Page 326 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 326
נייןק רפס המכיר לכותה פרק כב 3 04
ָׂש ֶדה זֹו – ועדיין לא הצמיחה .אבל אם ָׂש ֶדה זֹו ָמכּור ְלָך'ַ ' ,מה ׁ ֶּשּיֹו ִציא ִאי ָלן ֶזה ָמכּור ְלָך'ְּ ' ,תנּו
הצמיחה גידולים צעירים – קנה (המאירי
ַמהׁ ֶּש ֵּת ֵלדְּב ֵה ָמהזֹו ִל ְפלֹו ִני'–ֹלא ָק ָנהְּכלּוםְ .ו ֵכןָּכלַּכּיֹו ֵצאָּב ֶזה. ב"מ סו,ב)ַ .מה ׁ ֶּש ֵּת ֵלד ְּב ֵה ָמה זֹו – ועדיין
לא ילדה ,אף אם היא מעוברת (על פי פה"מ
ב ַהּמֹו ֵכר ֵּפרֹות ֶּד ֶקל ַל ֲח ֵברֹו – ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו ַאף ַא ַחר ֶׁשָּבאּו
קידושין ג,ה).
ַהֵּפרֹות ָלעֹו ָלםְ .ו ִאם ָׁש ַמט ַהּלֹו ֵק ַח ְו ָא ַכל – ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו.
ְו ָכל ַהחֹו ֵזר ּבֹו ִמׁ ְּש ֵני ֶהם ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפַרע'. ב ַהּמֹו ֵכר ֵּפרֹות ֶּד ֶקל ַל ֲח ֵברֹו – שמכר
לו את כל הפירות העתידים לצמוח
ג ֲא ָבל ַהּפֹו ֵסק ַעל ַׁש ַער ֶׁשַּבּׁשּוקְ ,וֹלא ָה ָיה אֹותֹו ַהִּמין ֶׁשָּפ ַסק מן העץָ .יכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו – אף אם כבר
שילם לו ,והמכירה בטלה מעיקרה.
ָע ָליו ִּבְרׁשּות ַהּמֹו ֵכר – ַח ָּיב ַהּמֹו ֵכר ִל ְקנֹות ְו ִל ֵּתן ַלּלֹו ֵק ַח ַמה וגם אחרי שצמחו הפירות ,אין המכירה
ׁ ֶּשָּפ ַסק; ְו ִאם ָח ַזר ּבֹו – ְמ ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפַרע'. חלה למפרע ,וצריך לעשות מעשה קניין
ד ִמי ֶׁשָּפ ַסק ַעל ַׁש ַער ֶׁשַּבּׁשּוק ֶׁש ִּי ֵּתן לֹו ַאְרַּבע ְס ִאין ִחִּטים מחדש ,שהרי בשעה שמכר עדין לא באו
הפירות לעולם .אבל מכל מקום ראוי לו
לעמוד בדיבורו ,כיוון שמי שאינו עומד ְּב ֶס ַלע – ִאם ָהיּו ִׁש ֳּב ִליםֲ ,ה ֵרי ֶזה ָק ָנהְ ,ו ָכל ַהחֹו ֵזר ִמׁ ְּש ֵני ֶהן ַח ָּיב
בדיבורו" ,הרי זה ממחוסרי אמנה ,ואין
ְל ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפַרע'; ְוהּוא ֶׁש ֵּי ָר ֶאה ַּבּ ֹגֶרן ,אֹו ֶׁשּיֹא ַמר לֹו ַּבּׁשּוק רוח חכמים נוחה הימנו" (לעיל ז,ח)ָׁ .ש ַמט
' ֲהֵרי ִני סֹו ֵמְך ָע ֶליָך'ֲ .א ָבל ִאם ֹלא ִנְר ָאה לֹו ַּבּ ֹגֶרן ְוֹלא ָא ַמר לֹו – – תלשֵ .אין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו – מכיוון
ֹלא ָס ְמ ָכה ַּד ְעּתֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵכרְ ,ו ֵאינֹו ְמ ַקֵּבל ' ִמי ֶׁשָּפַרע'ֶׁ ,ש ֲהֵרי הּוא שמחל המוכר על פירותיו ,מפני שחשב
שתועיל המכירה .ואף על פי שבטלה אֹו ֵמרֶׁ :שָּמא ָּפ ַסק ִעם ַא ֵחרְ ,ו ֵאינֹו ָצ ִריְך ְל ִחִּטים ֵאּלּו.
המכירה ,מחילתו אינה בטלה (המאירי ב"מ
סו,ב)ִ .מי ֶׁשָּפ ַרע – קללה המוטלת על דבר שאינו ברשותו של מקנה
ה ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹו ֶׁשַּלַּמ ְק ֶנה – ֵאינֹו ַמ ְק ֵנהּוַ ,ו ֲהֵרי הּוא
מי שחוזר בו מהתחייבותו התקפה על
ְּכ ָד ָבר ֶׁשֹּלא ָּבא ָלעֹו ָלםֵּ .כי ַצד? ' ַמה ׁ ֶּש ִאיַרׁש ֵמ ָא ִבי ָמכּור ְלָך', פי התורה ואינה תקפה מתקנת חכמים
' ַמה ׁ ֶּש ַּת ֲע ֶלה ְמצּו ָד ִתי ִמן ַה ָּים ָנתּון ְלָך'ָׂ' ,ש ֶדה זֹו ִל ְכֶׁש ֶא ָּק ֶחָּנה
(לעיל ז,א).
ְקנּו ָיה ְלָך' – ֹלא ָק ָנה ְּכלּוםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ג ַהּפֹו ֵסק ַעל ַׁש ַער ֶׁשַּבּׁשּוק – שהסכימו
על המחיר הקבוע בשוק ושילם הקונה.
וִ 1מי ֶׁש ָה ָיה מֹוִריׁשֹו ּגֹו ֵסס ְונֹו ֶטה ָלמּותְ ,וָר ָצה ִל ְמּכֹר ִמְּנ ָכ ָסיו ְוֹלא ָה ָיהִּ ...בְרׁשּות ַהּמֹו ֵכר – ואף על
פי שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו
(להלן ח) ,בדבר הנמכר ומצוי בשוקְ ,מ ַעט ְּכ ֵדי ְלהֹו ִציא ַה ָּד ִמים ְּב ָצ ְר ֵכי ְקבּו ָרה – הֹו ִאיל ְו ַהֵּבן ָע ִני,
שיכול לקנותו בכל שעה ,מדין תורה
ְו ִאם ַי ְמ ִּתין ַעד ֶׁש ָּימּות ְו ִי ְמּכֹרִ ,יְׁש ַּת ֶהה ַהֵּמת ְו ִי ְתַּב ֶּזהִּ ,תְּקנּו מכירתו מכירה ,ש"אף על פי שאין לזה,
ֲח ָכ ִמים ֶׁש ִאם ָמ ַכר ְו ָא ַמר ' ַמה ׁ ֶּש ִאיַרׁש ֵמ ָא ִבי ַהּיֹום ָמכּור ְלָך', יש לזה" ,ויכול לספק לו את הסחורה
ִמ ְמָּכרֹו ַק ָּים. מייד (מלווה ולווה ט,א; כס"מ).
ד ַאְרַּבע ְס ִאין ִחִּטים ְּב ֶס ַלע – המחיר
הרגיל של חיטים (ראה למשל מתנות עניים ז,ח) .הסאה היא מידת נפח ,כ 7.2-ליטר ,והסלע הוא מטבע (ראה מפתח מידות
ומשקלות)ִ .אם ָהיּו ִׁש ֳּב ִלים – כשקבעו את המחיר לפני הקציר ,שעדיין גרגרי החיטה בשיבוליםֲ .ה ֵרי ֶזה ָק ָנה – מדין
תורה .אבל מפני שעדיין הסחורה אינה בשלה ,צריך שיתקיים עוד דבר המעיד על גמירות דעתו ,ראיית הסחורה או
אמירה מפורשת של הקונה שהוא ממתין למוכר לספק לו את הסחורה ,כגון 'אני סומך עליך'ֶׁ .שָּמא ָּפ ַסק ִעם ַא ֵחר –
שייתכן שאמר כן הקונה לכמה מוכרים כדי להבטיח לעצמו את הספקת הסחורה ,שאם לא תעלה יפה התבואה של
האחד יקנה מן האחר (בבלי ב"מ סג,ב).
ה ַמה ׁ ֶּש ִאיַרׁש ֵמ ָא ִבי – ועדיין אביו חיְ .מצּו ָדה – מלכודת ,רשת הדייגיםִ .ל ְכֶׁש ֶא ָּק ֶחָּנה ְקנּו ָיה ְלָך – אף אם קנה אותה
לאחר מכן .אך אם לא אמר 'שדה זו' אלא 'שדה' – קנה ,כדין כל מי שפוסק על שער שבשוק (לעיל ג; מער"ק).
ו 1מֹו ִריׁשֹו – מי שמוריש לו נכסים במותו ,על פי רוב אביוְּ .ב ָצ ְר ֵכי ְקבּו ָרה – כגון לקנות בהם תכריכים (רי"ף ב"מ ט,ב
בדפיו)ִ .יְׁש ַּת ֶהה ַהֵּמת ְו ִי ְתַּב ֶּזה – ואסור לעכב את קבורת המת (אבל ד,ז).
