Page 380 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 380

‫נייןק רפס‪      ‬הומתנ יהיזכ לכותה‪      ‬פרק ז‪-‬ח	‬                                                ‫‪	358‬‬

                                                      ‫גמילות חסדים כמתנה‬                        ‫יד   ְּתׁשּוָרה – מתנה‪ְּ .‬כֶׁשָּמ ָטה ָידֹו –‬

‫יד   ַהּׁשֹו ֵל ַח ְּתׁשּוָרה ַל ֲח ֵברֹו אֹו ֶׁשָּנ ַתן לֹו ָמעֹות ְּכֶׁשָּמ ָטה‬               ‫שהיה זקוק לכסף‪ְ .‬מ ָמ ֵאן – מסרב‪ֲ .‬הֵרי‬
                                                                                                ‫ֵאּלּו ַמ ָּת ָנה – אף על פי שמדובר בכסף‬
‫ָידֹו‪ְ ,‬והּוא ְמ ָמ ֵאן ִל ַּקח‪ְ ,‬ו ֶזה ִנְׁשַּבע ֶׁש' ִאי ֶא ְפָׁשר ֶׁשֹּלא ִּת ַּקח'‪,‬‬         ‫(לעיל א)‪ ,‬מתוך הפצרתו לתת לו‪ ,‬אומדים‬
‫ְו ִה ְפ ִציר ּבֹו ַעד ֶׁשָּל ַקח‪ְ ,‬ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֵאּלּו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא‬
‫ֵּפֵרׁש‪ֲ ,‬הֵרי ֵאּלּו ַמ ָּת ָנה‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ְו ִל ְתּבֹ ַע‪ַ ,‬עד ֶׁש ְּי ָפֵרׁש‬       ‫את דעתו שנתן לו אותם במתנה‪.‬‬

                                         ‫ֶׁש ִהיא ִמ ְלָוה‪.‬‬                                     ‫טו  ְּג ִמילּות ֲח ָס ִדים – מתן ביד רחבה‬

‫טו  ְו ֵכן ַהּׁשֹו ֵל ַח ַל ֲח ֵברֹו ַּכ ֵּדי ַי ִין ְו ַכ ֵּדי ֶׁש ֶמן ּו ֵפרֹות ְּב ֵעת‬       ‫גם למי שאין האדם חייב לתת לו (מו"נ‬
                                                                                                                               ‫ג‪,‬נג)‪.‬‬
‫ַהִּנּׂשּו ִאין – ֵאי ָנן ִנ ְגִּבין ְּב ֵבית ִּדין‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן ְּג ִמילּות ֲח ָס ִדים‪,‬‬
         ‫ְוֹלא ֶנ ֶא ְמרּו ִּדי ֵני ַהּׁשֹוְׁש ִבינּות ֶאָּלא ַּבָּמעֹות ִּב ְל ַבד‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִמי ִני‬  ‫	‬                                                                         ‫א  סֹו ֵמא – עיוור‪ִּ .‬פ ֵּס ַח – חיגר‪ ,‬צולע‪.‬‬

                      ‫ח‬                                                                         ‫ִּג ֵּדם – שאין לו יד‪ַ .‬החֹוֵׁשׁש – חש‬

‫מתנת שכיב מרע‬                                                                                   ‫כאב‪ְּ .‬ב ֵעינֹו אֹו ְּבַר ְגלֹו וכו' – אף על פי‬

                                                          ‫הגדרת שכיב מרע‬                        ‫שלעניין שבת הוא נחשב כחולה שיש‬

‫א   ַהּסֹו ֵמא אֹו ַהִּפ ֵּס ַח אֹו ַהִּג ֵּדם‪ ,‬אֹו ַהחֹוֵׁשׁש ְּברֹאׁשֹו אֹו‬                   ‫בו סכנה‪ ,‬שמותר לחלל בעבורו את‬

‫ְּב ֵעינֹו אֹו ְּבַר ְגלֹו אֹו ְּב ָידֹו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ֲהֵרי הּוא ַּכָּבִריא‬          ‫השבת (שבת ב‪,‬ד)‪ .‬ב‪ָּ   1‬תַׁשׁש – נחלש‪.‬‬

                                                                                                ‫ְל ַהֵּלְך ַעל ַר ְג ָליו ַּבּׁשּוק – אף אם הוא‬

‫ְל ָכל ָּד ָבר ְּב ִמ ְמָּכרֹו ּו ֶמ ָּקחֹו ּו ַמ ְּתנֹו ָתיו‪   .‬ב‪ֲ   1‬א ָבל ַהחֹו ֶלה‬          ‫מתהלך בביתו בלא משענת (מער"ק)‪.‬‬
                                                                                                ‫ְׁש ִכיב ְמ ַרע – משמעה 'שוכב חולה'‪,‬‬
‫ֶׁש ָּתַׁשׁש ּ ֹכ ַח ָּכל ּגּופֹו ְו ָכַׁשל ֵמ ֲח ַמת ַהחֹ ִלי‪ַ ,‬עד ֶׁש ֵאינֹו ָיכֹול‬           ‫ונראה שלא יבריא ממחלתו‪ .‬אך אפשר‬
‫ְל ַהֵּלְך ַעל ַר ְג ָליו ַּבּׁשּוק ַו ֲהֵרי הּוא נֹו ֵפל ַעל ַהִּמָּטה – הּוא‬                  ‫שעוד יחיה זמן רב עם המחלה הזאת‪,‬‬

‫ַהִּנ ְקָרא 'ְׁש ִכיב ְמַרע'‪ּ ,‬ו ִמְׁשְּפ ֵטי ַמ ְּתנֹו ָתיו ֵאי ָנן ְּכ ַמ ְּת ַנת‬             ‫לעומת המצ ֶּוה מחמת מיתה (להלן כג)‪,‬‬
                                              ‫ַהָּב ִריא‪.‬‬                                       ‫הסבור שמחלתו זו תביא בקרוב למותו‪.‬‬

                                                                                                ‫ב‪ֵּ  2‬בין ַּבׁ ַּשָּבת – אף על פי שגזרו‬
                      ‫חכמים שאסור להקנות בשבת (שבת כג‪,‬יב; מתנת שכיב מרע‬
‫ב‪ֵּ  2‬כי ַצד? ְׁש ִכיב ְמַרע ֶׁשִּצָּוה ִל ֵּתן ִל ְפלֹו ִני ָּכְך ְו ָכְך ְו ִל ֵּתן‬
                                                                                                ‫מכירה ל‪,‬ז)‪ְ .‬ו ֵאינֹו ָצ ִריְך ִק ְנ ָין – אף על פי‬
‫ִל ְפלֹו ִני ָּכְך ְו ָכְך‪ֵּ ,‬בין ַּבחֹל ֵּבין ַּבׁ ַּשָּבת‪ֵּ ,‬בין ָּכ ַתב ֵּבין ֹלא ָּכ ַתב‬    ‫שבמתנה רגילה אין אמירה בלבד קונה‪,‬‬
‫– ָזכּו ַהּכֹל ְּכֶׁש ָּימּות ְּב ָכל ַמה ׁ ֶּשָּנ ַתן ָל ֶהן‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָצִריְך ִק ְנ ָין‪,‬‬     ‫אלא צריך מעשה הנותן תוקף לקניין‬
                                                                                                ‫(לעיל ג‪,‬א; מכירה א‪,‬א)‪ִּ .‬ד ְב ֵרי ְׁש ִכיב ְמ ַרע‬

‫ִּכ ְכתּו ִבין ְו ִכ ְמסּוִרין ֵהן – צוואתו של ֶׁש ִּד ְב ֵרי ְׁש ִכיב ְמ ַרע ִּכ ְכתּו ִבין ְו ִכ ְמסּו ִרין ֵהן‪.‬‬
                                                                                                ‫שכיב מרע מקבלת תוקף כאילו נכתבה‬

‫בשטר ונמסרה לידי המקבל‪ .‬הערה‪ :‬מתנת שכיב מרע היא האפשרות היחידה לחלק את נכסי האדם לאחר מותו‪ ,‬מפני‬

‫שיש לו דין מיוחד העשוי לגרוע או להוסיף בירושה‪ ,‬כלשון הפסוק‪" ,‬והיה ביום הנחילו את בניו" (דברים כא‪,‬טז)‪ ,‬שהוא‬

‫שעת מיתתו (ראב"ע על הפסוק; רשב"ם ב"ב קלא‪,‬א)‪ .‬הבריא אינו יכול לעשות כן‪ ,‬מפני שאין האדם שליט בנכסיו לאחר מותו‪.‬‬

‫ההוראה 'מצוה לקיים את דברי המת'‪ ,‬שהזכיר רבנו בכמה מקומות (בשזיכה המת מתנה על ידי שליח‪ ,‬ראה לעיל ד‪,‬ה‪ .‬בשחרור‬

‫שפחה‪ ,‬ראה עבדים ו‪,‬ד‪ .‬וכן כשמצוה לשייר נכסים לקטן‪ ,‬ראה נחלות י‪,‬ו; י‪,‬ח) פירושה חובה המוטלת על היורשים‪ ,‬ויש בה כדי להעניק‬

‫למוריש סמכות לעקור את ירושת יורשיו‪ .‬לצוואה הנעשית בימינו אין תוקף הלכתי מחייב‪ ,‬אם היא עוקרת את הירושה‬

‫מן היורשים לחלוטין או משנה את חלקו של הבכור או מזכה את הנכסים לאדם שאינו נמנה עם היורשים על פי דין‬

‫תורה‪ .‬לכן‪ ,‬אם האדם רוצה לחלק את נכסיו בדרך אחרת ממה שנאמר בתורה‪ ,‬ואפילו בצוואה‪ ,‬עליו לתת אותם במתנה‪,‬‬

‫ובתנאי שהמתנה תחול עוד בחייו‪ .‬בדרך זו הוא יכול לתת את נכסיו אף למי שאינו ראוי לירש אותו מדין תורה‪ .‬שטר‬

                                                                                                ‫צוואה כשר מצורף להלכות נחלות‪.‬‬
   375   376   377   378   379   380   381   382   383   384   385