Page 364 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 364
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ג 3 42
אְ 2ו ִאם ַקְר ַקע אֹו ֲע ָב ִדים ָנ ַתן לֹו – ַעד ֶׁש ַּי ֲח ִזיק ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשַּמ ֲח ִזיק אֲ 2א ָבל ִּב ְד ָבִרים – בדיבור בלבד בלא
ַהּלֹו ֵק ַח ,אֹו ַעד ֶׁש ַּיִּגי ַע ְׁש ַטר ַמ ָּת ָנה ְל ָידֹוֲ .א ָבל ִּב ְד ָבִרים ֹלא פעולת קנייןָ .יכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו – ומכל
ָז ָכה ַהְּמ ַקֵּבלֶ ,אָּלא ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ֲע ַד ִין ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו.
מקום הוא "ממחוסרי אמנה ,ואין רוח
חכמים נוחה הימנו [ .]...במה דברים
אמורים? במתנה מועטת ,שהרי סמכה מתנות שאינן צריכות קניין
דעתו שלמקבל כשהבטיחו [שציפה
ב ָמ ַחל ַל ֲח ֵברֹו חֹוב ֶׁש ָה ָיה לֹו ָע ָליו ,אֹו ָנ ַתן לֹו ַהִּפ ָּקדֹון לקבל והתאכזב ,שאינו מהימן] .אבל
במתנה מרובה – אין בה חסרון אמנה,
ֶׁש ָה ָיה ֻמ ְפ ָקד ֶא ְצלֹו – ֲהֵרי זֹו ַמ ָּת ָנה ַהִּנ ְק ֵנית ִּב ְד ָבִרים ִּב ְל ַבד שהרי לא האמין זה שיתן לו דברים אלו,
ְו ֵאינֹו ָצ ִריְך ָּד ָבר ַא ֵחרְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (מכירה ה,יא).
עד שיקנה אותן בדברים שקונין בהן"
ג ְו ֵכן ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ָמ ֶנה ֶׁש ֵּיׁש ִלי ְּב ָי ְדָךְּ ,ת ֵנהּו ָל ֶזה' – ָק ָנה, (מכירה ז,ח-ט).
ְו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוֵּ ,בין ֶׁשָּנ ַתן ַהָּמ ֶנה ָל ֶזה ְּבחֹוב ב ָנ ַתן לֹו ַהִּפ ָּקדֹון ֶׁש ָה ָיה ֻמ ְפ ָקד
ֶא ְצלֹו – כגון שהפקיד ראובן חפץ ביד ֶׁש ָה ָיה לֹו ֶא ְצלֹו ֵּבין ֶׁשְּנ ָתנֹו לֹו ַמ ָּת ָנהֵּ ,בין ֶׁש ָה ָיה ַהָּמ ֶנה חֹוב
שמעון ,ולאחר זמן אמר ראובן לשמעון
ֶא ְצלֹו ֵּבין ֶׁש ָה ָיה ִּפ ָּקדֹון ְּב ָידֹוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (מכירה ו,ח). 'החפץ המופקד אצלך נתון לך במתנה'.
ַהִּנ ְק ֵנית ִּב ְד ָבִרים ִּב ְל ַבד – משום שמדובר מתנה אינה צריכה עדים
בוויתור ,שהרי כבר משך המקבל את ד ְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ֵאין ְצִרי ִכין ֵע ִדים ְל ִע ְנ ַין ֶמ ָּקח ּו ִמ ְמָּכר ֶאָּלא ְל ַגּלֹות
הכסף או את הפיקדון והוא כבר ברשותו
ַה ָּד ָבר ִּב ְל ַבד ִאם ָה ְי ָתה ָׁשם ַט ֲע ָנה ּו ְכ ִפיָרהָּ ,כְך ַּבַּמ ָּתנֹות (שו"ת הרי"ף קמד).
ּו ַבְּמ ִחילֹות ֵאין ְצִרי ִכין ֵע ִדים ֶאָּלא ִמְּפ ֵני ַהְּמַׁשְּקִרין.
ג ָמ ֶנה ֶׁש ֵּיׁש ִלי ְּב ָי ְדָך – 'מאה דינר
שאתה חייב לי ,תן אותם לפלוני' ,קנה מתנה שאינה מוגדרת
ה ְּכֵׁשם ֶׁש ַהּמֹו ֵכר ָצִריְך ְל ַס ֵּים ַהִּמ ְמָּכרְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (מכירה פלוני ,ובלבד ששלושתם נוכחים בשעת
האמירה (מכירה ו,ח)ְ .ו ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן – מן
כא,ג)ָּ ,כְך ַהּנֹו ֵתןֵּ .כי ַצד? ַהּכֹו ֵתב ַל ֲח ֵברֹו ' ַקְר ַקע ִמְּנ ָכ ַסי ְנתּו ָנה
ְלָך' ,אֹו ֶׁשָּכ ַתב לֹו 'ָּכל ְנ ָכ ַסי ְקנּו ִיין ְלָך חּוץ ִמִּמ ְק ָצ ָתן' – הֹו ִאיל השלושה.
ְוֹלא ִס ֵּים ַה ָּד ָבר ֶׁשָּנ ַתן לֹוְ ,ו ֵאינֹו ָידּו ַעֹ ,לא ָק ָנה ְּכלּוםְ ,ו ֵאינֹו
ד ֶׁש ֵאין ְצִרי ִכין ֵע ִדים וכו' – כמבואר
במכירה ה,ט .והעדים אינם חלק מהותי
ָיכֹול לֹו ַמר לֹו ' ֵּתן ִלי ָּפחּות ֶׁשִּב ְנ ָכ ֶסיָך'ַ ,עד ֶׁש ְּי ַס ֵּים לֹו ַהָּמקֹום של הקניין ,להבדיל מן הקידושין או
ֶׁשָּנ ַתן לֹוֲ .א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ' ֵח ֶלק ָּכְך ְו ָכְך ְּבָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית' – הגירושין (אישות ג,א; גירושין א,א) ,שהעדים
הֹו ִאיל ְו ִס ֵּים ַהׂ ָּש ֶדהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִס ֵּים ַה ֵח ֶלק ,נֹו ֵטל אֹותֹו בהם הם חלק מהותי של המעשה .לעניין
מתנה אינם חלק מהותי מן ההקניה ,וגם
אם לא היו עדים בשעת ההקניה ,אם ֵח ֶלק ִמן ַהָּפחּות ֶׁשְּבאֹו ָתּה ָׂש ֶדה.
הנותן מודה שהקנה ,חייב לתת אותם,
מתנה על תנאי ואינו יכול לחזור בוַ .ט ֲע ָנה ּו ְכ ִפיָרה
– תביעה והכחשה ,שהעדים מעידים
ו ָּכל ַהּנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה ַעל ְּת ַנאיֵּ ,בין ֶׁש ִה ְת ָנה ַהּנֹו ֵתן ֵּבין ֶׁש ִה ְת ָנה
ַהְּמ ַקֵּבלְ ,ו ֶה ֱח ִזיק ַהְּמ ַקֵּבלְ ,ו ָז ָכה ָּבּהִ :אם ִנ ְת ַק ֵּים ַה ְּת ַנאי – לטובת אחד מן הצדדים.
ה ְל ַס ֵּים – לציין ,להגדיר בבירורַ .עד ִנ ְת ַק ְּי ָמה ַהַּמ ָּת ָנה; ְו ִאם ֹלא ִנ ְת ַק ֵּים ַה ְּת ַנאי – ָּב ְט ָלה ַהַּמ ָּת ָנה,
ֶׁש ְּי ַס ֵּים לֹו ַהָּמקֹום – עד שיכתוב בשטר
ְו ַי ֲח ִזיר ֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכלְ ,והּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה ַה ְּת ַנאי ָּכָראּוי. בבירור איזה חלק הוא נותן לוֶׁ .שֹּלא ִס ֵּים
ַה ֵח ֶלק – שכתב כמה יקבל מן השדה אבל לא מאיזה מקום בשדה יקבלִ .מן ַהָּפחּות ֶׁשְּבאֹו ָתּה ָׂש ֶדה – דבר הנכתב בשטר
ויש לו כמה משמעויות ,המשמעות התקפה בשטר היא המזערית ביותר ,משום שנוטים לטובת המחזיק בנכס ,שיכול
לומר שהתכוון לדבר מסוים ,והמוציא ממנו עליו הראיה (מכירה כא,יט .לדינים אלו בהרחבה ,ראה מכירה פרק כא).
ו ֶה ֱח ִזיק ַהְּמ ַקֵּבל – לפני קיום התנאי .כי אם החזיק אחר קיום התנאי ,הרי זו אסמכתא (מכירה יא,ב)ְ .ו ַי ֲח ִזיר ֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכל
– מה שהשתמש מן המתנה ,שהרי נתברר שלא הייתה שלוַ .ה ְּת ַנאי ָּכָראּוי – כמבואר בהלכה הבאה.
