Page 363 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬הומתנ יהיזכ לכותה‪  ‬פרק ב‪-‬ג ‪ 341‬‬ ‫ ‬

‫יד ַמְׁשּכֹון – עירבון‪ ,‬חפץ שנותן‬ ‫משכונות הגר‬

‫הלווה או הקונה כביטחון להחזרת‬ ‫יד ָה ָיה ַמְׁשּכֹון ִיְׂשָר ֵאל ְּב ַיד ַהֵּגר‪ּ ,‬ו ְכֶׁשֵּמת ַהֵּגר ָּבא ִיְׂשָר ֵאל‬
‫ההלוואה או להשלמת הקנייה‪ָּ .‬ב ַטל‬
‫ִׁש ְעּבּודֹו – בטלה התחייבות הלווה‬ ‫ַא ֵחר ְו ֶה ֱח ִזיק ַּבַּמְׁשּכֹון – מֹו ִצי ִאין אֹותֹו ִמ ָּידֹו‪ֶׁ ,‬שֵּכיָון ֶׁשֵּמת‬

‫להחזיר את ההלוואה‪ ,‬ועל כן חוזר‬ ‫ַהֵּגר‪ָּ ,‬ב ַטל ִׁש ְעּבּודֹו‪.‬‬

‫המשכון לבעליו‪.‬‬ ‫טו ָה ָיה ַמְׁשּכֹון ַהֵּגר ְּב ַיד ִיְׂשָר ֵאל‪ּ ,‬ו ָבא ִיְׂשָר ֵאל ַא ֵחר ְו ֶה ֱח ִזיק‬

‫טו ַמְׁשּכֹון ַהֵּגר – שלווה הגר מישראל‬
‫ּבֹו – לֹו ֵק ַח ִמֶּמּנּו ָה ִראׁשֹון ְּכ ֶנ ֶגד ְמעֹו ָתיו‪ְ ,‬ו ָה ַא ֲחרֹון קֹו ֶנה ֶאת ונתן לו משכון‪ ,‬והיה שווי המשכון גדול‬
‫מסכום ההלוואה‪ָ .‬הִראׁשֹון – ה ַמלווה‪.‬‬
‫ְּכ ֶנ ֶגד ְמעֹו ָתיו – שאם למשל היה‬ ‫ַהׁ ְּש ָאר‪ .‬טז ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשֹּלא ָה ָיה ַהַּמְׁשּכֹון‬
‫החוב מאה‪ ,‬והיה המשכון שווה מאה‬
‫ועשרים‪ ,‬ייתן הזוכה למלווה מאה‪,‬‬ ‫ַּב ֲח ַצר ָהִראׁשֹון‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָה ָיה ַּב ֲח ֵצרֹו – ֲח ֵצרֹו קֹו ָנה לֹו ֶׁשֹּלא‬
‫ִמ ַּד ְעּתֹו‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִע ְנ ַין ְמ ִצי ָאה (גזלה ואבדה יז‪,‬ח)‪ְ ,‬ו ֵאין ְל ֶזה‬
‫ויישאר המשכון בידו וירוויח עשרים‪.‬‬
‫ָה ַא ֲחרֹון ְּכלּום‪.‬‬
‫טז ֲח ֵצרֹו קֹו ָנה לֹו ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו – ראה‬

‫לעיל ביאור א‪,‬ב‪.‬‬ ‫עבדי הגר‬

‫יז ֵּגר ֶׁשֵּמת ּו ִב ְזְּבזּו ִיְׂש ָר ֵאל ֶאת ְנ ָכ ָסיו‪ְ ,‬ו ָהיּו ָּב ֶהם ֲע ָב ִדים יז ִּב ְזְּבזּו – בזזו‪ ,‬חטפו‪ָ .‬קנּו ַע ְצ ָמן ְּב ֵני‬
‫ֹחִרין – כיוון שנכסי גר שמת הן הפקר‪,‬‬
‫ו"המפקיר עבדיו הגדולים‪ ,‬קנו עצמם‪.‬‬ ‫ְּגדֹו ִלים – ָקנּו ַע ְצ ָמן ְּב ֵני ֹחִרין; ֲא ָבל ָה ֲע ָב ִדים ַהְּק ַטִּנים – ֲהֵרי‬
‫והקטנים – כל הקודם בהם זכה" (נדרים‬ ‫ֵהן ִּכ ְב ֵה ָמה‪ְ ,‬ו ָכל ַהַּמ ֲח ִזיק ָּב ֶהן ָז ָכה‪ּ .‬ו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (מכירה פרק ב)‬

‫ב‪,‬טו)‪ֲ .‬ה ֵרי ֵהן ִּכ ְב ֵה ָמה – מפני שאין לו‬ ‫ַּדְר ֵכי ַה ֲח ָז ָקה ֶׁש ִּי ָּקנּו ָּבּה ָה ֲע ָב ִדים‪.‬‬

‫דעת ורצון עצמי‪ ,‬ואינו יכול להחזיק‬ ‫החזקה מסופקת בנכסי הגר‬
‫את עצמו ולזכות בעצמו‪" .‬וקונין אותו‬
‫בדברים שקונין בהן הבהמה ובדברים‬ ‫יח ֵּגר ֶׁשֵּמת ּו ִב ְזְּבזּו ִיְׂשָר ֵאל ֶאת ְנ ָכ ָסיו‪ְ ,‬וָׁש ְמעּו ֶׁש ֲע ַד ִין‬

‫שקונין בהן העבדים" (מכירה ב‪,‬ד)‪.‬‬ ‫ֹלא ֵמת‪ ,‬אֹו ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵּבן‪ ,‬אֹו ֶׁש ִאְׁשּתֹו ְמ ֻעֶּבֶרת – ֻּכָּלן ַח ָּי ִבין‬
‫ְל ַה ֲח ִזיר‪ֶ .‬ה ֱח ִזירּו ֻּכָּלן‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָׁש ְמעּו ֶׁשׁ ְּשמּו ָעה ָהִראׁשֹו ָנה‬
‫יח ֶׁש ִאְׁשּתֹו ְמ ֻעֶּבֶרת – וכשייוולד‪,‬‬ ‫ֱא ֶמת ָה ְי ָתה‪ּ ,‬ו ָבִראׁשֹו ָנה ֵמת‪ ,‬אֹו ֵמת ְּבנֹו ִמּקֹ ֶדם‪ ,‬אֹו ִהִּפי ָלה‬

‫יירש למפרע את אביו הגר‪ֵ .‬מת ְּבנֹו‬
‫ִמּ ֹק ֶדם – לפני שהחזיקו בראשונה‪,‬‬
‫ִאְׁשּתֹו‪ָּ :‬כל ַהַּמ ֲח ִזיק ַּבּ ְׁש ִנ ָּיה – ָק ָנה; ּו ָב ִראׁשֹו ָנה – ֹלא ָק ָנה‪ .‬ונמצא שכבר אז לא היו לגר יורשים‪.‬‬
‫ָּכל ַהַּמ ֲח ִזיק ַּבּ ְׁש ִנ ָּיה – בפעם השנייה‪,‬‬

‫שהחזיקו אחרי שהחזירו את הנכסים‪ּ .‬ו ָבִראׁשֹו ָנה ֹלא ָק ָנה – מכיוון שחזקתם הראשונה הייתה בספק‪ ,‬שהרי החזירו‬

‫את הנכסים (בבלי ב"ב קמב‪,‬א)‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי‬ ‫ ‬

‫הזכייה במתנה‬ ‫ג‬

‫א‪ַ 1‬ה ְּדָר ִכים ֶׁש ַהּקֹו ֶנה זֹו ֶכה ָּב ֶהן‬ ‫זכייה במתנה‬

‫ְּב ֶמ ָּקחֹו וכו' – ראה טבלה מסכמת‬ ‫א‪ַ 1‬הּנֹו ֵתן ַמ ָּת ָנה ַל ֲח ֵברֹו – ֵאין ַהְּמ ַקֵּבל זֹו ֶכה ָּבּה ֶאָּלא ְּב ֶא ָחד‬

‫בפתיחת הלכות מכירה‪.‬‬ ‫ִמן ַה ְּדָר ִכים ֶׁש ַהּקֹו ֶנה זֹו ֶכה ָּב ֶהן ְּב ֶמ ָּקחֹו‪ִ :‬אם ִמַּט ְל ְט ִלין רֹו ֶצה‬
‫ִל ֵּתן לֹו – ַעד ֶׁש ַּי ְגִּביַּה‪ ,‬אֹו ִי ְמׁשְֹך ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו ְל ַה ְגִּביַּה‪ ,‬אֹו‬

‫ִי ְק ֶנה ְּב ֶא ָחד ִמׁ ְּש ָאר ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ִנ ְק ִנין ָּב ֶהן‪.‬‬