Page 372 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬הומתנ יהיזכ לכותה‪  ‬פרק ה‪-‬ו ‬ ‫‪ 350‬‬

‫ח ְו ֵאין ְז ַמָּנם ָׁשֶוה – ויש חשיבות ח ְׁש ֵני ְׁש ָטרֹות ַהּיֹו ְצ ִאין ַעל ָׂש ֶדה ַא ַחת ְּבֵׁשם קֹו ֶנה ֶא ָחד‬
‫לזמן הבעלות על השדה‪ ,‬כגון הלוואה‬
‫ְו ֵאין ְז ַמָּנם ָׁשֶוה‪ִ ,‬אם ָה ָיה ְׁש ָטר ֶא ָחד ִמׁ ְּש ֵני ֶהן ֶמ ֶכר ְו ֶא ָחד‬ ‫שבוצעה עלי ידי המוכר לפני הזמן‬
‫ַמ ָּת ָנה‪ִ [ :‬אם ָה ָיה ַהׁ ְּש ָטר ָהִראׁשֹון ַמ ָּת ָנה ְו ַהׁ ֵּש ִני ֶׁש ַא ֲחָריו ֶמ ֶכר‬ ‫הכתוב בשטר‪ ,‬ניתן לגבותה (=לטרוף)‬
‫– ֹלא ִּבֵּטל ָה ַא ֲחרֹון ֶאת ָהִראׁשֹון‪ֶׁ ,‬ש ֵּיׁש לֹו ַמר ֶׁשְּלהֹו ִסיף לֹו‬ ‫מהשדה שבידי הקונה‪ִ [ .‬אם ָה ָיה ַהׁ ְּש ָטר‬

‫ַא ֲחָריּות ָח ַזר ְו ָכ ַתב ְּבֵׁשם ֶמ ֶכר‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָה ָיה ָּכתּוב ָׁשם‬ ‫וכו']* – פסקה זו חסרה בכתבי היד‬
‫ַא ֲחָריּות‪ֶׁ ,‬ש ַא ֲחָריּות ָטעּות סֹו ֵפר הּוא; ְו ֵכן ִאם ָהִראׁשֹון ֶמ ֶכר‬ ‫התימניים‪ְ .‬להֹו ִסיף לֹו ַא ֲחָריּות – השטר‬
‫ְו ָה ַא ֲחרֹון ַמ ָּת ָנה]* – ָק ָנה ַהׂ ָּש ֶדה ִמ ְּז ַמן ִראׁשֹון‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָּכ ַתב לֹו‬ ‫המאוחר שנכתב כמכירה הוסיף אחריות‬
‫של הנותן על השדה‪ ,‬שאם תילקח השדה‬
‫מן הקונה מסיבה התלויה במוכר‪ ,‬כגון ְׁש ַטר ַהַּמ ָּת ָנה ֶאָּלא ְל ַיּפֹות ֶאת ּכֹחֹו ִמּׁשּום ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר‪.‬‬
‫לגביית חוב שנוצר מהלוואה שלווה‬
‫ט‪ָ 1‬היּו ְׁש ֵני ַהׁ ְּש ָטרֹות ְּב ֶמ ֶכר‪ ,‬אֹו ְׁש ֵני ֶהם ְּב ַמ ָּת ָנה‪ִ :‬אם הֹו ִסיף‬ ‫המוכר מאדם אחר‪ ,‬יוכל הקונה לקבל‬

‫מן המוכר תמורתה שדה אחרת או כסף ַּבׁ ֵּש ִני ְּכלּום – ֲה ֵרי ָה ִראׁשֹון ַק ָּים‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָּכ ַתב ַהׁ ֵּש ִני ֶאָּלא ִמְּפ ֵני‬
‫(מכירה יט‪,‬ג; מלווה ולווה יח‪,‬א)‪ .‬ושטר מתנה‬
‫ַהּתֹו ֶס ֶפת; ְו ִאם ֹלא הֹו ִסיף – ִּבֵּטל ַהׁ ְּש ָטר ַהׁ ֵּש ִני ֶאת ָהִראׁשֹון‪,‬‬ ‫אינו כולל על פי רוב אחריות על הנכס‬
‫ְו ֵאין לֹו ַא ֲחָריּות ֶאָּלא ִמ ְּז ַמן ֵׁש ִני‪.‬‬ ‫(המאירי כתובות מד‪,‬א)‪ַ .‬א ֲח ָריּות ָטעּות סֹו ֵפר‬

‫ט‪ְ 2‬ל ִפי ָכְך‪ָּ ,‬כל ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכל ַהּלֹו ֵק ַח ִמ ְּז ַמן ִראׁשֹון ַעד ְז ַמן‬ ‫הּוא – אם לא צוין בשטר מכירת קרקע‬
‫דבר אחריות המוכר לפצות את הקונה‬
‫ֵׁש ִני – ַמ ֲח ִזיר אֹו ָתן‪ְ .‬ו ִאם ָה ָיה ַעל אֹו ָתּה ַהׂ ָּש ֶדה חֹק ַלֶּמ ֶלְך‬ ‫אם תלקח ממנו הקרקע מחמת המוכר‪,‬‬
‫ְּב ָכל ָׁש ָנה – ַהּנֹו ֵתן אֹו ַהּמֹו ֵכר נֹו ֵתן אֹותֹו ַה ֹחק ַעד ְז ַמן ַהׁ ְּש ָטר‬ ‫יש להניח ששכח כותב השטר והשמיט‬

‫אותו (מכירה יט‪,‬ג)‪ְ .‬ל ַיּפֹות ֶאת ּ ֹכחֹו ִמּׁשּום ַהׁ ֵּש ִני‪.‬‬
‫ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר – בעל המצר הוא בעל‬

‫השדה הנמצאת בשכנות לשדה שנמכרה (מצר=גבול)‪ .‬והדין הוא שיש לו עדיפות בקניית הקרקע של שכנו על פני‬

‫כל קונה אחר‪ .‬ובעל המצר יכול לכפות את הקונה למכור לו את השדה במחיר שקנה אותה ("לסלקו בדמים")‪ .‬דין‬

‫בעל מצר אינו חל כשנתן השכן את הקרקע שלו במתנה (שכנים יג‪,‬א)‪ .‬ואף על פי ששטר מתנה עם אחריות אין בו דין‬

‫בן מצר‪ ,‬יכול הקונה להראות לבן המצר את שטר המתנה מבלי לומר לו שיש לו גם שטר מכירה‪ ,‬ויבטל מעליו דין בן‬

‫המצר (המאירי כתובות מד‪,‬א)‪.‬‬

‫ט‪ְּ 1‬כלּום – משהו‪ֲ .‬הֵרי ָהִראׁשֹון ַק ָּים – ומתייחסים לשטח הכתוב בשטר הראשון כאילו נמכר מזמן כתיבת השטר‬

‫הראשון‪ ,‬ולתוספת שבשטר השני כאילו נמכרה מזמן כתיבת השטר השני (מ"מ)‪ְ .‬ו ֵאין לֹו ַא ֲחָריּות ֶאָּלא ִמ ְּז ַמן ֵׁש ִני – ואם‬

‫יצטרך לממש את האחריות ולתבוע את המוכר שישלם לו‪ ,‬ויבוא אדם אחר שהלווה למוכר כסף לפני זמנו של שטר‬

‫המכירה השני‪ ,‬תהיה למלווה זכות קדימה בגביית החוב‪ ,‬כיוון שהזמן הכתוב בשטר שלו מוקדם יותר‪.‬‬

‫ט‪ַ 2‬מ ֲח ִזיר אֹו ָתן – משלם את תמורתם‪ ,‬כיוון שהשדה הזאת לא הייתה שייכת לו עד לזמן השטר השני‪ֹ .‬חק ַלֶּמ ֶלְך‬

‫– מס‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ִׁש ִּׁשי‬ ‫ ‬ ‫א אֹו ְמ ִדין ַּד ַעת ַהּנֹו ֵתן – מעריכים‬

‫אומדן דעת הנותן והמקבל‬ ‫ו‬ ‫את כוונת נותן המתנה‪ .‬אבל במוכר‪,‬‬
‫"דברים שבלב אינם דברים" (מכירה‬
‫אומדן דעת הנותן‬ ‫יא‪,‬ט)‪ ,‬ואין אומדים את דעתו‪ַ .‬ה ְּד ָב ִרים‬
‫ַמְר ִאין סֹוף ַּד ְעּתֹו – הנסיבות מעידות‬
‫א ְלעֹו ָלם אֹו ְמ ִדין ַּד ַעת ַהּנֹו ֵתן‪ִ :‬אם ָהיּו ַה ְּד ָבִרים ַמְר ִאין סֹוף‬ ‫על מחשבותיו ומגמת מעשיו‪ .‬עֹוִׂשין‬
‫ַעל ִּפי ָה ֹא ֶמד – כאילו התנה במפורש‬
‫ַּד ְעּתֹו – עֹוִׂשין ַעל ִּפי ָה ֹא ֶמד‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ֵּפֵרׁש‪ֵּ .‬כי ַצד? ִמי‬ ‫על המתנה‪ְ .‬מ ִדי ַנת ַה ָּים – חוץ לארץ‪.‬‬
‫ֶׁש ָה ַלְך ְּבנֹו ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים‪ְ ,‬וָׁש ַמע ֶׁשֵּמת‪ְ ,‬ו ָע ַמד ְו ָכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו‬