Page 360 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 360
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק א-ב 3 38
ֶׁשַּמ ֲח ִזי ִקין אֹותֹוְ ל ֻט ְמ ָאה וכו' – כל יֹו ֵד ַע ִאם ִהִּגי ַע ִל ְמקֹום ַהֻּט ְמ ָאה ִאם ָלאו – ָּכל ָמקֹום ֶׁשַּמ ֲח ִזי ִקין
השטח שהוא בחזקת טומאה נידון
אֹותֹו ְל ֻט ְמ ָאהֲ ,הֵרי הּוא ְּכ ָמקֹום ֶא ָחד ֻמ ְח ָלק ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹו. כרשות לעצמה (המאירי ב"ב נה,ב) גם
יג ִּב ְק ָעה ְּגדֹו ָלה ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ָׂשדֹות ַהְרֵּבה ְו ֻכָּלן ֶׁשְּל ֵגר ֶא ָחד, לעניין זכייה.
יג ִּב ְק ָעה ְּגדֹו ָלה ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ָׂשדֹות ְוֹלא ָה ָיה ֵּבי ֵני ֶהן ֹלא ֶמ ֶצר ְוֹלא ָח ָצב ְוֹלא ָּד ָבר ִמ ְּד ָב ִרים
ַהְרֵּבה וכו' – מכיון שכל השדות ַהַּמ ְפ ִסי ִקיןּ ,ו ָבא ֶא ָחד ְו ֶה ֱח ִזיק ְּב ִמ ְק ָצת ַהִּב ְק ָעה ִל ְקנֹות ֶאת
בבקעה שייכות רק לאותו גר וקרויות
ֻּכָּלּה – ָּכל ַהִּנ ְקָרא ַעל ֵׁשם אֹותֹו ַהֵּגר ,קֹו ֶנה אֹותֹו. על שמו ,אין צורך שתהיה מתוחמת
במצרים (ערוה"ש רעה,ז)ֶ .ה ֱח ִזיק ְּב ִמ ְק ָצת קנייה מגוי
ידּ 1גֹוי ֶׁשָּמ ַכר ִמַּט ְל ְט ִלין ְל ִיְׂשָר ֵאל אֹו ָק ָנה ִמַּט ְל ְט ִלין
ַהִּב ְק ָעה וכו' – בהכאת מכוש אחד ,כדין
ִמ ִּיְׂשָר ֵאל – קֹו ֶנה ִּב ְמִׁשי ָכהּ ,ו ַמ ְק ֶנה ִּב ְמִׁשי ָכה אֹו ְּב ָד ִמיםֲ .א ָבל המחזיק בשדה התחומה על ידי מצרים.
ַה ַּקְר ַקע – ֵאינֹו קֹו ֶנה אֹו ָתּה ִמ ִּיְׂשָר ֵאל ֶאָּלא ִּבְׁש ָטר ְו ֵאינֹו ַמ ְק ֶנה ָּכל ַהִּנ ְקָרא ַעל ֵׁשם אֹותֹו ַהֵּגר – שהשדה
אֹו ָתּה ְל ִיְׂשָר ֵאל ֶאָּלא ִּבְׁש ָטרֶׁ ,ש ֵאין ַּד ְעּתֹו סֹו ֶמ ֶכת ֶאָּלא ַעל
נקראת שדהו של פלוני הגר.
ַהׁ ְּש ָטר.
ידּ 1ו ַמ ְק ֶנה ִּב ְמִׁשי ָכה אֹו ְּב ָד ִמים – אבל
היהודי אינו מקנה בקבלת דמים אלא
ידְ 2ל ִפי ָכְךִ ,יְׂשָר ֵאל ֶׁשָּל ַקח ָׂש ֶדה ִמן ַהּגֹוי ְו ָנ ַתן ַה ָּד ִמיםְ ,ו ֹק ֶדם במשיכה (מכירה ג,א)ֶ .אָּלא ִּבְׁש ָטר – ולא
בחזקה (מכירה א,יז).
ֶׁש ַּי ֲח ִזיק ָּבּה ָּבא ִיְׂשָר ֵאל ַא ֵחר ְו ֶה ֱח ִזיק ָּבּה ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשַּמ ֲח ִזי ִקין
ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגר – ָז ָכה ָה ַא ֲחרֹוןְ ,ונֹו ֵתן ָלִראׁשֹון ֶאת ַה ָּד ִמים; ִמְּפ ֵני ידָ 2ל ַקחְ ...ו ָנ ַתן ַה ָּד ִמים – קנה בקניין
כסף בלבדְּ .כ ֶדֶרְך ֶׁשַּמ ֲח ִזי ִקין ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגר –
ֶׁש ַהּגֹוי – ֵמ ֵעת ֶׁשָּל ַקח ַה ָּד ִמים ִסֵּלק ְרׁשּותֹוְ ,ו ִיְׂשָר ֵאל ֹלא ָק ָנה באחת מדרכי החזקה המועילות במכירה
ַעד ֶׁש ַּיִּגי ַע ַהׁ ְּש ָטר ְל ָידֹוְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו ְנ ָכ ִסים ֵאּלּו ְּכ ִנ ְכ ֵסי ִמ ְדָּברָּ ,כל או בדרכי ההחזקה של נכסי הפקר ,אך
לא במכירה (וראה להלן פרק ב) .נֹו ֵתן ָלִראׁשֹון
ַהַּמ ֲח ִזיק ָּב ֶהן ָז ָכה. ֶאת ַה ָּד ִמים – אף על פי ש"נמצאו נכסים
טו ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵאין ּבֹו ִמְׁשָּפט ָידּו ַע אלו כנכסי מדבר" ,על המחזיק בה לשלם
לקונה ,שהרי הקרקע היא בגדר משכון
ַלֶּמ ֶלְךֲ .א ָבל ִאם ִּדין אֹותֹו ַהֶּמ ֶלְך ּו ִמְׁשָּפטֹו ֶׁשֹּלא ִי ְזֶּכה ַּב ַּקְר ַקע בידי הקונה תמורת המעות ששילם לגוי
ֶאָּלא ְל ִמי ֶׁשּכֹו ֵתב ְׁש ָטר אֹו ַהּנֹו ֵתן ָּד ִמים ְו ַכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו
(רה"ג ספר המקח שער יד .לדין הנוטל משכון הגר
– עֹוִׂשין ְּכ ִפי ִמְׁשַּפט ַהֶּמ ֶלְך; ֶׁשָּכל ִּדי ֵני ַהֶּמ ֶלְך ְּב ָממֹון – ַעל שביד ישראל ,ראה להלן ב,טו)ִ .סֵּלק ְרׁשּותֹו –
ִּפי ֶהן ָּד ִנין. אינו מתייחס עוד לשדה כאל שדהו שלו,
וכבר אינו מחזיק בה.
טו ֶׁש ֵאין ּבֹו ִמְׁשָּפט ָידּו ַע ַלֶּמ ֶלְך – שאין חוק ברור המגדיר את דרכי קניית קרקע ומכירתה ,ואז חל דין התורה.
ְּב ָממֹון – בדיני ממונות בלבד .והחוק השלטוני מוגבל ,מפני ש"המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצוות ,אפילו
במצוה קלה – הרי זה פטור .דברי הרב ודברי העבד – דברי הרב קודמין .ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה,
שאין שומעין לו" (מלכים ג,ט).
ּ ֶפ ֶרק ֵׁש ִני
דרכי ההחזקה בהפקר ב
החזקה בשדה הפקר א ִנ ְכ ֵסי ֵּגרְ ...ו ִנ ְכ ֵסי ַה ֶה ְפ ֵקר ְוָׂש ֶדה
א ִנ ְכ ֵסי ֵּגר ֶׁש ֵאין לֹו יֹוְרִׁשיםְ ,ו ִנ ְכ ֵסי ַה ֶה ְפ ֵקרְ ,וָׂש ֶדה ֶׁשְּמ ָכָרּה וכו' – שנתבארו דיניהם לעיל פרק א.
ָּכל ַהַּמ ֲח ִזיק ָּב ֶהן – כשדעתו לקנותם
ַהּגֹוי ְל ִיְׂשָר ֵאל ַו ֲע ַד ִין ֹלא ֶה ֱח ִזיק ָּבּה – ֻּכָּלן ִּדי ָנן ָׁשֶוהָּ :כל
ַהַּמ ֲח ִזיק ָּב ֶהן ְּב ֶדֶרְך ִמ ַּדְר ֵכי ַה ֲח ָז ָקה ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ְמ ִכיָרה (ראה להלן יב).
(א,ח) – ָק ָנה ,חּוץ ֵמ ֲא ִכי ַלת ַהֵּפרֹות.
