Page 396 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 396
נייןק רפס הומתנ יהיזכ לכותה פרק יב 374
י ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שמכירתו י ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשָּמ ַכר ָהִראׁשֹון אֹו ָנ ַתן ַמ ָּת ָנה
תקפהֹ .לא ָעָׂשה ְּכלּום – אין מכירתו
ַל ֲא ֵחִריםֲ .א ָבל ִאם ְמ ָכָרן ָהִראׁשֹון אֹו ְנ ָת ָנן ְּב ַמ ָּת ָנה ִל ְבנֹו מועילה למנוע מן השני את ירושת
אֹו ְל ֶא ָחד ִמּיֹוְרָׁשיו – ֹלא ָעָׂשה ְּכלּוםְ .ו ֵכן ִאם ְנ ָת ָנן ְּב ַמ ְּת ַנת הנכסים אחרי מותו ,מפני שכוונת הנותן
ְׁש ִכיב ְמַרעֲ ,א ִפּלּו ַל ֲא ֵחִרים – ֹלא ָעָׂשה ְּכלּוםֶׁ ,ש ֵאין ַמ ְּת ַנת הייתה למנוע מן המקבל את העברת
ְׁש ִכיב ְמַרע קֹו ָנה ֶאָּלא ְל ַא ַחר ִמי ָתהּ ,ו ְכׁ ֶש ָּימּות – ִי ְק ֶנה הנכסים ליורשיו ,שהרי לכך נתכוון
כשאמר 'ואחריו לפלוני' (מ"מ)ְ .ל ַא ַחר
ַהׁ ֵּש ִני.
ִמי ָתה – ראה לעיל ח,ח.
גבייה מנכסים כשניתנו לזה אחר זה יאְּ 1כ ֻתַּבת ִאׁ ָּשה – התובעת את
יאָ 1ה ָיה חֹוב ַעל ָהִראׁשֹון אֹו ְּכ ֻתַּבת ִאׁ ָּשהּ ,ו ָבאּו ְל ֵבית ִּדין כתובתה לאחר שגירש אותה בעלה.
ְל ִהָּפַרע ִמְּנ ָכ ִסים ֵאּלּו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָהִראׁשֹון ַק ָּיםֵ ,אין ֵּבית ְל ִהָּפ ַרע – לתבוע את פירעון חובם.
ָהִראׁשֹון ַק ָּים – והנכסים ברשותו.
ִמּגּוף ַהְּנ ָכ ִסים – מפני שאינו רשאי ִּדין ַמ ְגִּבין אֹו ָתן ִמּגּוף ַהְּנ ָכ ִסיםֶ ,אָּלא ִמן ַהֵּפרֹות ִּב ְל ַבד ָׁש ִמין
למכור אותםִ .מן ַהֵּפרֹות ִּב ְל ַבד ָׁש ִמין
ָל ֶהם. ָל ֶהם – מעריכים את שווי הרווחים מן
יאֵ 2מת ָהִראׁשֹוןּ ,ו ָבא ַּב ַעל חֹובֹו ְו ִאְׁשּתֹו ִל ְגּבֹות ִמְּנ ָכ ִסים הנכסים ,ומקבלים אותם בעל החוב או
האישה .ואחרי מות הראשון ,הנכסים
ֵאּלּו – ֵאין ַמ ְגִּבין ָל ֶהם ְּכלּוםֲ .א ִפּלּו ֲעָׂש ָאן ַהּפֹו ִתי ִקי ,אֹו
עוברים לשני.
יאַ 2הּפֹו ִתי ִקי – מילה זו משמשת ֶׁש ִּי ֲח ָדן ְל ִאְׁשּתֹו ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה – ֵאי ָנן ּגֹו ִבין ִמְּנ ָכ ִסים ֵאּלּו ְּכלּום,
בשתי משמעויות )1 :הפותיקי סתם – ֶאָּלא ֲה ֵרי ֵהן ֶׁשַּלׁ ֵּש ִני.
נכס המשמש כביטחון לגביית החוב
("מכאן תגבו") )2 .הפותיקי מפורש – בעל ויורש כשניתנו לזה אחר זה
יבְׁ 1ש ִכיב ְמַרע ֶׁש ָא ַמר ְל ִאׁ ָּשה ְּפנּו ָיה ' ְנ ָכ ַסי ִליְךְ ,ו ַא ֲחַר ִיְך
נכס שנאמר במפורש שרק הוא משמש
ִל ְפלֹו ִני'ְ ,ו ָע ְמ ָדה ְו ִנׂ ֵּשאת – ַּב ַעל לֹו ֵק ַח הּואְ ,ו ֵאין ַהׁ ֵּש ִני מֹו ִציא לגביית החוב ("שלא יהיה לו פירעון
ִמ ַּיד ַהַּב ַעלָ .ה ְי ָתה ֵאֶׁשת ִאיׁש ְּכֶׁשֶּנ ֱא ַמר ָלּה 'ְו ַא ֲחַר ִיְך ִל ְפלֹו ִני' אלא מזו") .מקור המילה ביוונית,
וחכמים השתמשו בה כנוטריקון' ,פה
– ַהׁ ֵּש ִני מֹו ִציא ִמ ַּיד ַהַּב ַעלֶׁ ,שֵּכיָון ֶׁש ָּז ָכת ַּבְּנ ָכ ִסים ַעל ְּת ַנאי ֶזה תקנה חובך' (ראה פה"מ גטין ד,ד)ֶׁ .ש ִּי ֲח ָדן
ְּכֶׁש ִהיא ְנׂשּו ָאהִ ,נ ְמ ָצא ְּכ ִאּלּו ָא ַמר ָלּה ְּב ֵפרּוׁש ' ַא ֲחַר ִיְך ִי ְק ֶנה ְל ִאְׁשּתֹו – ש ִי ֵחד לה שדה לגבות ממנה
את כתובתה ,בין שנכתב הדבר במפורש
ְּפלֹו ִניֹ ,לא ַהַּב ַעל'. בכתובה בין שלא נכתב (רשב"ם ב"ב נ,א).
יבְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ָמ ְכָרה ְנ ָכ ִסים ֵאּלּו ְּכֶׁש ִהיא ַּת ַחת ַּב ְע ָלּה, יבִ 1ליְך – ָלְך .לֹו ֵק ַח – קונה ,מכיוון
שהבעל זוכה בנכסי אשתו ,הנכסים
עוברים לרשותו ,והוא נחשב כאילו קנה ּו ֵמ ָתה ַּת ַחת ַּב ְע ָלּה – ַי ַע ְמדּו ְנ ָכ ִסים ְּב ַיד ַהּלֹו ֵק ַח; ֶׁש ִאם יֹו ִציא
ַּב ַעל ִמ ַּיד לֹו ֵק ַחִ ,מְּפ ֵני ֶׁשָּמ ְכָרה ְּכֶׁש ִהיא ְנׂשּו ָאה – ֲהֵרי ַהׁ ֵּש ִני את הנכסים יחד עם האישה .ואין השני
מֹו ִציא ִמ ַּיד ַהַּב ַעלְ ,ו ַהּלֹו ֵק ַח חֹו ֵזר ּומֹו ִציא ִמ ַּיד ַהׁ ֵּש ִניֶׁ ,ש ֲהֵרי יכול להוציא מיד הקונה (לעיל ט)ַ .הׁ ֵּש ִני
ָמ ְכָרה לֹוְ ,ו ֵאין לֹו ֶאָּלא ַמה ׁ ֶּשׁ ִּש ֵּירְ ,ו ֵאין ִּבְׁש ָלְׁש ָּתן ִמי ֶׁשהֹו ִציא מֹו ִציא ִמ ַּיד ַהַּב ַעל – אחר מות האישה.
ָממֹון ֶאָּלא ַהּלֹו ֵק ַחּ ,ו ְל ִפי ָכְך ַּת ֲע ֹמד ְּב ָידֹו. יבֶׁ 2ש ִאם יֹו ִציא ַּב ַעל ִמ ַּיד לֹו ֵק ַח וכו'
– שיש לבעל רשות לבטל את המכירה
שמכרה אשתו (מכירה ל,ג) .ולשני יש
רשות להוציא את הנכסים מידי הבעל ,מפני שאחרי שמתה האישה ,הנכסים עוברים אליו (לעיל יב .)1והלוקח יכול
להוציא מיד השני ,מפני שאחרי שנמכרו הנכסים ,נשאר ביד השני רק מה שלא נמכר (לעיל ט)ְ .ו ֵאין ִּבְׁש ָלְׁש ָּתן ִמי ֶׁשהֹו ִציא
ָממֹון ֶאָּלא ַהּלֹו ֵק ַח – ומכיוון שיש כאן מעגל סגור ,שכל אחד מוציא מן השני ,הנכסים נשארים ביד הקונה אותם ,כדי
שלא יפסיד ,שהרי הוא היחיד ששילם תמורתם.
