Page 366 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 366
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ג-ד 344
יב ֶע ֶבד – ש"כל מה שקנה עבד – מתנה לעבד ולאישה
יב ַהּנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה ְל ֶע ֶבד אֹו ְל ִאׁ ָּשה – ָק ָנה ַהַּב ַעל ְו ָה ָאדֹוןֶ ,אָּלא קנה רבו" (מלווה ולווה ב,ח)ִ .אׁ ָּשה – וכל
ֶׁש ָה ָאדֹון קֹו ֶנה ַהּגּוףְ ,ו ַהַּב ַעל קֹו ֶנה אֹו ָתּה ַלֵּפרֹות .יגָ 1נ ַתן מה שביד האישה נמצא בחזקת בעלה
(שם)ַ .הּגּוף – החפץ עצמו שייך לאדון.
ַמ ָּת ָנה ְל ִאׁ ָּשה ַעל ְמ ָנת ֶׁש ֵאין ְל ַב ְע ָלּה ָּבּה ְרׁשּותּ ,ו ְל ֶע ֶבד ַעל ַלֵּפרֹות – שיש לבעל רק זכות השימוש
ְמ ָנת ֶׁש ֵאין ְלַרּבֹו ָּבּה ְרׁשּות – ָק ָנה ָה ָאדֹון ְו ָק ָנה ַהַּב ַעל. בחפץ ,אבל גוף החפץ שייך לאישה
(והם הנקראים 'נכסי מלוג' .ראה אישות טז,ב).
יגֲ 2א ָבל ַהּנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה ְל ִאׁ ָּשה אֹו ְל ֶע ֶבדְ ,ו ִה ְת ָנה ַהּנֹו ֵתן
יגָ 1ק ָנה ָה ָאדֹון ְו ָק ָנה ַהַּב ַעל – התניה
שרק מפקיעה את הבעלות אינה תקפהְּ ,בגּו ָפּה ֶׁשַּלַּמ ָּת ָנה ֶׁש ִּת ְה ֶיה ְל ָכְך ּו ְל ָכְך – ֹלא ָק ָנה ָה ָאדֹון ְוֹלא
מפני שאינו יכול להתנות על תחומי
ָק ָנה ַהַּב ַעל. הבעלות הכלכלית של הבעל או של
האדון ,כשם ש"המתנה על מה שכתוב יד ֵּכי ַצד? ַהּנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה ְל ִאׁ ָּשהְ ,ו ָא ַמר ָלּה ' ֲהֵרי ַהָּמעֹות ָה ֵאּלּו
בתורה – תנאו בטל" (אישות ו,ט; ק').
ְנתּו ִנים ִליְך ְּב ַמ ָּת ָנה ַעל ְמ ָנת ֶׁשּ ֹתא ְכ ִלי ָּב ֶהן ְו ִתְׁש ִּתי ָּב ֶהן' אֹו
' ַעל ְמ ָנת ֶׁש ִּת ְלְּבִׁשי ָּב ֶהן' אֹו ' ַעל ְמ ָנת ֶׁש ַּת ֲעִׂשי ָּב ֶהן ַמה ׁ ֶּש ִּתְר ִצי יגְ 2ו ִה ְת ָנה ַהּנֹו ֵתן ְּבגּו ָפּה ֶׁשַּלַּמ ָּת ָנה –
ְּבֹלא ְרׁשּות ַּב ְע ִליְך' – ֹלא ָק ָנה ַהַּב ַעלְ .ו ֵכן ִאם ָא ַמר ְל ֶע ֶבד
המתנה תקפה רק אם נוסף על ההתניה
בעניין ייעוד המתנה ,יש התניה על
הפקעת בעלות האדון או הבעל עליהַ ' ,על ְמ ָנת ֶׁשּתֹא ַכל ָּב ֶהן ְו ִתְׁש ֶּתה ָּב ֶהן'ַ ' ,על ְמ ָנת ֶׁש ֵּת ֵצא ָּב ֶהן
מפני שהמתנה אינה נחשבת בבעלות ְל ֵחרּות' – ֹלא ָק ָנה ָה ָאדֹוןְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
האישה או העבד עד השימוש המסוים,
טו ַהּנֹו ֵתן ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ַע ְבּדֹו ַמ ָּת ָנה – ָק ָנה ַע ְצמֹוְ ,ו ָי ָצא והרי יצאו מרשותם עקב השימוש
ֶּבן חִֹריןְ ,ו ָק ָנה ְׁש ָאר ַהְּנ ָכ ִסיםְ .ו ִאם ִׁש ֵּיר ָּכל ֶׁשהּואֲ ,א ִפּלּו המסוים (ק'; ר"ן נדרים פח,א).
ִמַּט ְל ְט ִלין – ֹלא ָק ָנה ְּכלּוםֶׁ ,ש ֵאין ֶזה ֵּגט ֵחרּות ָּגמּורֶׁ ,ש ֲהֵרי יד ִליְך – ָלְך.
טו ָק ָנה את ַע ְצמֹו – שמתוך שהקנה ִׁש ֵּיר ּבֹו ַּבֵּגטּ ,ו ִמּתֹוְך ֶׁשֹּלא ִנְׁש ַּת ְחֵררֹ ,לא ָק ָנה ְּכלּום.
לו את כל נכסיו ,הקנה לו גם את עצמו.
ִׁש ֵּיר ָּכל ֶׁשהּוא – השאיר לעצמו נכס מסויםֵּ .גט ֵחרּות ָּגמּור – מפני ש"גט [שטר] שחרור צריך שיהיה ענינו דבר הכורת
בינו ובין אדוניו ולא ישאר לאדון בו זכות" (עבדים ז,א).
ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי
סירוב לקבל ומתנה שלא מדעת ד
סירוב לקבל מתנה אֹ 1לא ָא ַמר ְּכלּום – מפני ששתק
אַ 1הְּמ ַקֵּבל ֶאת ַהַּמ ָּת ָנה ְו ָז ָכה ָּבּהְ ,ו ַא ַחר ֶׁשָּבאת ְל ָידֹו ְוהּוא בשעת העברת המתנה אליו ,ולכן זכה
בה ,ואין תוקף לביטול העברת הבעלות
ׁשֹו ֵתקָ ,ח ַזר ּבֹו ְו ָא ַמר ' ֵאי ִני רֹו ֶצה ָּבּה' אֹו ' ֵאי ִני ְמ ַקְּב ָלּה' אֹו
' ֲהֵרי ִהיא ְּב ֵט ָלה' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר 'מּום ֶזה ִנְר ָאה ִלי ָּבּה' – ֹלא ָא ַמר למפרע.
ְּכלּוםּ .ו ְכֵׁשם ֶׁש ֵאין ַהּנֹו ֵתן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוָּ ,כְך ַהְּמ ַקֵּבל ֵאינֹו
א 2צֹוֵו ַח ֵמ ִע ָּקרֹו – מכריז בשעת
ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ַא ַחר ֶׁש ָּז ָכה.
קבלת המתנה שאינו רוצה בהֹ .לא ָק ָנה
אַ 2מ ָּת ָנה זֹו ֶׁש ָא ַמר ַהְּמ ַקֵּבל ' ֵאי ִני רֹו ֶצה ָּבּה' ַא ַחר ֶׁשָּבאת ַהְּמ ַקֵּבל – מפני ש'אין נותנים לאדם
ְל ָידֹו – ֲהֵרי ִהיא ֶה ְפ ֵקרְ ,ו ָכל ַהּקֹו ֵדם ָּבּה ָז ָכהֶׁ ,ש ֲהֵרי ִה ְפ ִקיָרּה מתנה בעל כרחו' (להלן ב.)2
ַהְּמ ַקֵּבל ַא ַחר ֶׁש ָּז ָכה ָּבּהֲ .א ָבל ִאם ָה ָיה צֹוֵו ַח ֵמ ִע ָּקרֹו – ֹלא ָק ָנה
ַהְּמ ַקֵּבלְ ,וחֹו ֶז ֶרת ַלְּב ָע ִלים ָהִראׁשֹו ִנים.
