּתֹו ֲארּו ָסה – שאינו דואג לכבודה ,שהרי עדיין לא הכניסה לביתו ,ואינו קרובה אליו די הצורך (רשב"ם ב"ב
קלא,ב) .ההתקשרות בין איש לאישה נעשית בשני שלבים .השלב הראשון הוא הקידושין ,הנקראים גם אירוסין ,ובו
