Page 377 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 377
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ו-ז 355
כא ִס ְבלֹונֹות – מתנות (מלשון נש"א ,סב"ל. החזרת הוצאות הקידושין
ראה פה"מ ב"ב ט,ה) שהיו נוהגים לשלוח כא ַהּׁשֹו ֵל ַח ִס ְבלֹונֹות ְל ֵבית ָח ִמיוֵּ ,בין ְמֻרִּבין ֵּבין מּו ָע ִטין,
לארוסה סמוך לאירוסין (אישות ט,כח).
ַי ְח ְזרּו ַה ִּס ְבלֹונֹות ֻּכָּלן – מפני שניתנו רק ֵּבין ֶׁש ָא ַכל ָׁשם ְסעּו ַדת ֵארּו ִסין ֵּבין ֹלא ָא ַכלֵּ ,בין ֶׁשֵּמת הּוא
כדי שיינשאו .חּוץ ִמן ַהַּמ ֲא ָכל ְו ַהַּמְׁש ֶקה ֵּבין ֶׁשֵּמ ָתה ִהיא ,אֹו ֶׁש ָח ַזר ּבֹו ָה ִאיׁש – ַי ְח ְזרּו ַה ִּס ְבלֹונֹות ֻּכָּלן,
– ושאר דברים המתכלים והחד פעמיים, חּוץ ִמן ַהַּמ ֲא ָכל ְו ַהַּמְׁש ֶקה.
שהחתן מוחל עליהם מראש (ר"י מיגאש
כב ְו ֵכן ֵּכ ִלים מּו ָע ִטין ֶׁשׁ ָּש ַלח ָלּה ְל ִהְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהן ָׁשם ְּב ֵבית
ב"ב קמו,א).
ָא ִבי ָהִ :אם ִנְׁש ַּתְּמָׁשה ָּב ֶהןּ ,ו ָבלּו אֹו ָא ְבדּו – ֵאי ָנן ִמְׁש ַּתְּל ִמין; כב ֶּדֶרְך נֹואי – שלא ניתן המשלוח
כמתנה אלא שתתקשט בהם ותבוא
בהם לבית בעלה (שו"ת הריב"ש סימן שא). ֲא ָבל ִאם ָהיּו ַק ָּי ִמין – חֹו ֵזר ַהּ ֹכלְ ,וגֹו ֶבה אֹו ָתן ְּב ֵבית ִּדין,
ֵאי ָנן ִמְׁש ַּתְּל ִמין – אין צריך לשלם את ֶׁש ַה ָּד ָבר ָידּו ַע ֶׁשֹּלא ְׁש ָל ָחן ֶאָּלא ֶּדֶרְך נֹואי ִּב ְל ַבד.
תמורתם. כג ָח ְזָרה ִהיא ּבֹו – חֹו ֵזר ַהּ ֹכלַ ,ו ֲא ִפּלּו ַהַּמ ֲא ָכל ְו ַהַּמְׁש ֶקה
כג נֹו ֶת ֶנת ָּד ָמיו ְּבזֹול – אינה משלמת נֹו ֶת ֶנת ָּד ָמיו ְּבזֹולּ .ו ְכ ָבר ִה ְסִּכימּו ַהְּגאֹו ִנים ֶׁש ִאם ָהיּו ְּד ֵמי
ַהַּמ ֲא ָכל ְו ַהַּמְׁש ֶקה ִׁשּ ָׁשה – ְמַׁשֶּל ֶמת ַאְרָּב ָעה ִאם ָח ְזָרה ּבֹו,
את מלוא ערכו ,מפני שאכילתה היא
בגדר אונס ,שהרי לא העלתה על דעתה
לבטל את הקידושין .לכן ,משלמת רק ֶׁשֹּלא ָנ ַתן ָלּה ַמ ָּת ָנה זֹו ֶאָּלא ְו ַד ְעּתֹו ֶׁשֹּלא ַּת ֲחזֹר ּבֹו.
מה שנהנתה ,כאילו אכלה מאכל זול כד הֹורּו ַרּבֹו ַתיֶׁ ,ש ִאם ָה ָיה ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ָּכל ָארּוס
(השווה שאלה ופיקדון א,ה .וראה מ"מ שם)ֶ .אָּלא
ְו ַד ְעּתֹו – שהוא מתכוון. ְסעּו ָדה ְו ַי ֲא ִכיל ֵר ָעיו אֹו ְי ַחֵּלק ָמעֹות ַלׁ ַּשָּמִׁשין ְו ַל ַח ָּז ִנין ְו ַכּיֹו ֵצא
ָּב ֶהןְ ,ו ָעָׂשה ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשעֹוִׂשין ָּכל ָה ָעםְ ,ו ָח ְזָרה ּבֹו – ְמַׁשֶּל ֶמת
כד ַרּבֹו ַתי – לרבותיו של הרמב"ם, ַהּכֹלֶׁ ,ש ֲהֵרי ָּגְר ָמה לֹו ְל ַאֵּבד ָממֹונֹוְ ,ו ָכל ַהּגֹוֵרם ְל ַאֵּבד ָממֹון
ֲח ֵברֹו ְמַׁשֵּלם; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְהיּו לֹו ֵע ִדים ַּכָּמה הֹו ִציאֶׁ ,ש ֵאין ֶזה
ראה ביאור מכירה יא,טזַׁ .שָּמִׁשין –
מלצרים המגישים את האוכלַ .ח ָּז ִנין –
המשגיחים ,מלשון חוזה ורואה (ר' תנחום.
בדרך כלל על בית הכנסת ,וכאן כנראה על מקום ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל.
הסעודה)ְ .מַׁשֶּל ֶמת ַהּכֹל – גם את הכספים
שנתן לאחריםֶׁ .ש ֵאין ֶזה ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל – מוטל עליו להוכיח כמה כסף הוציא ,ואינו יכול להשבע וליטול ,שהרי הכלה לא
עשתה זאת מראש ביודעין ובמזיד (שלא כמו למשל בנחבל ,בנגזל ובניזק ,שהצד הנפגע נשבע ונוטל .ראה :חובל ומזיק ה,ד; ז,יז; גזלה ואבדה
ד,א) .ולכן עליו להביא עדים שיעידו כמה כסף הוציא .ואם לא הביא עדים ,אין הכלה חייבת להחזיר לו את הוצאותיו.
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִעי
ז
שושבינות
א ִמ ְנ ָהג ָּפׁשּוט ְּברֹב ַהְּמ ִדינֹות – מנהג
השתתפות בהוצאות החתונה
מקובל ומוסכם שפשט בהרבה ערים,
שיש לו תוקף מחייבְּ .כ ֵדי ֶׁש ִּי ְת ַח ֵּזק א ִמ ְנ ָהג ָּפׁשּוט ְּברֹב ַהְּמ ִדינֹותֶׁ ,שִּב ְז ַמן ֶׁש ִּיׂ ָּשא ָא ָדם ִאׁ ָּשה
ָּב ֶהן – לסייע לו בהוצאות החתונהְ .ו ֵאּלּו
ַהָּמעֹות – הניתנות רק בכסף ולא בפירות ְמַׁשְּל ִחין לֹו ֵר ָעיו ּו ְמ ֻי ָּד ָעיו ָמעֹותְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּי ְת ַח ֵּזק ָּב ֶהן ַעל
ַההֹו ָצ ָאה ֶׁשּמֹו ִציא ַּבִּמְׁש ֶּתהּ ,ו ָב ִאין אֹו ָתן ָהֵר ִעים ְו ַהְּמ ֻי ָּד ִעין
(להלן טו .ואין לתת אותם ממעות מעשר עני ,ראה ֶׁשׁ ָּש ְלחּו ְואֹו ְכ ִלין ְוׁשֹו ִתין ִעם ֶה ָח ָתן ְּבִׁש ְב ַעת ְי ֵמי ַהִּמְׁש ֶּתה
אֹו ְּב ִמ ְק ָצ ָתןַ ,הּ ֹכל ְּכ ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנהְ .ו ֵאּלּו ַהָּמעֹות ֶׁשְּמַׁשְּל ִחין
מתנות עניים ו,יז; ואף לא ממעשר שני ,ראה מעשר ִנ ְקָר ִאין 'ׁשֹוׁ ְש ִבינּות'ְ ,ואֹו ָתן ָה ֲא ָנִׁשים ֶׁשׁ ָּש ְלחּו ֵאּלּו ַהָּמעֹות
שני ג,כא; וגם לא מדמי שביעית ,ראה שמיטה ו,י). ְואֹו ְכ ִלין ְוׁשֹו ִתין ִעם ֶה ָח ָתן ִנ ְקָר ִאים 'ׁשֹוׁ ְש ִבי ִנים'.
ְואֹו ְכ ִלין ְוׁשֹו ִתין ִעם ֶה ָח ָתן – שישיבתם
עמו היא מצוה (ולכן למשל הם פטורים ממצַות
סוכה כמו החתן ראה סוכה ו,ג).
