Page 358 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 358
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק א 336
שמדין תורה לא קנה בעל המצודה את ֶזה ָאסּור ִמ ִּד ְב ֵרי סֹו ְפ ִריםְ .ו ִאם ָה ְי ָתה ַהְּמצּו ָדה ְּכ ִליְ ,ו ָל ַקח
החיה שנקשרה למצודתו ,שהרי אינה
ִמּתֹוְך ַהְּמצּו ָדה – ֲהֵרי ֶזה ַּג ְז ָלן. חצר המשתמרת ואינה כליָ .אסּור
ד ַהּפֹוֵרׂש ְמצּו ָדה ִּבְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו ְו ָצד ָּבּה ַח ָּיה אֹו עֹוף – ַאף ִמ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִרים – מתקנת חכמים מפני
דרכי שלום ,למנוע מריבות בין הציידים.
ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין לֹו ְרׁשּות ַל ֲעׂשֹות ָּד ָבר ֶזהָ ,ק ָנהְ .ו ִאם ָה ָיה ַּב ַעל לכן נפסק שאי אפשר לתבוע את הלוקח
ַהׂ ָּש ֶדה עֹו ֵמד ְּב ַצד ָׂש ֵדהּוְ ,ו ָא ַמר ' ָז ָכת ִלי ָׂש ִדי' – ָק ָנה ַּב ַעל בבית דין (גזלה ואבדה יז,יב) ,אך את הגזלן
מן התורה ,אפשר לתבועְ .ו ִאם ָה ְי ָתה ַהׂ ָּש ֶדהְ ,ו ֵאין ְל ַב ַעל ַהְּמצּו ָדה ְּכלּום.
ַהְּמצּו ָדה ְּכ ִלי – כגון רשת או כלוב,
ה ָּד ִגים ֶׁש ָּק ְפצּו ְלתֹוְך ַה ְּס ִפי ָנה – ָק ָנה ַּב ַעל ַה ְּס ִפי ָנהֶׁ ,שּזֹו הקונה לאדם את כל מה שבתוכו (מכירה
ְּכ ָח ֵצר ַהִּמְׁש ַּתֶּמֶרת ִהיאְ ,ו ֵאי ָנּה ָח ֵצר ַהְּמ ַהֶּל ֶכתֶׁ ,ש ַהַּמ ִים ֵהן ד,א).
ֶׁשּמֹו ִלי ִכין אֹו ָתּהְ ,ו ֵאי ָנּה הֹו ֶל ֶכת ֵמ ֲח ַמת ַע ְצ ָמּה. ד ִּבְׂש ֵדה ֲח ֵברֹוָ ...ק ָנה – מפני שהחיה
או העוף אינם משתמרים בשדה חברו,
שהרי הם יכולים לברוח ,וחל כאן דין נכסי גר שמת
ו ֵּגר ֶׁשֵּמת ְוֹלא הֹו ִליד ָּב ִנים ְּב ִיְׂשָר ֵאל ַא ַחר ֶׁשִּנ ְתַּגֵּיר – ֵאין לֹו חצר שאינה משתמרת לבעליהָ .ק ָנה
ַּב ַעל ַהׂ ָּש ֶדה – מדין קניין חצר ,שהרי
יֹוְרִׁשיןֶ ,אָּלא ָּכל ַהּקֹו ֵדם ְו ֶה ֱח ִזיק ִּב ְנ ָכ ָסיוָ ,ז ָכה ָּב ֶהןְ ,ו ֵאין ַּב ַעל כשהבעלים עומד בצד השדה ,הוא קונה
ַהֶּמ ֶצר ָיכֹול ְל ַסְּלקֹו ְּב ָד ִמיםֶׁ ,שּזֹו ְּכ ַמ ָּת ָנה ִהיא. גם אם החצר אינה משתמרת ,אם הוא
החזקה בחלק מנכסי הגר יכול להגיע אל החיה ולתפוס אותה
בתוך שדהו (גזלה ואבדה יז,יא; פה"מ ב"מ
זְׁ 1ש ֵּתי ָׂשדֹות ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגרּ ,ו ֶמ ֶצר ֶא ָחד ֵּבי ֵני ֶהןֶ :ה ֱח ִזיק ְּב ַא ַחת א,ד)ֵ .אין ְל ַב ַעל ַהְּמצּו ָדה ְּכלּום – אף אם
ֵמ ֶהן ִל ְקנֹו ָתּה – ְק ָנ ָיּה; ֶה ֱח ִזיק ָּבּה ִל ְקנֹות אֹו ָתּה ְו ֶאת ֲח ֶבְר ָּתּה – תפס את החיה ,כיוון שכליו של אדם
זֹו ֶׁש ֶה ֱח ִזיק ָּבּה ָק ָנה אֹו ָתּהֲ ,א ָבל ֲח ֶבְר ָּתּה ֹלא ָק ָנהֶ .ה ֱח ִזיק ָּבּה אינם קונים לו במקום שאין לו רשות
ְּכ ֵדי ִל ְקנֹות ֶאת ֲח ֶבְר ָּתּה – ֹלא ָק ָנה ַא ַחת ֵמ ֶהןֲ :ח ֶבְר ָּתּה – ִמְּפ ֵני
ֶׁשֹּלא ֶה ֱח ִזיק ָּבּה; ְוזֹו – ִמְּפ ֵני ֶׁשֹּלא ֶה ֱח ִזיק ָּבּה ְּכ ֵדי ִל ְקנֹו ָתּה. להניחם בו (מכירה ד,א).
ה ְו ֵאי ָנּה ָח ֵצר ַהְּמ ַהֶּל ֶכת – חצר מהלכת
היא רשות פרטית הניידת מעצמה ,כגון
זֶ 2ה ֱח ִזיק ָּבּה ִל ְקנֹו ָתּה ְו ִל ְקנֹות ֶאת ֲח ֶבְר ָּתּה ְו ֶאת ַהֶּמ ֶצר בהמה ,שאין מה שבתוכה קנוי לבעליה
(מכירה ג,יג).
ו ֵאין לֹו יֹוְרִׁשין – מפני שלכל אדם ֶׁשֵּבי ֵני ֶהן ,אֹו ֶׁש ֶה ֱח ִזיק ַּבֶּמ ֶצר ִל ְקנֹות ֶאת ְׁש ֵּתי ֶהן – ֲה ֵרי ֶזה
מישראל יש קרובי משפחה ,כי שורשם ָס ֵפקְ ,ו ִאם ָּבא ַא ֵחר ְו ֶה ֱח ִזיק ָּבּה ְּכ ֵדי ִל ְקנֹו ָתּהָ ,ז ָכה ָה ַא ֲחרֹון.
מגיע עד יעקב (נחלות א,ג .)7אבל הגר הוא
כתינוק שנולד ,שאף אם יתגיירו בני משפחתו ,לא ייחשבו הוא והם קרובים (איסורי ביאה יד,יא)ַּ .ב ַעל ַהֶּמ ֶצר – בעל השדה
הגובלת [מצר=גבול] עם שדה של גר .באופן יסודי הדין הוא שיש לבעל המצר עדיפות בקניית הקרקע של שכנו על
פני כל קונה אחר ,ובעל המצר יכול לכפות את הקונה למכור לו את השדה במחיר שקנה אותה [="לסלקו בדמים"].
ואולם דין בעל המצר אינו חל אם נתן השכן את הקרקע שלו במתנה (לדיני בעל המצר ,ראה שכנים יב,ה ואילך)ְּ .כ ַמ ָּת ָנה ִהיא
– שהרי לא נמכרה ,אלא זכה בה הלוקח מדין הפקר.
זּ 1ו ֶמ ֶצר ֶא ָחד ֵּבי ֵני ֶהן – גבול המפריד בין השדות ומובדל מן השדה ,כגון שהוא גבוה ממנה או נמוך ממנה (רשב"ם ב"ב
נג,ב .וראה מכירה א,יג; יט,ב)ֲ .א ָבל ֲח ֶב ְר ָּתּה ֹלא ָק ָנה – מפני שלא החזיק בה ,והמצר מפריד ביניהן ,ולכן הן נחשבות כשתי
שדות .וכל המבואר בהלכות ז-יב חל רק בזכייה מן ההפקר .אבל במכירה או במתנה ,משעה שהחזיק בשדה אחת,
החזיק בכל השדות ,מפני שיש מי שמקנה לו אותן (מכירה א,יט).
זֲ 2ה ֵרי ֶזה ָס ֵפק – אם המצר מחבר בין השדות או מבדיל ביניהן ,ולכן קנה רק את השדה שהחזיק בה (בבלי ב"ב נג,ב).
ְו ֶה ֱח ִזיק ָּבּה – בשדה שלא החזיק בה הראשוןָ .ז ָכה ָה ַא ֲחרֹון – כיוון שיש ספק בדין ,והשדה עתה בידי האחרון ,אין
הראשון יכול להוציאה מידו ,מפני שאין בית דין מוציאין ממון מידי אדם מספק (עדות ט,ג).
