Page 361 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 361
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ב 339
ב 1לֹו ֵק ַח – קונה .והוא הדין במקבל בֵּ 1כי ַצד? ַהּלֹו ֵק ַח ַקְר ַקע ֵמ ֲח ֵברֹוְ ,ו ֶה ֱח ִזיק ָּבּה ַּב ֲא ִכי ַלת
מתנהֶׁ .ש ַּי ֲעֶׂשה ַמ ֲעֶׂשה ְּבגּוף ָה ָאֶרץ אֹו ֵּפרֹו ֶתי ָה – ָק ָנהְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (שם א,טז)ֲ .א ָבל ְּב ִנ ְכ ֵסי ַה ֶה ְפ ֵקר אֹו
ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגר – ֲא ִפּלּו ָא ַכל ֵּפרֹות ָה ִאי ָלן ַּכָּמה ָׁש ִניםֹ ,לא ָק ָנה ֹלא
ַי ֲעבֹד ֲעבֹו ָדה ָּב ִאי ָלן – כגון שיחרוש ּגּוף ָה ִאי ָלן ְוֹלא ּגּוף ַה ַּקְר ַקעַ ,עד ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ַמ ֲעֶׂשה ְּבגּוף ָה ָאֶרץ
את הקרקע או יזמור את האילן
באופן שיועיל לשדה (מכירה א,טז).
והטעם להבדל הוא :במכירה ,היו אֹו ַי ֲעבֹד ֲעבֹו ָדה ָּב ִאי ָלן.
לקרקע בעלים המקפידים שלא יאכלו
בּ 2ו ַמ ֲעֶׂשה ְּב ִאׁ ָּשה ַא ַחת ֶׁש ָא ְכ ָלה ֵּפרֹות ֶּד ֶקל ְׁשלׁש ֶעְׂש ֵרה מפירותיה ,ולכן אכילת פירותיה היא
ָׁש ָנהּ ,ו ָבא ַא ֵחר ְו ֶה ֱח ִזיק ָּב ִאי ָלן ַּב ֲעבֹו ָדה ֶׁש ָע ַבד ְּבגּוף ָה ִאי ָלן ,גילוי מובהק שהקרקע שלו ,וקנה גם
את הקרקע; ואילו קרקע שהיא הפקר
אין לה בעלים ,ואכילת פירותיה אינה ּו ָבא ַמ ֲעֶׂשה ִל ְפ ֵני ֲח ָכ ִמיםְ ,ו ָא ְמרּוֶ :זה ָה ַא ֲחרֹון ָק ָנה.
מעידה שהשדה בבעלותו ,מפני שייתכן גֵ 1יׁש ְּד ָבִרים ַרִּביםֶׁ ,ש ִאם ֶה ֱח ִזיק ָּב ֶהם ַהּלֹו ֵק ַח ֹלא ָק ָנה ֲע ַד ִין,
שלא בא לזכות אלא בפירות ,שהרי אדם
רשאי לאכול פירות של שדה הפקר, ְו ִאם ֶה ֱח ִזיק ְּב ֶא ָחד ֵמ ֶהם ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגר אֹו ִנ ְכ ֵסי ֶה ְפ ֵקר ְו ַכּיֹו ֵצא
שאף אם זכה בפירות ,לא זכה לא באילן ָּב ֶהן – ָק ָנה.
ולא בקרקע (ראב"ד ב"ב נד,א). גֵּ 2כי ַצד? ַהּמֹו ֵצא ַּפ ְלטֹוִרין ְּגדֹו ִלים ְּבנּו ִיין ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגרְ ,ו ִס ֵּיד
גְּ 1ב ֶא ָחד ֵמ ֶהם – בעשיית אחד מהם. ָּב ֶהן ִסּיּוד ֶא ָחד אֹו ִּכ ֵּיר ָּב ֶהן ִּכּיּור ֶא ָחדְּ ,כמֹו ַאָּמה אֹו ָי ֵתר
ֶׁש ִאם ֶה ֱח ִזיק ָּב ֶהם ַהּלֹו ֵק ַח ֹלא ָק ָנה ֲע ַד ִין ִמְּכ ֶנ ֶגד ַהֶּפ ַתח – ָק ָנה .דַ 1הָּצר צּוָרה ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגר – ָק ָנה.
– כלומר ,מעשים אלה אינם מועילים
ַהַּמִּצי ַע ַמָּצעֹות ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגר – ָק ָנהַ .הָּנר ֶאת ַהׂ ָּש ֶדה ְּב ִנ ְכ ֵסי לקנות במקרה של מכירה ,אבל במקרה
של זכייה מן ההפקר הם מועילים ,מפני
שהפעולה אינה פעולת בעלות מובהקת, ַהֵּגר – ָק ָנה.
כיוון שייתכן שנעשתה כטובה לבעל המטרה הדרושה בחזקה :תועלת לקרקע
החצר ,ואילו בנכסים שאין להם בעלים דַ 2הְּמ ַפֵּצל ְזמֹורֹות ַהֶּג ֶפן אֹו ְׂשִרי ֵגי ָה ִאי ָלנֹות ְו ַכּפֹות ַה ְּת ָמִרים
מוכח שעשה את הדבר כדי לקנות את
ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגרִ :אם ַּד ְעּתֹו ַל ֲעבֹו ַדת ָה ִאי ָלן – ָק ָנה; ְו ִאם ַּד ְעּתֹו
השדה (מרהמ"ח מכירה א,טו).
ְל ַה ֲא ִכיל ָה ֵע ִצים ַלְּב ֵה ָמה – ֹלא ָק ָנה .הֵּ 1כי ַצד? ָה ָיה ּכֹוֵרת
גַּ 2פ ְלטֹו ִרין – ארמונות (פה"מ סנהדרין
ִמָּכאן ּו ִמָּכאן – ֲהֵרי ֶח ְז ָקתֹו ֶׁשִּנ ְתַּכֵּון ַל ֲעבֹו ַדת ָה ִאי ָלן; ָה ָיה
ב,ג)ְּ .בנּו ִיין – שאין לו מה לתקן בבית
כדי להחזיק בו (רשב"ם ב"ב נג,ב)ִּ .כּיּור ּכֹוֵרת ֵמרּו ַח ַא ַחת – ֵאינֹו ִמ ְתַּכֵּון ֶאָּלא ָל ֵע ִצים.
– תבליט אמנותי בקיר (פה"מ מידות ד,ו;
פה"מ ע"ז ג,ז)ַ .אָּמה – אמה על אמה, הְ 2ו ֵכן ַהְּמ ַל ֵּקט ֵע ִצים ַו ֲעָׂש ִבים ִמן ַהׂ ָּש ֶדהִ :אם ַּד ְעּתֹו ְל ַת ֵּקן
ָה ָאֶרץ– ָק ָנה; ְו ִאם ָל ֵע ִצים–ֹלא ָק ָנה .ו ֵּכי ַצד? ִל ֵּקט ַהַּגסְ ו ַה ַּדק כחצי מטר מרובע .אֹו ָי ֵתר ִמְּכ ֶנ ֶגד
ַהֶּפ ַתח – ממול הפתח ,מפני ששם
יופיו ניכר יותר .דַ 1הָּצר צּוָרהָ ...ק ָנה – כגון המצייר ציור קיר של נוף ובעלי חיים ,קנה ,ואינו צריך לא שיהא
כנגד הפתח ולא שיהא אמה על אמה ,מפני שציור כזה בולט לעומת הכיור ,שהוא עיטור בלבד (רשב"ם ב"ב נד,א).
ַהַּמִּצי ַע ַמָּצעֹות – מכסה את הקרקע בשטיחיםַ .הָּנר – החורש .בזכייה מן ההפקר ,החרישה קונה .אבל במכירה,
החרישה אינה מקנה לו אלא בנוכחות המוכר או בשליחותו ,כשאמר לו 'לך חזק וקנה' (מכירה א,טז; מרהמ"ח מכירה
א,טו .והוא הדין בפתיחת מים לשדה .ראה שם א,יב .והשווה להלן ז.)2
דְ 2מ ַפֵּצל – חותךְ .זמֹורֹות ַהֶּג ֶפןְׂ ,שִרי ֵגי ָה ִאי ָלנֹותַּ ,כּפֹות ַה ְּת ָמִרים – ענפי האילנותַ .ל ֲעבֹו ַדת ָה ִאי ָלן – להשביח
את גידולו ,והרי זה כמי שנתכוון להשביח את הקרקע (המאירי ב"ב נד,א)ְ .ו ִאם ַּד ְעּתֹו ְל ַה ֲא ִכיל ָה ֵע ִצים ַלְּב ֵה ָמה – אף
על פי שהועיל לאילן ,אף כשהתכוון לקנות את השדה ,בדומה לאכילת פירות ,שאינה מקנה לו את הקרקע (לעיל ב).
הֵ 1מרּו ַח – מצד.
הְ 2ל ַת ֵּקן ָה ָאֶרץ – לנקות אותהָ .ל ֵע ִצים – כשאוסף ענפים להסקה וכדומה .ו ַהַּגס ְו ַה ַּדק – הענפים הגדולים והענפים
