Page 325 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬המכיר לכותה‪  ‬פרק כא‪-‬כב ‪ 303‬‬ ‫ ‬

‫כב‪ָׁ 1‬ש ִמין – מעריכים‪ַ .‬הָּכחּוׁש –‬ ‫מכירת חצי שדה‬

‫החלק הגרוע‪ ,‬מפני שיד בעל השטר על‬ ‫כב‪ָ 1‬האֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ֲח ִצי ָׂש ִדי ֲא ִני מֹו ֵכר ְלָך' – ָׁש ִמין ַּכָּמה‬
‫התחתונה (ראה לעיל יט)‪.‬‬
‫ָׁשָוה ָּכל ַהׂ ָּש ֶדה‪ְ ,‬ונֹו ֵתן לֹו ִמן ַהָּכחּוׁש ֶׁשָּבּה ַמה ׁ ֶּשׁ ָּשֶוה ֲח ִצי‬
‫כב‪ּ 2‬ו ְמ ַקֵּבל ָע ָליו ַהּלֹו ֵק ַח – אם‬ ‫ַה ָּד ִמים ֶׁשְּל ָכל ַהׂ ָּש ֶדה‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָא ַמר לֹו ' ֶח ְצ ָיּה ַּב ָּדרֹום ֲא ִני‬
‫מֹו ֵכר ְלָך' – ָׁש ִמין ְּד ֵמי ֻּכָּלּה‪ְ ,‬ונֹו ֵתן לֹו ִּב ְדרֹו ָמּה ַּכ ֲח ִצי ָּכל‬
‫לא התנו ביניהם אחרת‪ ,‬הקונה צריך‬
‫לבנות את הגדר בין השדות בתוך‬ ‫ַה ָּד ִמים‪.‬‬
‫שטחו‪ּ .‬ו ֵמ ֲאחֹוֵרי ַהָּג ֵדר וכו' – הקונה‬
‫חייב לחפור אחרי הגדר מכשול למנוע‬ ‫כב‪ּ 2‬ו ְמ ַקֵּבל ָע ָליו ַהּלֹו ֵק ַח ַל ֲעׂשֹות ְּב ֶח ְלקֹו ְמקֹום ַהָּג ֵדר‪,‬‬
‫מבעלי חיים‪ ,‬כגון נמייה מלעבור משדה‬
‫לשדה‪ ,‬מפני שבגלל החפירות הללו‪ ,‬לא‬ ‫ּו ֵמ ֲאחֹוֵרי ַהָּג ֵדר ָסמּוְך ַלָּג ֵדר ָחִריץ ָק ָטן רֹ ַחב ְׁשלָׁשה ְט ָפ ִחים‪,‬‬
‫תוכל הנמייה לרדת לבור הקטן‪ ,‬משום‬ ‫ְוחּו ָצה לֹו ָחִריץ ַא ֵחר ָּגדֹול רֹ ַחב ִׁשׁ ָּשה* ְט ָפ ִחים‪ּ ,‬ו ֵבין ְׁש ֵני‬
‫שהוא צר מדי‪ ,‬ולא תוכל לקפוץ מעבר‬ ‫ַה ֲחִרי ִצין רֹ ַחב ֶט ַפח – ָּכל ֶזה ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּת ְקּ ֹפץ ַהְּנ ִמ ָּיה ְו ַכּיֹו ֵצא‬
‫לשניהם‪ ,‬מפני שהמרחק גדול מדי (פה"מ‬
‫ב"ב ז‪,‬ד)‪ִׁ .‬שׁ ָּשה* – "כן היא הנוסחא‬ ‫ָּבּה‪.‬‬
‫בספרי המחבר המדוקדקין" (מ"מ)‪ .‬בכ"י‬
‫מ'‪ִּ " :‬תְׁש ָעה"‪ְ .‬נ ִמ ָּיה – בעל חיים גמיש‬ ‫כג ָה ְי ָתה לֹו ֲח ִצי ָׂש ֶדה‪ְ ,‬ו ָא ַמר ַל ֲח ֵברֹו ' ֵח ִצי ֶׁש ֵּיׁש ִלי‬
‫הטורף עופות (פה"מ ב"ב ב‪,‬ה)‪ .‬ראה איור‪:‬‬

‫ַּבׂ ָּש ֶדה ָמ ַכְר ִּתי ְלָך' – ָק ָנה ַה ֵח ִצי ֻּכּלֹו‪ָ .‬א ַמר לֹו ' ֵח ִצי‬

‫הג ר‬ ‫טפח‬ ‫ַּבׂ ָּש ֶדה ֶׁש ֵּיׁש ִלי' – ֹלא ָק ָנה ֶאָּלא ְר ִבי ַע‪ָ .‬א ַמר לֹו ' ֶמ ֶצר‬
‫שבשטחו‬ ‫טפח‬ ‫ָׂש ֶדה ֶׁשִּמֶּמָּנה ֶנ ֱח ֶל ֶקת' אֹו 'ֶׁשִּמֶּמָּנה ִנ ְפ ֶס ֶקת' אֹו 'ֶׁשִּמֶּמָּנה‬

‫תעלה צרה‬ ‫ֶנ ֱח ֵצית'‪ִ :‬אם ָא ַמר לֹו 'ְו ֵאּלּו ְמ ָצֶרי ָה' – ָק ָנה ֶח ְצ ָיּה; ְו ִאם‬
‫תעלה רחבה‬
‫גובה הקרקע‬

‫‪36‬‬ ‫ֹלא ָמ ַסר לֹו ְמ ָצֶרי ָה – ֹלא ָק ָנה ְמ ָצֶרי ָה‪ֶ ,‬אָּלא ֵּבית ִּתְׁש ַעת‬

‫לַעֲׂשֹות ּבְחֶלְקֹו מְקֹום הַּגָדֵר וכו' (האיור עפ"י‬ ‫ַקִּבין ִּב ְל ַבד‪.‬‬

‫פה"מ ב"ב ז‪,‬ד)‪ .‬ועומק התעלות טפח (רע"ב שם‪.‬‬
‫ולפי הריטב"א ב"ב קז‪,‬ב עומק כל חריץ כרוחבו)‪.‬‬

‫כג ֲח ִצי ָׂש ֶדה – שחילקו שדה אחת לשני חלקים (ראה לעיל יג)‪ָ .‬ק ָנה ַה ֵח ִצי ֻּכּלֹו – מפני שמשמעות דבריו היא 'החצי‬

‫שיש לי מכל השדה'‪ֹ .‬לא ָק ָנה ֶאָּלא ְר ִבי ַע – מפני שמשמעות דבריו היא 'חצי מן השדה שיש לי'‪ָ .‬א ַמר לֹו ֶמ ֶצר ָׂש ֶדה‬

‫ֶׁשִּמֶּמָּנה ֶנ ֱח ֶל ֶקת וכו' – מכר לו שדה מבלי לציין את שטחה‪ ,‬ואמר 'מוכר אני לך חלק מהשדה שלי לאחר שמחלקים‪/‬‬

‫חותכים‪/‬חוצים אותה' (כס"מ)‪ִ .‬אם ָא ַמר לֹו ְו ֵאּלּו ְמ ָצֶרי ָה וכו' – אם כתב את גבולות השדה שלו‪ ,‬נותן לו חצי ממנה‬

‫(כס"מ)‪ְ .‬ו ִאם ֹלא ָמ ַסר לֹו ְמ ָצ ֶרי ָה – אך אם לא כתב את גודלה ומיקומה‪ ,‬משמע שמכר לו שדה כמשמעותה המזערית‬

‫ביותר (רה"ג‪ ,‬מובא בשטמ"ק ב"ב סב‪,‬ב)‪.‬‬

‫א ְׁש ִכיב ְמַרע – (מילולית‪ :‬שוכב‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ַנ ִים ְו ֶע ְׂש ִרים‬ ‫ ‪‬‬
‫כב‬
‫חולה)‪" ,‬החולה שתשש כוח כל גופו‬

‫וכשל מחמת החולי‪ ,‬עד שאינו יכול‬ ‫דברים שאי אפשר להקנותם‬

‫להלך על רגליו בשוק‪ ,‬והרי הוא נופל על‬ ‫דבר שלא בא לעולם‬
‫המיטה" (זכייה ומתנה ח‪,‬ב)‪ .‬ותיקנו חכמים‬
‫שמתנת שכיב מרע תקפה גם אם נעשתה‬ ‫א ֵאין ָא ָדם ַמ ְק ֶנה ַל ֲח ֵברֹו ָּד ָבר ֶׁשֹּלא ָּבא ָלעֹו ָלם‪ֵּ ,‬בין ְּב ֶמ ֶכר‬

‫ֵּבין ְּב ַמ ָּת ָנה ֵּבין ְּב ַמ ְּת ַנת ְׁש ִכיב ְמ ַרע‪ֵּ .‬כי ַצד? ' ַמה ׁ ֶּשּתֹו ִציא בעל פה בלא מעשה קניין‪" ,‬שדברי‬

‫שכיב מרע ככתובין וכמסורין הן‪ ...‬כדי‬

‫שלא תטרף דעתו עליו‪ ,‬כשידע שאין דבריו קיימים" (שם)‪ ,‬והמקבל קונה את המתנה רק לאחר מיתתו‪ַ .‬מה‪ֶּ ׁ ‬שּתֹו ִציא‬