Page 398 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 398
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק יב 3 76
מתנת בריא מחיים וזכייה לאחר מיתה יד ֲהֵרי ִהיא ְּכ ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרע –
יד ַמ ְּת ַנת ָּבִריא ֶׁשָּכתּוב ָּבּה ' ֵמ ַהּיֹום ּו ְל ַא ַחר ִמי ָתה' – ֲהֵרי לעניין זמן הקניין .אבל לעניין החזרה
מן המתנה ,אין דינו כדין שכיב מרע,
ִהיא ְּכ ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמַרעֶׁ ,ש ֵאי ָנּה קֹו ָנה ֶאָּלא ְל ַא ַחר ִמי ָתה, ואינו יכול לחזור בו ממנה עד יום מותו
ֶׁשַּמְׁש ַמע ְּד ָבִרים ֵאּלּו ֶׁש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּק ָנה ַהּגּוף ֵמ ַהּיֹוםֵ ,אינֹו
(מ"מ).
זֹו ֶכה ּבֹו ְואֹו ֵכל ֵּפרֹות ֶאָּלא ְל ַא ַחר ִמי ָתה.
טוֶׁ 1ש ָה ָיה ַּבׁ ְּש ָטר ִק ְנ ָין – שנכתב
טוְׁ 1ש ַטר ַמ ָּת ָנה ֶׁשָּכתּוב ּבֹו ֶׁש ִּי ְק ֶנה ְּפלֹו ִני ָׂש ֶדה ְּפלֹו ִנית
בשטר שעשו מעשה קניין ,כגון קניין
ְל ַא ַחר ִמי ָתה – ֵּבין ֶׁש ָה ָיה ַּבׁ ְּש ָטר ִק ְנ ָין ֵּבין ֶׁשֹּלא ָה ָיה ּבֹו ִק ְנ ָין, סודר (ראה לעיל ה,ז).
ֵּכיָון ֶׁשָּכתּוב ּבֹו ְז ַמןּ ,ו ִב ְז ַמן ֶזה ַחי ָה ָיהַ ,ה ְּז ַמן מֹו ִכי ַח ֶׁשֵּמ ַח ִּיים
ִה ְק ָנה לֹוְ ,ו ֵאינֹו זֹו ֶכה ֶאָּלא ְל ַא ַחר ִמי ָתה; ֶׁש ִאּלּו ָה ָיה ְּב ַד ְעּתֹו טוְ 2ל ַהְרִוי ַח ַה ָּד ָבר – שיהיה ברור
ְל ַה ְקנֹות לֹו ִּבְׁש ָטר ֶזה ְל ַא ַחר ִמי ָתהֶׁ ,ש ֵאין ְׁש ָטר ְל ַא ַחר ִמי ָתה
לכל.
– ֹלא ָה ָיה ּכֹו ֵתב ּבֹו ְז ַמן.
טז ַמ ָּת ָנה ְּגמּוָרה ֵמ ַח ִּיים – החלה
טוְ 2ל ִפי ָכְךַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָּכתּוב ּבֹו ' ֵמ ַהּיֹום ּו ְל ַא ַחר ִמי ָתה'
משעת נתינתה .נֹואי ְׁש ָטר – יופיו של
– קֹו ֶנה ְל ַא ַחר ִמי ָתהְ .ו ֶזה ֶׁשּכֹו ְת ִבין ְּב ָכל ַהַּמ ָּתנֹות ְו ַהִּמ ְמָּכרֹות השטר ,שהוא כתוב בצורה עשירה יותר
' ֵמ ַע ְכָׁשו'ְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש ַּבׁ ְּש ָטר ַה ְּז ַמן – ְל ַהְרִוי ַח ַה ָּד ָבר
(לדוגמה אחרת ,ראה מכירה כד,יד).
ּכֹו ְת ִבין ֵּכןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ָצִריְך.
יז ַהַּצ ִּדי ִקים ַהְּגמּוִרים – "שאין צדיק
טז ָּבִריא ֶׁשָּנ ַתן ַמ ָּת ָנהְ ,ו ָכ ַתב ַּבּ ְׁש ָטר 'ַּב ַח ִּיים ּו ַבָּמֶות' – ֲהֵרי
גמור אלא בעל חכמה שעושה מצוות
זֹו ַמ ָּת ָנה ְּגמּוָרה ֵמ ַח ִּייםֶׁ ,ש ֲהֵרי ָּכתּוב ָּבּה 'ַּב ַח ִּיים'; ְו ֶזה ֶׁשָּכ ַתב אלו ויודען" (איסורי ביאה יד,ג)ֹ .לא ְי ַקְּבלּו
'ּו ַבָּמֶות'ְּ ,כמֹו ֶׁשאֹו ֵמר ' ֵמ ַע ָּתה ְו ַעד עֹו ָלם'ּ ,ו ְכמֹו נֹואי ְׁש ָטר ַמ ָּת ָנה ֵמ ָא ָדם – "גדולי החכמים היו מהן
חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי
הּוא ֶזה. המים לגנות ועושין הברזל והפחמין,
ולא שאלו מן הצבור ,ולא קבלו מהן
הנחייה בקבלת מתנות כשנתנו להן" (מתנות עניים י,יח; תלמוד תורה
יז ַהַּצ ִּדי ִקים ַהְּגמּוִרים ְו ַא ְנֵׁשי ַהַּמ ֲעֶׂשה ֹלא ְי ַקְּבלּו ַמ ָּת ָנה א,ט).
ֵמ ָא ָדםֶ ,אָּלא ּבֹו ְט ִחים ַּביי ָּברּוְך ְׁשמֹוֹ ,לא ִּב ְנ ִדי ִביםַ .ו ֲהֵרי
ֶנ ֱא ַמרְ " :וׂשֹו ֵנא ַמ ָּת ֹנת ִי ְח ֶיה" (משלי טו,כז).
ְּב ִרי ְך ַר ֲח ָמ ָנא ְ ּד ַס ְיּ ַען
