Page 369 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 369
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ד 347
ויש לה ארבע אמות [שקונה את החפצים מסירת דברים לשליח
הנמצאים מסביבה בקניין חצר]; וקטן – יַ 1הַּמ ָּת ָנה – ַּכֵּגטֶׁ ,ש ֵאין ָא ָדם ָיכֹול ִל ְמ ֹסר ְּד ָבִרים ַלׁ ָּש ִלי ַח.
אין לו חצר ואין לו ארבע אמות .מפני
שחצר שלקטנה מידּה למדנוה ,שכדרך ֵּכי ַצד? ָא ַמר ִלְׁשלָׁשה ' ִא ְמרּו ִל ְפלֹו ִני ּו ְפלֹו ִני ֶׁש ִּי ְכ ְּתבּו ְו ַי ְח ְּתמּו
ִּבְׁש ַטר ַמ ָּת ָנה ְו ִי ְּתנּוהּו ִל ְפלֹו ִני' – ֵאין ֶזה ְּכלּוםְ ,ו ִאם ָא ְמרּו שהיאמתגרשתבגטהמגיעלידה[ככתוב
בתורה "ונתן בידה" (דברים כד ,א)] ,כך
מתגרשת בגט המגיע לחצרה .וכשם ְלאֹו ָתן ָה ֵע ִדים ְו ָכ ְתבּו ְו ָנ ְתנּו ַלְּמ ַקֵּבלֹ ,לא ָק ָנה.
שיש לה חצר לענין הגט ,כך יש לה לענין יְ 2ו ֵכן ִאם ָא ַמר ִלְׁש ַנ ִים 'ִּכ ְתבּו ְו ִח ְתמּו ִּבְׁש ַטר ַמ ָּת ָנה ּו ְתנּוהּו
מציאה [זכייה באבדה שנמצאה מונחת
בחצרה או בארבע אמותיה] .וארבע ִל ְפלֹו ִני' – ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין לֹו ַמר ַלּסֹו ֵפר ִל ְכּתֹבֶ ,אָּלא ֵהן ַע ְצ ָמן
אמות שלאדם כחצרו לענין מציאה .אבל ּכֹו ְת ִביןְּ ,כמֹו ַהֵּגט.
האיש למדנו שחצרו קונה לו משלוחו: יא ַהּכֹו ֵתב ַּבׁ ְּש ָטר ' ָנ ַת ִּתי ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית ִל ְפלֹו ִני' ,אֹו ֶׁשָּכ ַתב
כדרך שקונה לו שלוחו ,כך תקנה לו
חצרו .והקטן ,הואיל ואינו עושה [אינו ' ְנ ַת ִּתי ָה לֹו' אֹו ' ֲהֵרי ִהיא ֶׁשּלֹו' – ֲהֵרי ֶזה ָז ָכה ְּכֶׁש ַּיִּגי ַע ַהׁ ְּש ָטר
יכול למנות] שליח ,כך אין חצרו ולא ְל ָידֹוֲ .א ָבל ִאם ָּכ ַתב ַּבּ ְׁש ָטר ' ֶא ְּת ֶנָּנה לֹו' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵה ִעידּו
ארבע אמות שלו קונין לו ,עד שתגיע ָע ָליו ֵע ִדיםֹ ,לא ָז ָכה ַהְּמ ַקֵּבלַ ,עד ֶׁשּיֹא ַמר ָל ֵע ִדים 'ִּכ ְתבּו ְׁש ַטר
מציאה לידו" (גזלה ואבדה יז,י).
ַמ ָּת ָנה ּו ְתנּו לֹו'ְ ,וכֹו ְת ִבין ְונֹו ְת ִניןֶׁ ,ש ֵאין ַהְּמ ַקֵּבל זֹו ֶכה ַעד יַּ 1כֵּגט – כדין גט ,שהבעל צריך לתת
אותו ליד אשתו (גירושין ב,ו)ֶׁ .ש ֵאין...
ִל ְמ ֹסר ְּד ָבִרים ַלׁ ָּש ִלי ַח – אין לצוות שליח ֶׁש ַּיִּגי ַע ְׁש ַטר ַמ ָּת ָנה ְל ָידֹו אֹו ַעד ֶׁש ְּי ַזֶּכה לֹו ּבֹו ַעל ְי ֵדי ֲא ֵחִרים,
שיאמר לאדם אחר לעשות ,מפני שאין ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ב).
תוקף בציווי הנמסר משליח לשליח הכחשת קבלת המתנה
(המאירי גטין כט,א)ְׁ .שלָׁשה – ואפילו הם
שלושה ,שכביכול עשה אותם בית דין, יבָ 1האֹו ֵמר ' ָנ ַת ִּתי ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית ִל ְפלֹו ִני'ְ ,והּוא אֹו ֵמר 'ֹלא
לא יועיל .ואף הם עצמם אינם יכולים
ָנ ַתן ִלי' – חֹוְׁשִׁשין ֶׁשָּמא ִזָּכה לֹו ַעל ְי ֵדי ַא ֵחרֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר
לכתוב ,מפני שלא מינה אותם לכתוב
(שם). 'ָּכ ַת ְב ִּתי ְו ָנ ַת ִּתי לֹו'ְ ,והּוא אֹו ֵמר 'ֹלא ָּכ ַתב ְוֹלא ָנ ַתן ִלי'ִ :אם
ַהְּמ ַקֵּבל ַמ ָּת ָנה הּוא ֶׁש ָא ַמר ֵּכן – הֹו ָד ַאת ַּב ַעל ִּדין ְּכ ֵמ ָאה ֵע ִדים
יא ְּכֶׁש ַּיִּגי ַע ַהׁ ְּש ָטר ְל ָידֹו – כדין קניין
ִהיאְ ,ו ַהּנֹו ֵתן אֹו ֵכל ֵּפרֹות ָׂש ֵדהּו.
שדה בשטר (מכירה א,ז)ֶ .א ְּת ֶנָּנה לֹו – לשון
עתיד ,לעומת 'נתתי שדה' ,בלשון עבר, יבְ 2ו ִאם ֶּבן ַהְּמ ַקֵּבל הּואֶׁ ,ש ָא ַמר 'ֹלא ָנ ַת ָּתה ְל ָא ִבי ָׂש ֶדה זֹו',
או 'הרי היא שלו' ,בלשון הווהֹ .לא ָז ָכה
ְוהּוא אֹו ֵמר 'ָּכ ַת ְב ִּתי ְו ָנ ַת ִּתי לֹו' – ַמִּני ִחין ֶאת ַהֵּפרֹות ַעל ְי ֵדי ַהְּמ ַקֵּבל – שאין לשון השטר מוכיחה
שנעשה הקניין (והקנאה בלשון עתיד אינה
מועילה ,ראה מכירה ב,ח). ָׁש ִליׁשַ ,עד ֶׁש ִּיָּו ַדע ַה ָּד ָבר ֵהי ַאְך הּוא.
יבֶׁ 1שָּמא ִזָּכה לֹו ַעל ְי ֵדי ַא ֵחר – והמקבל לא ידע על זה ,ונמצא שיש כאן הודאה של בעל השדה שנתן ,והמקבל
אינו יכול להכחישו ,שהרי אפשר שנתן לו בלי ידיעת המקבלֹ .לא ָּכ ַתב ְוֹלא ָנ ַתן ִלי – ולא זכיתי במתנה .הֹו ָד ַאת ַּב ַעל
ִּדין ְּכ ֵמ ָאה ֵע ִדים ִהיא – מה שאדם מחייב את עצמו בממון על פי הודאתו שקול לעדות ,ומכיוון שהוא מודה שאין לו
בעלות על השדה ,הריהי של הנותן .ונאמן המקבל יותר מן הנותן ,מפני שהוא זוכר יותר ,כיוון שייתכן שרצה הנותן
לתת אותה וטועה לחשוב שכבר נתן אותה (מ"מ).
יבָׁ 2ש ִליׁש – אדם שלישי ,הנאמן על שני הצדדים ,ששניהם מסכימים להפקיד (לשלש) בידו את הפירותַ .עד ֶׁש ִּיָּו ַדע
ַה ָּד ָבר ֵהי ַאְך הּוא – שמא נתן את השדה לאביו בפני עדים בלי ידיעת בנו .וכל זמן שיש ספק בדבר ,אין איש מהם יכול
לאכול מפירות השדה.
