Page 371 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 371
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק ה 349
ד 1מֹו ָד ָעא – הודעה מראש בפני מתנה צריכה להינתן ברצון
שני עדים על עסקת מכירה העתידה דְּ 1כ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (מכירה י,ג) ֶׁש ַהּמֹו ֵסר מֹו ָד ָעא ְו ַא ַחר ָּכְך ָנ ַתן ַמ ָּת ָנה
להתבצע באונס (בכפייה) ,ולכן אינה
תקפה (מכירה י,א) .במכירה ,המודעא – ַהַּמ ָּת ָנה ְּב ֵט ָלהְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָׁשם אֹ ֶנס; ֶׁש ֵאין הֹו ְל ִכין
תקפה רק אם ברור לעדים שנעשתה ַּבַּמ ָּת ָנה ֶאָּלא ַא ַחר ַּד ַעת ַהּנֹו ֵתןְ ,והֹו ִאיל ְו ִגָּלה ַּד ְעּתֹו ֶׁש ֵאינֹו
המכירה בכפייה כמו שטוען המוכר, רֹו ֶצה ָּבּה – ַמ ְּת ָנתֹו ְּב ֵט ָלה.
שהרי התרצה .אבל במתנה ,שאין בה
דְ 2ל ִפי ָכְךִ ,מי ֶׁש ָהיּו ַה ְּד ָב ִרים מֹו ִכי ִחין ֶׁש ֵאין ַּד ְעּתֹו ִל ֵּתן ַמ ָּת ָנה תמורה ,המודעא מועילה גם כשאין
כפייה" ,שאם אינו רוצה בכל לבו זֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשְּנ ִתי ַנת ַהַּמ ָּת ָנה ְּגלּו ָיהְ ,ו ִנ ְמ ָצא ֶׁשִּנ ְּת ָנה ִמּקֹ ֶדם
להקנות – לא קנה המקבל מתנה" (שם,ג). ַמ ָּת ָנה ְמ ֻס ֶּתֶרת – ֲהֵרי ְׁש ֵּתי ַהַּמ ָּתנֹות ְּב ֵט ִליםָ :הִראׁשֹו ָנה –
ִמְּפ ֵני ֶׁש ִהיא ְמ ֻס ֶּתֶרת; ְו ַהׁ ְּש ִנ ָּיה – ִמְּפ ֵני ֶׁש ַה ָּד ָבר מֹו ִכי ַח ֶׁש ֵאינֹו
דֶׁ 2שִּנ ְּת ָנה ִמּ ֹק ֶדם ַמ ָּת ָנה ְמ ֻס ֶּתֶרת –
רֹו ֶצהַ ,ו ֲהֵרי ָק ְד ָמה זֹו ַהַּמ ָּת ָנהֶׁ ,שִּנ ְמ ֵצאת ְּכמֹו מֹו ָד ָעא ָלּה.
על אותו הנכס .מתנה מסותרת אינה
מבטלת את המתנה הגלויה שלאחריה
(כבמודעא קודמת על מכירה) ,אלא אם ה ַמ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁשָר ָצה ִלׂ ָּשא ִאׁ ָּשהְ ,ו ָא ְמָרה לֹו ' ֵאי ִני ִנׂ ֵּשאת
כן מתקיים עוד תנאי ,שבמודעא השנייה
ְלָך ַעד ֶׁש ִּת ְכּ ֹתב ִלי ָּכל ְנ ָכ ֶסיָך'ָׁ .ש ַמע ְּבנֹו ַהָּגדֹולְ ,ו ָצ ַוח ַעל "מוכיח שאינו רוצה" ,שמתברר שנתן
את המתנה המסותרת כדי שלא תחול ֶׁשַּמִּניחֹו ֵרי ָקןָ ,א ַמר ָל ֵע ִדים ' ְלכּו ְו ֵה ָח ְבאּו ְו ִכ ְתבּו לֹו ָּכל ְנ ָכ ַסי
המתנה השנייה ,הגלויה. ַמ ָּת ָנה'ְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָּכ ַתב ָלזֹו ָּכל ְנ ָכ ָסיו ּו ְנָׂש ָאּהּ ,ו ָבא ַמ ֲעֶׂשה
ִל ְפ ֵני ֲח ָכ ִמיםְ ,ו ָא ְמרּוֹ :לא ַהֵּבן ָק ָנהְ ,וֹלא ָה ִאׁ ָּשה ָק ָנתֶׁ ,ש ֲהֵרי
ה ֶׁשַּמִּניחֹו ֵרי ָקן – שאין אביו מוריש ֶׁשֹּלא ִּכְרצֹונֹו ָּכ ַתב ָלּהּ ,ו ְכ ָאנּוס ְּב ִי ְצרֹו הּואֶׁ ,ש ֲהֵרי ִּגָּלה ַּד ְעּתֹו
לו נכסיםְ .ו ִכ ְתבּו לֹו – לבניָּ .כ ַתב
ָלזֹו – לאישהּ .ו ְכ ָאנּוס ְּב ִי ְצרֹו הּוא –
ַּבַּמ ָּת ָנה ָה ִראׁשֹו ָנהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְּב ֵט ָלה ִמְּפ ֵני ֶׁש ִהיא כאילו אין לו בררה ,מתוך שהוא חפץ
לשאת אותהֶׁ .ש ֲהֵרי ִּגָּלה ַּד ְעּתֹו ַּבַּמ ָּת ָנה
ָהִראׁשֹו ָנה – שאף על פי שאינה חלה, ְמ ֻס ֶּתֶרתְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ְּב ִע ְנ ָי ִנים ֵאּלּו.
הרי היא מגלה את דעתו ,שאינו חפץ שני שטרות על נכס אחד
במתנה השנייה. ו ְׁש ֵני ְׁש ָטרֹות ֶׁש ְּז ַמָּנם יֹום ֶא ָחד ְו ֵהן ְּכתּו ִבין ַעל ָׂש ֶדה ַא ַחת,
ו ְז ַמָּנם יֹום ֶא ָחד – בשניהם נכתב ֵּבין ְּב ֶמ ֶכר ֵּבין ְּב ַמ ָּת ָנהִ :אם ֶּדֶרְך ַא ְנֵׁשי ַהָּמקֹום ִל ְכּ ֹתב ָׁשעֹות
– ָּכל ַהּקֹו ֵדם ָז ָכה; ְו ִאם ֵאין ַּדְרָּכן ִל ְכּ ֹתב ָׁשעֹות – ֲהֵרי ַה ָּד ָבר
אותו תאריךָּ .כל ַהּקֹו ֵדם ָז ָכה – כל מי ָמסּור ַל ַּד ָּי ִניןָּ :כל ִמי ֶׁש ַּד ְע ָּתן נֹו ָטה ְל ַה ֲע ִמיד ָׂש ֶדה זֹו ְּב ָידֹו –
שהשעה הכתובה בשטר שלו קודמת –
זכה ,אף על פי שבמתנה קובע זמן קבלת
השטר או מעשה קניין מחייב (כגון קניין ַי ֲע ִמידּו.
חליפין) ,ולא זמן כתיבתו ,מניחים שמי
ז ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּבְׁש ָטר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִק ְנ ָיןֶ ,אָּלא ָק ָנה שכתב בשטר שעה מוקדמת גם מסר את
השטר קודם לכן (המאירי כתובות צד,ב)ֲ .ה ֵרי ָׂש ֶדה זֹו ִּבְׁש ָטר ֶזהֶׁ ,ש ֵאין ָאנּו יֹו ְד ִעין ִמי הּוא ִמּ ְׁש ֵני ֶהם ֶׁש ִהִּגי ַע
ַה ָּד ָבר ָמסּור ַל ַּד ָּי ִנין וכו' – שיכריעו לפי ְׁש ָטרֹו ְל ָידֹו ְּת ִחָּלהֲ .א ָבל ִאם ָה ָיה ְּב ָכל ְׁש ָטר ֵמ ֶהן ִק ְנ ָין – ָּכל
הערכתם מי משני הטוענים זכה קודם. ֶׁש ָּק ַדם לֹו ַהִּק ְנ ָיןָ ,ז ָכהְ ,ו ִיׁ ָּש ֲאלּו ָה ֵע ִדיםְ .ו ֵכן ִאם ָהיּו ָׁשם ֵע ִדים
לעומת זאת ,בגביית חובות ,כל מי שקדם
וגבה ,בין קרקע בין מיטלטלין ,זכה .ואם ֶׁש ֶּזה ִהִּגי ַע ְל ָידֹו ְׁש ַטר ַמ ְּת ָנתֹו ְּת ִחָּלה – ָק ָנה ָהִראׁשֹון.
באו שניהם יחד ,מחלקים את הגבייה
ביניהם (מלווה ולווה כ,ג-ד .להכרעה בידי הדיינים ,ראה להלן יא,ג; מכירה כא,טו .2להגבלה "משרבו בתי דין שאינם הגונים" ,ראה סנהדרין כד,ב).
ז ְׁש ָטר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִק ְנ ָין – הדברים אמורים בקניין חליפין ,הנקרא גם 'קניין סודר' ,שעיקרו הוא שכשהמוכר מגביה
סודר או כלי אחר של הקונה ,הוא מקנה לקונה את הנכס או החפץ הנמכר או הניתן במתנה (מכירה ה,ה) .וכאן לא נעשה
מעשה קניין ,ולכן רק מסירת השטר מקנה (מכירה א,ז)ְּ .ב ָכל ְׁש ָטר ֵמ ֶהן ִק ְנ ָין – שבשטרות נכתב שנעשה מעשה קניין.
ְו ִיׁ ָּש ֲאלּו ָה ֵע ִדים – החתומים בשטר מתי נעשה מעשה הקניין .ואם אין עדים לשאול אותם ,הדין מסור לדיינים כפי
ראות עיניהם ,כבהלכה ו (המאירי כתובות צד,א).
