Page 376 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 376
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ו 3 54
טוִ 2י ֵחד לֹו ַּב ִית ּו ְכ ֵלי ַּב ִית – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשׁ ִּש ֵּיר ַּבַּב ִית ְּכ ִלי טוִ 2י ֵחד לֹו ַּב ִית ּו ְכ ֵלי ַּב ִית – נתן האב
ֶא ָחד ְל ַע ְצמֹו אֹו ָה ָיה לֹו ָׁשם אֹו ָצר ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹוָ ,ק ָנה ְּכ ֵלי לבן את הבית ואת כל מה שבתוכו כדי
ַהַּב ִיתֲ ,א ָבל ַהַּב ִית ֹלא ָק ָנה .טז ִי ֵחד לֹו ַּב ִית ַו ֲע ִל ָּיה – שיעשה בו את משתה הנישואין שלו.
אֹו ָצר – מחסןֲ .א ָבל ַהַּב ִית ֹלא ָק ָנה –
מכיוון שהשאיר האב לעצמו את אחד ַּב ִית ָק ָנהֲ ,ע ִל ָּיה ֹלא ָק ָנהְ .ו ֵכן ִאם ִי ֵחד לֹו ַּב ִית ְו ַא ְכ ַס ְד ָרה
הכלים או את המחסן ,ניכר שעדיין הוא
– ֹלא ָק ָנה ַא ְכ ַס ְדָרהְׁ .ש ֵני ָּב ִּתים ֶזה ִל ְפ ִנים ִמ ֶּזה – ֹלא ָק ָנה זקוק לחלק מן הבית ,ולא הקנה אותו
ֶאָּלא ָה ֶא ָחד ֶׁשָּנָׂשא ּבֹו.
לבנו (רשב"ם ב"ב קמד,א) .טז ַּב ִית –
יזְּ 1כ ָבר ֵּב ַא ְרנּו ַּבִּנּׂשּו ִאין (אישות כג,יג) ֶׁשׁ ְּש ַנ ִים ֶׁש ָה ָיה ֵּבי ֵני ֶהם קומה ראשונהֲ .ע ִל ָּיה – קומה שנייה.
נותן לו רק את המקום שהוא עתיד
ִׁשּדּו ִכיןּ ,ו ָפ ַסק ֶזה ַעל ְי ֵדי ְּבנֹו ְו ֶזה ַעל ְי ֵדי ִּבּתֹוְ ,ו ָא ְמרּו לערוך בו את המשתה ,כשם שהיה
מקנה לו אילו השאיר לו כליַ .א ְכ ַס ְדָרה 'ַּכָּמה ַא ָּתה נֹו ֵתן ְל ִב ְּתָך?' – 'ָּכְך ְו ָכְך'; ' ְו ַכָּמה ַא ָּתה נֹו ֵתן
– רחבה מקורה לפני הבית (פה"מ מעשרות
ְל ִב ְנָך?' – 'ָּכְך ְו ָכְך'ְ ,ו ָע ְמדּו ְו ִק ְּדׁשּו – ָקנּו ַּב ֲא ִמיָרה זֹו, ג,ו) שיש לה שלושה קירות (מזוזה ו,ג)ֶ .זה
ְו ֵאי ָנן קֹו ִנין ַּב ֲא ִמיָרה זֹו ַעד ְׁש ַעת ַהִּנּׂשּו ִאין; ֶׁשָּכל ַהּפֹו ֵסק ִל ְפ ִנים ִמ ֶּזה – בית פנימי שנכנסים אליו
דרך בית חיצוניָ .ה ֶא ָחד ֶׁשָּנָׂשא ּבֹו –
– ַּד ְעּתֹו ִל ְכנֹס.
ולכן לא קנה את העלייה ואת האכסדרה,
יזּ 2ו ְצִרי ִכין ֶׁש ִּי ְהיּו ַה ְּד ָבִרים ֶׁשָּפ ְסקּו ְמצּו ִיין ִּבְרׁשּו ָתןֶׁ ,ש ֵאין מפני שהנישואים לא נערכו בהם.
ָא ָדם ַמ ְק ֶנה ַל ֲח ֵברֹו ָּד ָבר ֶׁשֹּלא ָּבא ָלעֹו ָלםְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (מכירה יזִׁ 1שּדּו ִכין – התחייבות להשיא
כב,א)ּ .ו ְד ָבִרים ֵאּלּו ֹלא ִנ ְּתנּו ְל ִהָּכ ֵתבְ ,ל ִפי ָכְך ֵאי ָנן ִּכְׁש ָטר* ַעד
את בתו של זה לבנו של זהָּ .פ ַסק –
ֶׁש ִּי ְטרֹף ָּב ֶהן. התחייב לתת את הסכום שהסכימו
עליוִ .ק ְּדׁשּו – קידש החתן את הכלה
במתן כסף או בשטר (ראה לעיל ביאור ה) .כסף הקידושין אינו חוזר
יח ַהְּמ ַק ֵּדׁש ֶאת ָה ִאׁ ָּשהֲ ,א ִפּלּו ִק ְּדָׁשּה ְּב ֶא ֶלף ִּדי ָנרֵּ ,בין ָקנּו ַּב ֲא ִמיָרה זֹו – גם בלא מעשה קניין,
מפני שהם "דברים הנקנים באמירה",
ֶׁש ָח ְזָרה ִהיא ֵּבין ֶׁש ָח ַזר הּואֵּ ,בין ֶׁשֵּמת הּוא ֵּבין ֶׁשֵּמ ָתה ִהיא שההתחייבות החלה גם בלא מעשה
– ֵאין ַהִּקּדּוִׁשין חֹו ְזִרין ְלעֹו ָלםֶ ,אָּלא ֲהֵרי ֵהן ַמ ָּת ָנה ְּגמּוָרה קניין ,שמרוב שמחת האב על נישואי
ֶׁש ֵאין ָלּה ֲח ָז ָרה .יט ְו ִאם ָהיּו ִקּדּוֵׁשי ָטעּות – חֹו ְזִרין בנו ,הוא גומר ומקנה באמירה בלבד
ַהָּמעֹות .כ ְו ַהְּמ ַק ֵּדׁש ֲאחֹותֹו – ַהָּמעֹות ַמ ָּת ָנה; ָא ָדם יֹו ֵד ַע (אישות כג,יד)ְ .ו ֵאי ָנן קֹו ִנין ַּב ֲא ִמי ָרה זֹו ַעד
ְׁש ַעת ַהִּנּׂשּו ִאין – וההתחייבות תקפה רק
ֶׁש ֵאין ִקּדּוִׁשין ּתֹו ְפ ִסין ָּב ֲעָריֹותְ ,ו ֵאין ֶזה טֹו ֶעהֶ ,אָּלא ָּג ַמר ְו ָנ ַתן בשעה שהנישואין יוצאים אל הפועל.
לכן אם מת החתן קודם החופה ,המתנה ְלֵׁשם ַמ ָּת ָנה.
בטלה (שם,טו)ַּ .ד ְעּתֹו ִל ְכנֹס – להכניסה
לביתו ,כלומר לשאת אותה לאישה ,וכאילו התנה בפירוש שאם לא יישא אותה ,לא תחול המתנה .ואף על פי שלא
התנה במפורש ,כאילו התנה.
יזֹ 2לא ִנ ְּתנּו ְל ִהָּכ ֵתב – אין להם מעמד של התחייבות בכתב .ואף אם נכתבו הדברים ,דינם כדין זיכרון דברים של
התחייבות בעל פה (אישות כג,יח; מ"מ; מגדל עוז)ְ .ל ִפי ָכְך ֵאי ָנן ִּכְׁש ָטר* ַעד ֶׁש ִּי ְטרֹף ָּב ֶהן – אין מעמדם כשטר לעניין טריפה,
ואין צד אחד יכול להוציא מן הצד השני נכסים שכבר מכר לאחר כדין שאר שטרי חוב (לביאור הטריפה ,ראה לעיל ביאור ט).
בחלק מכתבי הידִּ :בְׁש ָטר.
יח ַהְּמ ַק ֵּדׁש ֶאת ָה ִאׁ ָּשה – ונותן לה כסף לשם קידושיןֵ .אין ַהִּקּדּוִׁשין חֹו ְזִרין ְלעֹו ָלם – מפני שכסף הקידושין אינו
מתנה על תנאי .יט ִקּדּוֵׁשי ָטעּות – כגון שנתקדשה לו בתנאי שהוא כהן ,והיה לוי ,או שהטעה אותה בדרך אחרת
או שהטעתה אותו – בכל אלו אינה מקודשת (ראה אישות פרק ח) .כ ֲע ָריֹות – "כל שאסר ביאתן בתורה וחייב על ביאתן
כרת ,והן האמורות בפרשת 'אחרי מות' (ויקרא יח) ,והן הנקראות 'עריות'" (אישות א,ה).
