Page 374 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬הומתנ יהיזכ לכותה‪  ‬פרק ו ‬ ‫‪3 52‬‬

‫האישה נחשבת אשת איש‪ ,‬אף על פי הכותב כל נכסיו לאחד ממשפחתו ולאחר‬

‫ו ַהּכֹו ֵתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ֶא ָחד ִמָּב ָניו ּו ְל ַא ֵחר – ָק ָנה ָה ַא ֵחר ֲח ִצי‬ ‫שעדיין היא גרה בבית אביה ואסורה‬
‫לבעלה‪ .‬השלב השני הוא הנישואין‪ ,‬ובו‬
‫ַהְּנ ָכ ִסים ַּבַּמ ָּת ָנה‪ְ ,‬ו ִנְׁש ָאר ַה ֵח ִצי ְל ָב ָניו; ְו ַהֵּבן ֶׁשָּנ ַתן לֹו –‬ ‫האישה עוברת לגור בבית בעלה (אישות‬
‫ַאִּפ ְטרֹוּפֹוס ַעל ְׁש ָאר ֶא ָחיו‪.‬‬ ‫א‪,‬א‪-‬ג; י‪,‬א)‪ .‬בימינו הקידושין נעשים צמוד‬

‫הקונה כל נכסי בעלה – איבדה כתובתה‬ ‫לנישואין‪ ,‬בזמן החתונה‪.‬‬

‫ז ְו ֵכן ִאם ָּכ ַתב ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ִאְׁשּתֹו ּו ְל ַא ֵחר – ָה ַא ֵחר ָק ָנה‬ ‫ו ְל ֶא ָחד ִמָּב ָניו ּו ְל ַא ֵחר – כלומר שחילק‬

‫ֶמ ֱח ָצה‪ְ ,‬ו ִאְׁשּתֹו ַאִּפ ְטרֹוְּפ ָיא ַעל ַהֶּמ ֱח ָצה‪.‬‬ ‫את נכסיו‪ ,‬מחציתם לבנו ומחציתם‬
‫לאדם אחר‪.‬‬

‫ח ָּכל ִאׁ ָּשה ֶׁש ָּק ָנת ָּכל ִנ ְכ ֵסי ַּב ְע ָלּה ְּב ַמ ָּת ָנה – ִאְּב ָדה ְּכ ֻתָּב ָתּה‪,‬‬ ‫ח ָּכל ִנ ְכ ֵסי ַּב ְע ָלּה ְּב ַמ ָּת ָנה – כשלא‬

‫ְו ִת ָּקַרע‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ָי ָצא ָע ָליו ְׁש ַטר חֹוב‪ְ ,‬ו ָה ְלכּו ָּכל ַהְּנ ָכ ִסים‬ ‫נעשתה אפיטרופיא‪ ,‬אלא קנתה הכל‪,‬‬
‫כגון בגרושה‪ְּ .‬כ ֻתָּבה – הכתובה היא‬
‫שטר שכותב הבעל לאשתו בשעת ְּבחֹובֹו ֶׁש ָּק ַדם ַהַּמ ָּת ָנה – ִּתׁ ָּש ֵאר ִהיא ְּבֹלא ְּכלּום‪ְ ,‬וֹלא ִּת ַּקח‬
‫הנישואין‪ ,‬ובו הוא מבטיח לה בין השאר‬
‫ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה ֶׁש ָּק ְד ָמה ַהחֹוב‪ֶׁ ,‬ש ֻא ְמ ַּדן ַּד ְע ָּתּה הּוא ֶׁשַּב ֲה ָנ ָיה ַהָּב ָאה‬ ‫סכום כסף אם יגרש אותה או תתאלמן‪.‬‬
‫ָלּה ִּבְׁשמּו ָעה זֹו ֶׁשָּכ ַתב ָלּה ָּכל ְנ ָכ ָסיו‪ִ ,‬אְּב ָדה ָּכל ְזכּות ֶׁש ֵּיׁש ָלּה‬ ‫ִאְּב ָדה ְּכ ֻתָּב ָתּה – מתוך שקיבלה את כל‬

‫נכסי בעלה‪ ,‬ויתרה על כתובתה‪ ,‬משום ַּבְּנ ָכ ִסים חּוץ ִמַּמ ָּת ָנה זֹו‪.‬‬
‫שהיא יודעת שאין לו עוד נכסים שתוכל‬
‫ט ְו ֵכן ָּכל ַהּכֹו ֵתב ְנ ָכ ָסיו ְל ָב ָניו‪ֵּ ,‬בין ְז ָכִרים ֵּבין ְנ ֵקבֹות‪ֵּ ,‬בין‬ ‫לגבות מהם‪ְ .‬ו ִת ָּקַרע – כך שאף אם קנה‬

‫הבעל נכסים אחרים‪ ,‬אינה גובה מהם ָּב ִריא ֵּבין ְׁש ִכיב ְמ ַרע‪ְ ,‬ו ָכ ַתב ְל ִאְׁשּתֹו ִעָּמ ֶהן ַק ְר ַקע ָּכל ֶׁשהּוא‬
‫את כתובתה (ר"י מיגאש ב"ב קלב‪,‬א)‪ָ .‬י ָצא‬
‫– הֹו ִאיל ְו ָעָׂשה אֹו ָתּה ֻׁש ָּתף ֵּבין ַהָּב ִנים ְוֹלא ִמ ָחת‪ִ ,‬אְּב ָדה‬ ‫ָע ָליו ְׁש ַטר חֹוב וכו' – בא בעל חובו‬
‫ְּכ ֻתָּב ָתּה‪ְ ,‬ו ֵאי ָנּה טֹוֶר ֶפת ִמְּנ ָכ ִסים ֵאּלּו ְּכלּום‪ֲ .‬א ָבל ִמְּנ ָכ ִסים‬ ‫(המלווה) של הבעל ותבע את חובו‪,‬‬

‫שקדם לזמן המתנה‪ ,‬ולכן נתנו לו ֶׁש ָּיבֹואּו לֹו ַא ַחר ֵאּלּו – נֹו ֶט ֶלת ֵמ ֶהן ְּכ ֻתָּב ָתּה‪.‬‬
‫את הנכסים‪ ,‬ולא לאשתו‪ְ .‬וֹלא ִּת ַּקח‬
‫י ָּכ ַתב ָלּה ִעָּמ ֶהן ִמַּט ְל ְט ִלין ִּב ְל ַבד‪ ,‬אֹו ֶׁשׁ ִּש ֵּיר ְל ַע ְצמֹו ַקְר ַקע‬ ‫ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה ֶׁש ָּק ְד ָמה ַהחֹוב – אם נישאה‬

‫לפני שקיבל בעלה את ההלוואה ָּכל ֶׁשהּוא – ְּכ ֻתָּב ָתּה ַק ֶּי ֶמת‪ְ .‬ו ַת ָּק ַנת ְּגאֹו ִנים ִהיא ֶׁש ֲא ִפּלּו ִׁש ֵּיר‬
‫מיד המלווה‪ ,‬גביית כתובתה קודמת‬
‫ִמַּט ְל ְט ִלין ָּכל ֶׁשהּוא ְּכ ֻתָּב ָתּה ַק ֶּי ֶמת‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִהיא אֹו ֶמֶרת ' ִמַּמה‬ ‫לגביית החוב‪ .‬אבל כאן‪ ,‬ויתרה על‬
‫ׁ ֶּשׁ ִּש ֵּיר ֲא ִני ּגֹו ָבה'‪ּ ,‬ו ִמּתֹוְך ֶׁש ֵּתֵרד ְל ַמה ׁ ֶּשׁ ִּש ֵּיר‪ֵּ ,‬תֵרד ִלְׁש ָאר‬ ‫זכותה הקודמת (הכתובה)‪ ,‬והתחילה‬

‫זכות חדשה (המתנה)‪ ,‬ולכן אינה גובה ְנ ָכ ִסים ְו ִת ְטרֹף‪.‬‬
‫את כתובתה‪ ,‬אף על פי שקדמה לחוב‪.‬‬

‫ַּב ֲה ָנ ָיה ַהָּב ָאה ָלּה וכו' – תמורת ההנאה בפרסום שלה כמי שחשובה בעיני בעלה‪ ,‬עד שנתן לה את כל נכסיו‪ ,‬היא‬

‫מוכנה לוותר על כתובתה ולהתחיל את זכותה מחדש‪ ,‬כשם שאדם מעדיף להשתמש יום אחד בכלי יקר‪ ,‬אף על פי‬

‫שהוא עתיד להישבר (רי"ף ב"ב נט‪,‬ב בדפיו)‪.‬‬

‫ט ְוֹלא ִמ ָחת – ולא מחתה‪ ,‬שלא התנגדה‪ֵ .‬אי ָנּה טֹוֶר ֶפת – אינה יכולה להוציא את דמי כתובתה מנכסי בעלה שניתנו‬

‫לאחרים‪ֲ .‬א ָבל ִמְּנ ָכ ִסים ֶׁש ָּיבֹואּו לֹו וכו' – השווה בהלכה הקודמת‪ ,‬כשנתן לה לבדה את כל נכסיו‪ ,‬איבדה הכתובה את‬

‫משמעותה‪ .‬אבל כאן‪ ,‬כשרק עשה אותה שותפה עם שאר בניו‪ ,‬לא ויתרה על כתובתה אלא רק על תחילת זמן השעבוד‬

‫(פה"מ פאה ג‪,‬ח; רשב"ם ב"ב קלב‪,‬ב)‪.‬‬

‫י ִמַּט ְל ְט ִלין ִּב ְל ַבד – כשחילק את נכסיו‪ ,‬נתן לה בחלקה מיטלטלין ולא קרקע‪ִׁ .‬ש ֵּיר ְל ַע ְצמֹו – ולא חילק את כל קרקעותיו‪.‬‬

‫ְּכ ֻתָּב ָתּה ַק ֶּי ֶמת – ואם צריך‪ ,‬טורפת את כתובתה מן הקרקעות שחילק‪ַּ .‬ת ָּק ַנת ְּגאֹו ִנים ִהיא – מדין התלמוד‪ ,‬האישה יכולה‬

‫לגבות את כתובתה מכספי הבעל או מקרקעותיו‪ .‬והגאונים תיקנו שהיא יכולה לגבות גם מן המיטלטלין שלו (אישות‬

‫טז‪,‬ז)‪ .‬ומתוקף תקנה זו‪ ,‬אין הבדל בין שייר לעצמו קרקע בין שייר לעצמו מיטלטלין‪ּ .‬ו ִמּתֹוְך ֶׁש ֵּת ֵרד וכו' – כיוון שהיא‬

‫יכולה לגבות מן המיטלטלין‪ ,‬לא מחלה על שעבוד כתובתה‪ ,‬ולכן יכולה לגבותה גם משאר הנכסים‪.‬‬