Page 367 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 367
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ד 345
בַ 1על ְי ֵדי ַא ֵחר – שנתן חפץ לראובן זכייה במתנה על ידי אחר
ואמר לו 'זכה בחפץ עבור שמעון'. בַ 1הְּמ ַזֶּכה ַל ֲח ֵברֹו ְּב ַמ ָּת ָנה ַעל ְי ֵדי ַא ֵחר – ֵּכיָון ֶׁש ֶה ֱח ִזיק ָּבּה
ָז ָכה ֲח ֵברֹו – ראובן נחשב כשליחו של
שמעון ,ומשעה שזכה ראובן בחפץ ,אין ָה ַא ֵחרְּ ,כגֹון ֶׁשָּמַׁשְך ַהִּמַּט ְל ְט ִלין אֹו ִהִּגי ַע ְׁש ַטר ַקְר ַקע ְל ָידֹו
אֹו ֶה ֱח ִזיק ַּב ַּקְר ַקעָ ,ז ָכה ֲח ֵברֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִהִּגי ָעה ַמ ָּת ָנה
הנותן יכול לחזור בו.
ְל ָידֹוְ ,ו ֵאין ַהּנֹו ֵתן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו.
בַ 2הְּמ ַקֵּבל – מי שקנה השליח את
בֲ 2א ָבל ַהְּמ ַקֵּבל – ָידֹו ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנהִ :אם ָר ָצה – ְמ ַקֵּבל; ְו ִאם
המתנה בעבורוָ .ז ִכין – מזכים.
ֹלא ָר ָצה – ֹלא ְי ַקֵּבל; ֶׁש ָּז ִכין ָל ָא ָדם ֶׁשֹּלא ְּב ָפ ָניוְ ,ו ֵאין ָח ִבין לֹו
גֲ 1הֵרי ֶזה ָס ֵפק – ובית דין אינו מוציא ֶאָּלא ְּב ָפ ָניוּ ,ו ְזכּות ִהיא לֹו ֶׁש ִּתָּנ ֵתן לֹו ַמ ָּת ָנה ִאם ִיְר ֶצהֲ ,א ָבל
ממון בספק ,כיוון ש"ככל ספק ממון: ִאם ֹלא ִיְר ֶצה – ֵאין נֹו ְת ִנין ָל ָא ָדם ַמ ָּת ָנה ְּב ַעל ָּכְרחֹו.
המוציא מחברו – עליו הראיה" (איסורי
ביאה טו,כו) .לכן ,החפץ נשאר ברשות סירוב לקבל על ידי אחר
המחזיק בו ,כפי שיתבאר להלן .הֹו ִכי ַח
סֹופֹו ַעל ְּת ִחָּלתֹו – המחאה שהביע גִ 1זָּכה לֹו ַעל ְי ֵדי ַא ֵחרּ ,ו ְכֶׁשׁ ָּש ַמע ַהְּמ ַקֵּבל ָׁש ַתקְ ,ו ַא ַחר ָּכְך
בסוף ,מלמדת שמלכתחילה לא רצה
ָצַוח ְו ָא ַמר ' ֵאי ִני ְמ ַקְּב ָלּה' – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפקִ ,אם ֶזה ֶׁשׁ ָּש ַתק –
את המתנה. ְּכ ָבר ָר ָצה; ְו ֶזה ֶׁש ָח ַזר ְו ָצַוח – ָח ַזר ּבֹו; אֹו ֶזה ֶׁשׁ ָּש ַתק – ִמְּפ ֵני
ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ִהִּגי ַע ְל ָידֹו ְּכלּום; ְו ֶזה ֶׁשָּצַוח – הֹו ִכי ַח סֹופֹו ַעל
ד ְז ֵכהְ ...לִׁש ְמעֹון – ה ֵיה שליח של
ְּת ִחָּלתֹו.
שמעון לקבל בעבורו את המתנהֵּ .תן
– משמעו כמו ' ְז ֵכה' (בבלי גטין יא,ב). גְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ָק ַדם ַא ֵחר ְו ָז ָכה ָּבּה ְל ַע ְצמֹו – ֵאין מֹו ִצי ִאין
כלומר ,זכה לפלוני במתנה ותן לו אותה.
ֵהי ֵלְךְ ...לִׁש ְמעֹון – לך וה ֵיה שליח שלי אֹו ָתּה ִמ ָּידֹוֶׁ ,שָּמא ַהְּמ ַקֵּבל ָז ָכהְ ,ו ֵכיָון ֶׁש ָא ַמר ' ֵאי ִני רֹו ֶצה ָּבּה',
(ולא של שמעון) להוליך את המתנה ֲהֵרי ִה ְפ ִקיָרּהְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל א)ְ ,ו ֶזה ֶׁש ָּק ַדם ּו ְל ָק ָחּה – ִמן
לשמעון .ורק נותן מתנה ,יכול לחזור ַה ֶה ְפ ֵקר ָז ָכהְ .ו ִאם ָח ְזרּו ַהְּב ָע ִלים ָהִראׁשֹו ִנים ּו ְת ָפׂשּו ָה ִמ ַּיד ֶזה
בו ,אבל משיב חוב ואומר לו 'הילך', ֶׁש ָּק ַדם ְו ָז ָכה ָּבּה – ֵאין מֹו ִצי ִאין אֹו ָתּה ִמ ָּי ָדןֶׁ ,שָּמא ַהְּמ ַקֵּבל
אינו יכול לחזור בו .וכן שומר המוחזק הֹו ִכי ַח סֹופֹו ַעל ְּת ִחָּלתֹוְ ,וֹלא ָק ָנה אֹו ָתּהּ ,ו ִבְרׁשּות ְּב ָע ֶלי ָה
כפרן ושלח את הפיקדון להחזירו
לבעליו ,אינו יכול לחזור בו (מלווה ולווה ָהִראׁשֹו ִנים ִהיא ַק ֶּי ֶמת ֲע ַד ִין.
טז,ב; שכירות א,ו). חזרה במתנה על ידי אחר
ה ֶׁשִּנְׁש ַּתְּל ָחה ִעּמֹו – כשאמר לו ד ְראּו ֵבן ֶׁשָר ָצה ִל ֵּתן ֵמ ָאה ִּדי ָנִרין ְלִׁש ְמעֹוןְ ,וָׁש ַלח לֹו ַהֵּמ ָאה
'הילך' (מ"מ)ַ .י ֲח ִזיר ִל ְראּו ֵבן – שהרי ַעל ְי ֵדי ֵלִויִ :אם ָא ַמר לֹו ' ְז ֵכה ְּב ֵמ ָאה זֹו ְלִׁש ְמעֹון' אֹו ' ֵּתן
המתנה היא עדיין של שמעון בלבד, ֵמ ָאה זֹו ְלִׁש ְמעֹון' – ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו; ֲא ָבל ִאם ָא ַמר לֹו
וכל זמן שלא הגיעה אל שמעון ,היא ' ֵהי ֵלְך ֵמ ָאה זֹו ְלִׁש ְמעֹון' – ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ַעד ֶׁש ַּיִּגי ַע ַהֵּמ ָאה
של ראובן .אֹו ְליֹוְרָׁשיו – אם מת
ראובן אחרי שמת שמעוןִ .מ ְצָוה ְל ַק ֵּים ְל ַיד ִׁש ְמעֹון.
ִּד ְבֵרי ַהֵּמת – ראוי לעשות כן ,אך אינה
מצוה מן התורהֶׁ .ש ָא ַמר ַה ְּד ָבִרים ְוהּוא ה ָה ַלְך ֵלִוי ְּב ֵמ ָאה זֹו ֶׁשִּנְׁש ַּתְּל ָחה ִעּמֹו ְלהֹו ִלי ָכּה ְלִׁש ְמעֹון,
ָּב ִריא – אמנם רק דברי שכיב מרע
(=שוכב חולה העלול למות ממחלתו) ּו ִב ֵּקׁש ִׁש ְמעֹון ְוֹלא ְמ ָצ ָאהּו – ַי ֲח ִזיר ִלְראּו ֵבןֵ .מת ִׁש ְמעֹון ְּב ַח ֵּיי
הם ככתובים וכמסורים (להלן ח,ב), ְראּו ֵבן – ַי ֲח ִזיר ִלְראּו ֵבן אֹו ְליֹוְרָׁשיוֵ .מת ְראּו ֵבן ְּב ַח ֵּיי ִׁש ְמעֹון
וקונה בהם המקבל באמירה בלבד, – ִי ֵּתן ַהֵּמ ָאה ְלִׁש ְמעֹון אֹו ְליֹוְרָׁשיוֶׁ ,שִּמ ְצָוה ְל ַק ֵּים ִּד ְבֵרי ַהֵּמת,
מכל מקום גם כאן יש לקיים את דברי ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר ַה ְּד ָבִרים ְוהּוא ָּבִריאֶׁ ,ש ֲהֵרי ַהֵּמ ָאה ְּב ָידֹו
הנותן ,מפני ש ַהֵּמ ָאה ְּב ָידֹו ֶׁשַּלׁ ָּש ִלי ַח,
ולא בטלה השליחות ,ומצוה לקיים ֶׁשַּלׁ ָּש ִלי ַח ֲע ַד ִין.
את דברי המת.
